עידו הוא יוטיובר (חפשו אותו תחת השם: thesalukie) המטייל בין השאר באזורים הנחשבים למסוכנים במיוחד או אפילו אסורים עבור ישראלים בארץ ובעולם. על מנת לעשות זאת הוא מצטייד בדרכון רומני (בזכות הסבא והסבתא הרומנים) ובאנגלית טובה החפה ממבטא ישראלי. בסקרנות וחביבות הוא הספיק להתיידד עם תושבי העיר הפלסטינית של רמאללה, שכם, בית לחם, כורדיסטאן העירקית ועוד. בסרטונים שלו הוא נראה משוטט ברחובות ערים ערביות כשעל הקירות מופיעות תמונות ה"שאהידים" ובבתי הקברות בהם קבורים מחבלים שהרגו יהודים. כשרואים אותו מסתובב כך, רק הוא והגו-פרו שלו, אי אפשר שלא לחשוב מה יקרה אם מישהו יחשוד שהוא ישראלי. אבל עידו עושה רושם, לא חושש כלל וכלל.
הוא מרגיש שם בבית ברחובות המסוכנים ולפעמים אף מרגיש מספיק בטוח על מנת להיחשף כישראלי רק על מנת לבדוק מה תגובת האנשים שמולו. רוב הפעמים זה עובר חלק, לפעמים קצת פחות. מה מביא בחור צעיר בן 25 להסתכן כל כך? האם שווה בשביל כמה צפיות ביוטיוב ומספר עוקבים לסכן את החיים?
ככל שצופים יותר בסרטוניו של עידו מבינים קצת יותר. דבר ראשון שהוא באמת סקרן לגלות איך חיים האנשים מעבר לגדר ודבר שני שהחיים חישלו והכינו אותו לחיי הנוודות הלא פשוטים. באחד הסרטונים הוא מספר כיצד שהה בפנימיות לנוער שוליים, כיצד נדקר בזרועו על ידי אחד הנערים ונזקק לתפרים רבים, כיצד ברח מאחת הפנימיות האלו לרחוב והתמודד עם רעב קשה. פעם הוא נשלח לפנימיה דתית רק על מנת להזרק גם משם ואז נשלח כמוצא אחרון לפנימיה של עבריינים צעירים. "היו שם כאלו שהיו בבתי חולים לחולי נפש וסוחרי סמים. כשכולם הלכו הביתה, אני נשארתי שם" מספר עידו בכנות נוגעת ללב. "הרגשתי כמו בכלא. בשעה 9:30 היינו חייבים ללכת למיטה והיה שומר שבודק שכולנו באמת ישנים. חיכיתי שאסיים את שנות העשרה שלי……בגלל זה אני אוהב ללכת לשכונות או מדינות שמתמודדות עם קשיים כי אני יודע מה זה כשאין אוכל על השולחן וכשצריך לישון ברחוב".
באותן שנים קשות וחסרות אהבה וחום פינטז עידו מה יעשה כשיהיה גדול. הוא חלם איך יטייל בעולם הגדול וילמד שפות זרות וברגע שיכל, זה בדיוק מה שעשה. "הרבה פעמים אני נשאר חודשים בערי בירה במדינות שאני אוהב לבקר בהן, במיוחד בדרום אמריקה, מצלם, חוזר קצת לארץ וממשיך הלאה. ביקרתי בין השאר בצפון אנגליה, רומניה, ונצואלה, קולומביה, הייתי בארגנטינה ארבעה וחצי חודשים ועכשיו אני במצרים" מספר עידו בראיון טלפוני.
איפה המקום הכי מסוכן שביקרת בו?
"זה סובייקטיבי. בתור ישראלי מסוכן לבקר בשטחים ברשות הפלסטינית אבל הכי מסוכן היה בונצואלה וקולומביה. בתור זר שמטייל ברמאללה או שכם למשל, אין לך סיבה לפחד. לא חששתי שהפלסטינאים יגלו שאני מישראל וכשהם כן גילו זה היה במצבים שהרגשתי בנוח. בסופו של דבר הם אנשים נורמליים, לא עם נקמה בעיניים".
ואיפה הכי פחדת?
"בטיול שלי לכורדיסטאן העירקית. נפגשתי עם שני גברים עירקים ממוסול עירק, הם עישנו נרגילה באחת החנויות, ישבתי אתם, שתיתי מיץ רימונים וסיפרתי להם שאני יהודי מישראל. באותה תקופה בקושי דיברתי ערבית אבל הבנתי שהם אמרו את המילה ישראל וצחקו ביניהם. אחרי כמה זמן הם קמו ואמרו לי: בוא אתנו. לא ידעתי לאן הם רוצים לקחת אותי אבל החלטתי בכל זאת ללכת אתם כשאני שומר מהם מרחק וחושב שמקסימום אוכל לרוץ במידת הצורך. פתאום הם עצרו מונית נכנסתי אתם למונית והתחלנו לנסוע. נורא פחדתי וכל הזמן תכננתי איך אני בורח, חשבתי שהם רוצים לחטוף אותי. בסופו של דבר כל מה שהם רצו זה להראות לי מפל באזור".
