ב-1 באפריל חגג בר קופרשטיין את יום הולדתו ה-24 ואת ליל הסדר הראשון שלו עם משפחתו בישראל מאז שנחטף על ידי חמאס ב-7 באוקטובר 2023.
קופרשטיין עבד כחובש וכסגן קצין ביטחון בפסטיבל המוזיקה נובה כאשר נחטף. הוא בילה 738 ימים במנהרות עזה, תוך שהוא סובל מעינויים פיזיים קשים.
בספרו, לא נשבר, שפורסם בעברית בהוצאת ידיעות ספרים זמן קצר לפני פסח השנה, מתאר קופרשטיין את חוויותיו המטלטלות בשבי חמאס. הוא כותב על חג הפסח שבילה מתחת לאדמה בעזה, כאשר אולץ לחפור מנהרות בידיו החשופות תחת עינם הפקוחה של שוביו. הוא הוחזק בחשכה מוחלטת בעומק של כמעט 50 מטרים מתחת לאדמה, עם מעט אוויר וללא כל ודאות לגבי גורלו. קופרשטיין סבל מרעב קיצוני, תנאים קשים ועינוי נפשי מתמשך. ואף על פי כן, גם במעמקים הללו נאבק מדי יום לשמור על אנושיותו.
"חצי שנה מאז החטיפה ופסח מתקרב, חג החירות, ובתוכו גם יום ההולדת שלי. אין לנו מצות כמובן ולא עוגת יום הולדת, אבל המחבלים פתאום זורקים איזו הערה: 'ניסו להכניס מצות בשבילכם'… המשפט האגבי והסתמי הזה מעודד אותי כמו מתנה קטנה. למרות שאין לנו תרופות ולא תנאים ובוודאי לא מצות, זו דרישת שלום מהבית. חושבים עלינו, לא שוכחים אותנו".
הספר מתאר גם את הסיפור מנקודת מבטם של הוריו של קופרשטיין, ג'ולי וטל. ג'ולי נאלצה להישאר חזקה עבור ארבעת ילדיה הצעירים ועבור בעלה, שהתנדב בארגון “איחוד הצלה” ונפצע קשה לפני שבע שנים לאחר שעצר לסייע לנפגעי תאונת דרכים. הוא לקה בשבץ שהותיר אותו עם נכות קבועה ומרותק לכיסא גלגלים. בר סייע בפרנסת המשפחה באמצעות עבודות מזדמנות, דבר שהותר לו להמשיך גם לאחר גיוסו לצה"ל. מעמדו כחייל נשמר בסוד מחשש שיביא להחמרה ביחס כלפיו ולעינויים נוספים .
אולם הדבר כמובן לא מנע מחמאס לענות אותו – ובשלב מסוים הוכה עד שאיבד את הכרתו.
"בפסח חל יום ההולדת של בר. הילד שלי יהיה בן עשרים ושתיים. אני תוהה איך לציין את היום הזה. אני לא רוצה בלונים ולא עוגות, מחפשת את הדרך שלי עבורו" כותבת ג'ולי בספר. "לקראת פסח אני מגיעה לאוהל התפילה בכיכר החטופים, שם אני נשאלת איך זה שלא מכניסים מצות לחטופים בעזה. תרופות וצרכים הומניטריים אין להם שם, אז מצות? אבל השאלה לא נותנת לי מנוח ומקרקעת אותי בבת אחת. מה באמת בר יעשה בלי מצות? הילד שנולד בפסח ושמעולם לא אכל חמץ בפסח."
ג'ולי פנתה לאנשי קשר המעורבים במאמצים לסייע לחטופים וביקשה מהם לנסות להעביר מצות דרך שיירה הומניטרית.
"בר שלי חטוף בעזה כבר 188 ימים! הלוואי שהוא והם לא יהיו שם בפסח. בר יהודי. בר לא אכל מעולם חמץ בפסח. בר לא יאכל חמץ בפסח. אני חוששת לחייו.
