בחודש נובמבר ילכו תושבי לוס אנג'לס לקלפיות כדי לבחור את ראש העיר הבא של העיר השנייה בגודלה בארצות הברית. לכאורה מדובר בעוד מערכת בחירות מקומית, אך בפועל הבחירות הללו הפכו לאחד הקרבות הפוליטיים המסקרנים ביותר בארה"ב.
מצד אחד ניצבת ראשת העיר המכהנת, קארן באס, המבקשת כהונה נוספת לאחר ארבע שנים רצופות במשברים – ממשבר חסרי הבית, דרך שריפות הענק ועד הביקורת על הפשיעה והדיור. מולה מתמודדת חברת מועצת העיר ניתיה ראמאן, פוליטיקאית פרוגרסיבית שהפתיעה את המערכת כאשר החליטה לאתגר את באס למרות שבעבר אף תמכה בה.
עבור רבים מהבוחרים, השאלות המרכזיות הן כיצד להתמודד עם יוקר המחיה, מצוקת הדיור והביטחון האישי. אולם עבור הקהילה היהודית הגדולה בלוס אנג'לס, מערכת הבחירות קיבלה ממד נוסף: היחס לישראל, העלייה באנטישמיות וההתמודדות עם ההפגנות הפרו־פלסטיניות ששטפו את העיר מאז מתקפת ה־7 באוקטובר.
קארן באס נכנסה ללשכת ראש העיר ב־2022 עם הבטחה אחת מרכזית: לצמצם את מספר חסרי הבית בעיר. היא השיקה את תוכנית Inside Safe, שבמסגרתה פונו אלפי אנשים ממאהלים ברחובות לדיור זמני, ובמקביל קידמה בניית יחידות דיור חדשות והאיצה תהליכי אישור לפרויקטים עירוניים. תומכיה מצביעים על ירידה במספר חסרי הבית ברחובות ועל שיפור מסוים בהתנהלות העירייה.
עם זאת, הקדנציה שלה לוותה גם בביקורת קשה. תושבים רבים סבורים שהעיר עדיין מתמודדת עם בעיות חמורות של ביטחון אישי, ניקיון הרחובות ויוקר המחיה. נוסף על כך, התנהלותה בזמן שריפות הענק עוררה ביקורת ציבורית ופוליטית והחלישה את מעמדה ערב הבחירות.
ראמאן, שנבחרה למועצת העיר בשנת 2020, מזוהה עם האגף הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית. היא בנתה את הקריירה שלה סביב המאבק במשבר הדיור ובחסרי הבית, ותומכיה טוענים שהיא מביאה עמה חזון חדש לעירייה – כזה ששם דגש על בניית דירות רבות יותר, תחבורה ציבורית יעילה יותר וממשל עירוני יעיל ושקוף יותר.
במקביל, מבקריה טוענים כי בעבר התנגדה להרחבת תקציבי המשטרה, התנגדה לאיסור על הקמת מאהלי חסרי בית ליד בתי ספר ומרכזי יום, וכי עמדותיה הפרוגרסיביות מרחיקות ממנה מצביעים מתונים.
מאז מתקפת הטרור של חמאס ב־7 באוקטובר הפכה ישראל לנושא בלתי צפוי במערכת הבחירות העירונית. עבור חלק גדול מהקהילה היהודית בלוס אנג'לס, לא מדובר עוד רק בבחירות על דיור, תחבורה או ניקיון העיר, אלא גם בשאלה מי יעמוד לצד הקהילה היהודית בתקופה של עלייה באנטישמיות ובהפגנות אנטי־ישראליות.
בעניין זה קיים הבדל ברור בין שתי המועמדות.
באס גינתה את מתקפת חמאס כבר ב־7 באוקטובר, הביעה תמיכה בזכותה של ישראל להגן על עצמה ונפגשה עם מנהיגי הקהילה היהודית בעיר. במקביל, היא גם קראה להגברת הסיוע ההומניטרי לעזה ולפתרון מדיני ארוך טווח.
לאורך השנה האחרונה הדגישה שוב ושוב כי עיריית לוס אנג'לס לא תסבול אנטישמיות או פשעי שנאה נגד יהודים, במיוחד לנוכח העלייה במספר התקריות האנטישמיות בעיר.