בסרטונים מהכפרים הערבים והרשות הפלסטינית אתה מדבר קצת ערבית, אתה יודע עוד שפות?
"בתקופה שצילמתי ידעתי קצת ערבית ודיברתי בעיקר אנגלית עם התושבים, היום אני יודע כבר הרבה יותר טוב. ספרדית אני מדבר די טוב. הייתי מספר חודשים בארגנטינה ולפני כן העברתי שלושה חודשים בקולומביה, יש לי אוזן טובה לשפות. אם יש משהו שאני לא מבין מבחינה דקדוקית, אני נכנס ליוטיוב ויש שם סרטונים שמסבירים הכל".
זה שובר מחיצות כי אתה יכול לתקשר עם אנשים בשפתם
"לא רק שזה שובר מחיצות זה עוזר לי להגיע לחתך אוכלוסיה שלא הייתי יכול להגיע אליו אם לא הייתי דובר את השפה. כי אם יהיה לי קשר רק עם אנשים שיודעים אנגלית, זוהי הרי קבוצה מצומצמת בלבד של המדינה. יש הרבה יותר שלא יודעים אנגלית, אנשים מהשכבה הסוציו-אקונומית נמוכה ואלו האנשים שאני רוצה לדבר אתם ולשמוע מהם על החיים במדינה, עם מה הם מתמודדים".
ראיתי שעשית סרטון על משבר הפליטים בונצואלה וליווית פליטים הבורחים מהמדינה לדרום אמריקה דרך קולומביה
"כן. זה היה פרוייקט גדול. ליוויתי פליטים שהולכים ברגל ועוברים לכל מיני מדינות אחרות. כרטיס טיסה מבוגוטה לקרקאס היה בין 200-300 דולר, אך בגלל שאני תחת תקציב מצומצם, תכננתי לחצות רגלית את הגבול ולעשות את הדרך ההפוכה, מקולומביה לונצואלה. נראתי כמו כל המקומיים מבחינת הלבוש והמראה, אבל ממש כשהייתי כבר על אדמת ונצואלה, שני שוטרים סמויים עצרו אותי כי זיהו את המבטא הזר. הם חשבו בהתחלה שאני מרגל, העברתי כמה שעות בתחנת המשטרה והתיידדתי עם השוטרים, אפילו אכלתי אתם צהריים. הראתי להם את ערוץ היוטיוב שלי והם נתנו לי בסוף ללכת".
שמתי לב עם זאת שלרוב הצפיות זוכים דווקא הסרטונים שלך מישראל מהביקור שלך ברשות הפלסטינית
"זה נכון. למרות שאני אוהב בעיקר לחיות בדרום אמריקה אני לא מצליח לקבל את אותן צפיות כמו כשאני מקבל שם. אז בגלל זה אני טס לארץ מצלם שם וממשיך הלאה. מאוד יקר לגור בישראל, כאן אני יכול לחיות בתקציב מינימלי".
איך באמת אתה מממן את השהות שלך שם?
"בארגנטינה הכל מאוד זול, שכרתי חדר במרכז העיר ב-100 דולר לחודש. בברזיל עבדתי באכסניה בשביל מיטה בחינם. יוקר המחיה בארץ לא מאפשר לי כאמן לחיות בישראל, אין לי סיכוי להשכיר שם דירה ולקנות אוכל. כשאני מגיע לארץ, אני נזרק אצל חברים או עוקבים שלי ביוטיוב ואז ממשיך הלאה".
איך מוסלמים בערים הערביות מגיבים כשהם מגלים שאתה ישראלי?
"לרוב יופי, אחד שפגשתי בבית קפה הזמין אותי אליו לבית אבל היו מקרים לא נעימים כמו ברמאללה. פגשתי שם שתי בחורות ברחוב, אחת מהן אמריקאית שהגיעה לבקר את משפחתה שם. הן שינו את הבעת הפנים שלהן ב-180 מעלות ברגע שאמרתי להן שאני ישראלי".
למה בכלל נחשפת בפניהן כישראלי ועוד ברמאללה, לא הרגשת שזה מסוכן מדי?
"לא, חשבתי שהנה זאת הזדמנות במקום פתוח ברחוב לראות מה התגובה של פלסטינאיות שמגלות שאני ישראלי. התגובה שלהן היתה הפוכה לחלוטין מהבחור שפגשתי בבית קפה".
קיבלת איומים פעם בגלל הסרטונים שצילמת ברשות הפלסטינית?
"כן, בגלל זה אני מעדיף לא לפרסם את שם המשפחה שלי, רק השם הפרטי או הכינוי שלי דה סלוקי".
איך מגיבים בארגנטינה כשמגלים שאתה ישראלי?