העבודה בשבת יצרה אצל קופרשטיין קונפליקט פנימי ואי נוחות, במיוחד מול אמו שחזרה בתשובה לפני 14 שנים. אולם מאחר שהמשפחה נזקקה לכסף כדי לעבור לדירה שכורה נגישה יותר, הוא לא יכול היה לוותר על העבודה. הוא ניסה להימנע מעבודה בשבת, אך נאמר לו על ידי ראש האבטחה כי הוא נחוץ בדחיפות באותו יום. “התקשרתי לאמא שלי ואמרתי לה שלא אגיע הביתה לחג כי אני צריך לעבוד,” סיפר. אמו אמרה לו שאינה כועסת. בהמשך חזר להרהר בהחלטה הזו, ותהה מה היה קורה אילו נשאר בבית בשמחת תורה. ייתכן שלא היה נחטף.
מחשבה מטרידה זו הניחה לו לבסוף לאחר שפגש חוקר משטרה שאמר לו כי פעולתו ב-7 באוקטובר סייעו להציל יותר מ-2,000 אנשים בפסטיבל נובה. כאשר מחבלי חמאס פתחו במתקפה, הייתה לו הזדמנות להימלט – אך הוא בחר להישאר ולטפל בפצועים עד שנחטף והובל לעזה.
“לעיתים קרובות שואלים אותי אם הייתי עושה משהו אחרת באותו יום,” אמר קופרשטיין במהלך אחת מהרצאותיו בארצות הברית. “התשובה שלי תמיד לא. הייתי עושה בדיוק את אותו הדבר.”
כמה ימים לפני פסח ביקר קופרשטיין בלשכת נשיא המדינה יצחק הרצוג והעניק לו עותק מהספר. הוא גם השמיע הקלטה של הנשיא מיום הזיכרון לשואה מהשנה הקודמת, שבה הבטיח לעשות כל שניתן כדי להשיב את החטופים הביתה. קופרשטיין תיאר כיצד, עמוק בתוך המנהרות, החטופים ששמעו את דברי הנשיא ברדיו שאבו מהם כוח ותקווה מחודשת.
לדבריו, השבי גרם לו להבין מה באמת חשוב. הוא הרגיש שאלוהים הציל אותו, ושלח לו סימנים שהכול יהיה בסדר ושישרוד. ביום הולדתו ה-23, כשהיה בעומק של 50 מטרים מתחת לאדמה, שמע את אמו מדברת ברדיו – רגע נדיר שבו הצליחו לקלוט תדר. בספרו הוא כותב: “אני מעיר את כולם ואנחנו מתקבצים סביב הרדיו. הקול המדהים שלה בוקע מהמכשיר.”
ג'ולי הזמינה אנשים להגיע לכיכר החטופים בתל אביב כדי ללמוד תורה יחד ולהתפלל לשובם בשלום של החטופים. “אני לא מצליח לעצור את הדמעות מהתרגשות, ואני פורץ בבכי גדול. הנה, זו אמא, זו האישה המדהימה שאני מכיר. אמא בדרך כלל לא מסכימה להתראיין או להצטלם, ואם היא עולה לרדיו ביום ההולדת שלי זה מטורף, מתנה מיוחדת עבורי.”
כאשר היה בן 10, אמו הפכה לשומרת מצוות – שינוי שהוא בתחילה התנגד לו, אולם במנהרות חל בו שינוי. הוא הקפיד לעשות קידוש, לשיר שירי שבת והרגיש כמיהה לקשר עמוק יותר ליהדות. בכל בוקר היה מתעורר ומתפלל, ומבטיח לעצמו שכאשר ישתחרר, יתחיל להניח תפילין.
קופרשטיין הקדיש גם פרק מיוחד בספר להנצחת 2,032 החיילים והאזרחים שנהרגו ב-7 באוקטובר ובמהלך המלחמה, ושמותיהם מופיעים בסוף הספר.
ב-12 באפריל ייצא קופרשטיין לארצות הברית כדי לשתף את סיפורו יוצא הדופן, בתיאום עם ארגון “מצוות למען חיילי צה"ל” (Mitzvos for the IDF). הארגון, בראשות הרב דוד קייטק, פועל לגיוס תרומות לתמיכה ברווחתם הרוחנית והפיזית של חיילי צה"ל.
בר קופרשטיין מגיע למספר מפגשים בלוס אנג'לס ב-21, 22 ו-23 באפריל, באש התורה, בהילל אקדמי ובאירוע קהילתי.
קהילות המעוניינות לארח את בר קופרשטיין או לארגן הרצאה מוזמנות לפנות בדוא"ל:
[email protected]