עמדותיה של ראמאן מורכבות יותר – והן גם עוררו את עיקר המחלוקת.
מצד אחד, היא הצהירה בפומבי כי לישראל יש זכות קיום וכי היא מתנגדת לאנטישמיות. בעבר אף זכתה לתמיכת ארגון דמוקרטים למען ישראל באל איי, צעד יוצא דופן עבור פוליטיקאית המזוהה עם המחנה הפרוגרסיבי.
מצד שני, במהלך הקמפיין הנוכחי היא החריפה את ביקורתה על ממשלת ישראל, האשימה את ישראל ב"רצח עם" בעזה והודיעה כי לא תקבל עוד את תמיכת הארגון הפרו־ישראלי שתמך בה בעבר. הדברים עוררו דאגה בקרב חלק מהקהילה היהודית, במיוחד לאחר שהתראיינה למשפיען הפרו־פלסטיני חסן פייקר, המזוהה עם ביקורת חריפה נגד ישראל.
דווקא בשל עמדותיה אלה, יחסיה עם ארגון הסוציאליסטים הדמוקרטים (DSA) הפכו מורכבים. הארגון ביקר אותה בעבר על קשריה עם גורמים פרו־ישראליים, אך גם חלק מהבוחרים היהודים מתקשים לקבל את הביקורת החריפה שלה על ישראל. התוצאה היא מצב יוצא דופן שבו ראמאן סופגת ביקורת משני צדי המפה הפוליטית.
ומה לגבי ההפגנות הפרו־פלסטיניות? מאז תחילת המלחמה התקיימו בלוס אנג'לס מאות הפגנות בעד ונגד ישראל, חלקן ליד בתי כנסת, מוסדות יהודיים ואוניברסיטאות.
באס הדגישה כי יש להגן הן על חופש הביטוי והן על ביטחונם של תושבי העיר, והורתה למשטרת לוס אנג'לס לפעול כאשר הפגנות גלשו לאלימות או לפגיעה במוסדות ציבור.
ראמאן, לעומתה, הגנה על זכותם של המפגינים למחות, אך גם גינתה מקרי אלימות ואמרה שאין מקום לאנטישמיות או לאיומים כלפי יהודים. למרות זאת, מבקריה טוענים כי היא לא הייתה תקיפה דיה בגינוי חלק מהמחאות שהפכו לעימותים קשים.
אף שבאס סיימה ראשונה בבחירות המקדימות, היא לא הצליחה לחצות את רף 50 האחוזים ונאלצה להמשיך לסיבוב השני – סימן לכך שחלק ניכר מהציבור מחפש אלטרנטיבה. ראמאן הצליחה להפתיע ולעלות לגמר, וכיום הפרשנים מגדירים את המרוץ כתחרותי בהרבה מכפי שצפו בתחילת השנה.
עם זאת, רוב הפרשנים עדיין מעניקים יתרון מסוים לבאס בזכות היותה ראש עיר מכהנת, רשת התמיכה הרחבה שלה בקרב איגודי עובדים וממסד המפלגה הדמוקרטית, וניסיונה בניהול עיר מורכבת כמו לוס אנג'לס. מנגד, ראמאן נהנית מתמיכה חזקה של מצביעים צעירים, פעילי דיור ותושבים המבקשים שינוי.
לכאורה מדובר בבחירות מוניציפליות, אך בפועל הן משקפות את המאבק הרחב יותר בתוך המפלגה הדמוקרטית – בין הזרם המתון לבין האגף הפרוגרסיבי. עבור הקהילה היהודית בלוס אנג'לס, זו גם אחת ממערכות הבחירות הראשונות מאז 7 באוקטובר שבה סוגיות כמו ישראל, אנטישמיות והיחס להפגנות הפרו־פלסטיניות עשויות להשפיע על דפוסי ההצבעה.
לכן, ההכרעה בנובמבר לא תקבע רק מי תנהל את עיר המלאכים בארבע השנים הקרובות, אלא גם תספק אינדיקציה לכיוון שאליו צועד אחד המרכזים הפוליטיים והתרבותיים החשובים ביותר בארצות הברית.