"אף אחד אף פעם לא עיקם גבה בגלל שאני מישראל. יש שאמרו לי: אנחנו תומכים בפלסטין, אבל זה לא התלווה בעויינות. אנשים מבינים שהאדם הפשוט לא משפיע על החלטות של הממשלות".
ממה אתה מתפרנס?
"רק מיוטיוב ומהפטריונס שלי (צופים שתורמים כסף לערוץ). יש לי תרומות חודשיות בסך כ-500 דולר בחודש".
מה החלום הגדול שלך?
"להצמיח את הערוץ שלי למיליונים מבחינת מספר צפיות ומינויים. אבל זה לא יכול לקרות בדרום אמריקה כי את רוב הצפיות שלי אני מקבל מתוכן שאני מעלה מהמזרח התיכון. בגלל זה אני עכשיו במצרים ובמקביל עובד על עריכת סדרה שצילמתי על יהדות בואנוס אייריס".
איפה אתה רואה את עצמך מתיישב יום אחד?
"אני מקווה להמשיך לטייל אבל מקווה לחזור לגור בדרום אמריקה".
זה נכון לקרוא לך נווד?
"אני לא חי בדיוק כמו יוטיוברים אחרים שעוברים כל הזמן ממקום למקום, אלו לא בדיוק חיי נוודות. אני אוהב לשהות תקופה בכל מקום, ללמוד את השפה והתרבות ואז להמשיך הלאה".
איפה אתה ישן כשאתה בארץ?
"אצל חברים מהעבר או עוקבים שלי. אין לי גם בעיה לישון מתחת לכיפת השמים על ערסל או באוהל. זה מה שעשיתי כשהייתי בן 19, טסתי למזרח אירופה, טיילתי וישנתי באוהל. כסף זה אף פעם לא משהו שעצר אותי מלטייל והאמת שיותר זול לטייל בארגנטינה ובכל מדינה שהיא בעולם – מלבד מדינות מערב אירופה – מאשר לגור בארץ ולהחזיק רכב".
זה חלום של הרבה אנשים לעשות את מה שאתה עושה אבל לא לכל אחד יש את האומץ לכך
"היו הרבה אנשים שאמרו לי: 'תלמד אותנו איך אתה עושה את זה'. זה נראה להם שזה קל וכיף לטייל ולחיות בכל מיני מדינות בעולם וכשאני מסביר להם במה זה כרוך ושצריך להסתפק במועט ולוותר על כל מיני מותרויות, הם מוותרים".
אתה לא מרגיש לפעמים קצת בדידות?
"לפעמים. בברזיל זה קרה לי, הייתי קצת בדיכאון והרגשתי בודד אבל זה עובר. תמיד אפשר לבקר בברים ולהכיר אנשים חדשים. גם בהוסטל יצא לי להכיר הרבה חברים".
על מה אתה נמנע מלדבר עם אנשים אותם אתה פוגש בדרך?
"על פוליטיקה, דת או כדורגל ובמילא אני לא מבין בספורט הזה. אני לא רואה טעם להתווכח על הנושאים האלו, הרי אתה לא הולך לשכנע אף אחד אז בשביל מה להיכנס לזה?"
אתה לא נושא על עצמך משהו להגנה?
"אני לא נושא עלי שום דבר. ככל שתהיה יותר חמוש כך יותר תסכן את עצמך יותר לדעתי. אם מוצאים עליך סכין בשכונה מסוכנת, מה תעשה אתה? יבואו עליך 3 אנשים מה תעשה? עדיף שאומר את האמת שאני יוטיובר ולהיות חמוש במילים, לא בסכינים".
ראיתי שלפעמים יוטיוב מצנזר את הסרטונים שלך
"כן, אם יש שם תוכן שהם מתייחסים אליו כרגיש במרכאות, לפעמים לא אקבל תשלום על סרטון גם אם יש לו צפיות כמו למשל, כשעשיתי סיפור על זונות טרנסג'נדריות בקולומביה, אז קוקה קולה לא תרצה לשים את הפרסומות שלה על סרטון כזה".
ממה אתה נהנה במיוחד במסעות שלך?
"מלמידת השפות, אני מגיע למקומות בהם אני רוצה ללמוד או לשפר את השפה. אני יודע כבר עברית, אנגלית, רוסית, ספרדית, פורטוגזית וערבית. ודבר שני שהוא בעצם הדבר שאני הכי אוהב בעולם, מוזיקה. אעדיף לטייל בעולם בלי נעליים מאשר בלי אוזניות. עד שלא למדתי ספרדית לא ידעתי שהראפר האהוב עלי הוא מונצואלה. ערבית גם היא שפה כל כך פואטית ושווה ללמוד את השפה הזאת רק כדי להבין את אום כולתום".
איזו עוד שפה היית רוצה ללמוד?
"צרפתית, אבל בשביל זה אצטרך לנסוע לטוניס ולא לצרפת או קנדה כי יותר מדי יקר לגור שם".
רוצים לצפות בעידו מטייל בעולם?
כנסו לעמוד היוטיוב שלו: thesalukie
