לקוראי המגזין הישראלי שלנו בארצות הברית, השם Ollie Watkins אולי לא תמיד נשמע נוצץ כמו שמותיהם של כוכבי-על עולמיים, אבל עבור מי שעוקב אחרי הכדורגל האנגלי בשנים האחרונות, מדובר באחד הסיפורים המרשימים והמעוררי השראה של הפרמייר ליג. ווטקינס מייצג בדיוק את מה שאוהדי ספורט אמריקאים וישראלים מעריכים כל כך: עבודה קשה, התמדה, ואופי שלא נשבר גם כשאין מסלול.
ווטקינס נולד ב-1995 בעיר טורקי שבמחוז דבון באנגליה – רחוק מאוד מהזוהר של לונדון, ליברפול או מנצ’סטר.
בניגוד לשחקנים שגדלו באקדמיות מפוארות של מועדוני ענק, הוא עשה את צעדיו הראשונים במועדון הצנוע Exeter City F.C, ששיחק בליגות הנמוכות של אנגליה. כבר בתחילת הדרך ניתן היה לזהות את התכונות שיאפיינו אותו בהמשך: מהירות, מוסר עבודה גבוה ותנועה חכמה ללא כדור.
הפריצה המשמעותית הראשונה שלו הגיעה בליג טו (2), הליגה הרביעית באנגליה. משם עבר ל-Brentford F.C מהצ’מפיונשיפ (הליגה השנייה).
המעבר הזה היה נקודת מפנה אמיתית. בברנטפורד הוא התפתח משחקן אגף לחלוץ מרכזי, תפקיד שבו מצא את ייעודו האמיתי. בעונת 2019/20 כבש 26 שערי ליגה והוביל את הקבוצה עד לגמר פלייאוף העלייה לפרמייר ליג. למרות שהקבוצה לא עלתה באותה עונה, ווטקינס כבר סומן כאחד החלוצים המבטיחים באנגליה.
בקיץ 2020 הגיע המעבר הגדול ל-Aston Villa F.C מהפרמייר ליג.
עבור מועדון מסורתי כמו אסטון וילה, עם היסטוריה עשירה וקהל נלהב, ההחתמה של ווטקינס הייתה הצהרת כוונות. הוא לא אכזב: כבר בעונתו הראשונה בליגה הבכירה הראה שהוא שייך לרמה הזו. רגע השיא המוקדם שלו היה השלושער המפורסם מול Liverpool F.C. בניצחון הבלתי נשכח 2:7 – תוצאה שהדהימה את עולם הכדורגל והכניסה את שמו לתודעה הבינלאומית.
עבור הקהל הישראלי בארצות הברית, שרגיל לעקוב אחרי NBA, NFL ו-MLB, חשוב להבין מה הופך את ווטקינס למיוחד. הוא אינו רק “סקורר” קלאסי שמחכה לכדור ברחבה. הוא חלוץ מודרני במלוא מובן המילה: לוחץ את ההגנה ללא הפסקה, יורד לאחור כדי להשתתף בבניית המשחק, ויודע לנצל שטחים בצורה חכמה. הסגנון הזה מזכיר במידה מסוימת שחקני פוטבול התקפיים שעובדים עבור הקבוצה ולא רק עבור הסטטיסטיקה האישית שלהם.
המהפך האמיתי בקריירה שלו הגיע תחת המאמן הספרדי Unai Emery. מאז שאמרי מונה למאמן אסטון וילה ב-2022, הקבוצה עשתה קפיצת מדרגה משמעותית, וווטקינס הפך לאחד החלוצים היעילים בליגה. אמרי העניק לו ביטחון וחופש תנועה, והוא החזיר עם מספרים מרשימים של שערים ובישולים. מעבר לכך, הוא הפך למנהיג שקט בחדר ההלבשה, שחקן שמוביל בדוגמה אישית.
במקביל להצלחתו במועדון, ווטקינס ביסס את מקומו גם בנבחרת אנגליה. תחת המאמן Gareth Southgate הוא זכה להזדמנויות בטורנירים בינלאומיים גדולים והוכיח שהוא מסוגל לתרום גם ברמות הגבוהות ביותר. בנבחרת עמוסת כישרונות, שבה התחרות על כל עמדה אדירה, עצם העובדה שהוא חלק קבוע מהסגל מדברת בעד עצמה.
מה שמעניין במיוחד בסיפור של ווטקינס הוא הדרך. הוא לא היה ילד פלא עם כותרות בגיל 16. הוא התקדם צעד אחר צעד, מהליגה הרביעית לשנייה ומשם לפרמייר ליג ולנבחרת הלאומית.
עבור צעירים ישראלים שגדלים בארצות הברית ומנסים לפרוץ בספורט, בלימודים או בעסקים, המסר ברור: לא חייבים להתחיל בפסגה כדי להגיע אליה.
בנוסף, ווטקינס מייצג דור חדש של כדורגלנים אנגלים, מקצוענים, ממושמעים ומחויבים לקבוצה. הוא אינו כוכב שערורייתי שמחפש כותרות מחוץ למגרש, אלא ספורטאי שמתרכז בעבודה. בעידן של רשתות חברתיות ותהילה מיידית, הגישה הזו מרעננת במיוחד.
כשהיום אסטון וילה נאבקת בצמרת הפרמייר ליג ואף מתחרה במפעלים אירופיים, ווטקינס הוא חלק מרכזי מההצלחה. הוא לא רק מספק שערים, אלא גם מגלם את הרוח של קבוצה שבונה את עצמה מחדש ומוכיחה שאפשר לאתגר את המועדונים הגדולים.
בסופו של דבר, אולי ווטקינס הוא הרבה יותר מעוד חלוץ שמבקיע שערים. הוא סיפור של אמונה בדרך, של התקדמות עקבית ושל ניצול הזדמנויות. עבורנו, כקהילה ישראלית שחיה ופועלת בארצות הברית, חברה שמעריכה יוזמה, חריצות והצלחה שנבנית בעמל, מדובר בדמות ספורטיבית שקל להתחבר אליה. ואם לשפוט לפי קצב ההתקדמות שלו עד כה, ייתכן שהפרקים היפים ביותר בקריירה שלו עוד לפנינו.
מאת: אהרון ידידיה
