אחד מגדולי החסידות תמה: מה ראו חכמים לתקן את ברכת "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" שמברכים על פרי חדש.
על עשיית מצווה כגון אכילת מצה, תקיעת שופר, סוכה ונטילת לולב אפשר להבין, שיש לברך על כך שזכינו לקיים מצוה, שזה דבר רוחני ונעלה וקשור לתכלית חיינו. אבל לומר: "שהחיינו, וקיימנו, והגיענו" – על אכילת דובדבן?!
האם לשם כך נוצרנו?
אמנם החיים גדולים, והדובדבן קטן. אבל זו תשורה מהבורא, אמצעי להכרת חסדו עלינו, להתרגש מטובו ולהודות על כך שהוא ממלא את החיים שלנו בדברים יפים ונעימים. עבורה, עבור הכרת הטובה, באמת כדאי היה לנו לחיות: ״שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים. לְפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ. לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ לְפָאֵר לְרוֹמֵם.״ (מתוך תפילת נשמת כל חי).
אפשר אולי להגיד שנוצרנו כדי להודות – והממעט בהודאה אף ממעט בזכות קיומו.
בט"ו בשבט, שזהו ראש השנה לאילנות, נוהגים אנו לאכול פירות ממינים שונים. זה הזמן לעצור משטף החיים, להתבונן וללמוד מפלאי הבריאה והיצירה של הבורא. כשנסתכל ונבחן מקרוב את הפירות, נשים לב לכל כך הרבה פרטים קטנים ששונים ומיוחדים בכל פרי ופרי. הצורה, ההרכב, הצבע, המרקם, הטעם (מר, מתוק, חריף או חמוץ), הצמיחה והגידול. פרי יבש, או עם הרבה מיץ. עם ריח מיוחד, או נטול ריח. יש כאלו עם קליפה דקה ויש עם קליפה עבה ששומרת על תוכנו של הפרי. וכמו שכתוב בקהלת (ג', י"א) ״אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ״, האלוקים עשה שכל פרי יגדל בעונה מיוחדת בשנה שבה הכי יועיל לבני האדם לאכלו. התפוזים לדוגמא גדלים בחורף שאז אנחנו צריכים את הוויטמינים שיש בהם. האבטיח לדוגמא גדל דווקא בקיץ שמועיל שלא נתייבש, בגלל הנוזלים שבתוכו.
כמו ילד קטן המקבל ממתק מהוריו ככה אנו צריכים להרגיש הכרת הטוב ולהתמלאות ברגשי הודאה ואהבה לבורא העולם.
בעצם כל עץ וכל פרי ואפילו זרע קטנטן, יכול לשמש לנו כספר אמונה. ראש ישיבת פונוביז' הרב אלעזר מנחם מן שך זצ"ל אמר פעם: "גם אם יעירו אותי באמצע הלילה וישאלו אותי אם אני רואה שיש בורא עולם ובריאה של יש מאין, אענה כן, רואה אני! הנה אני זורע גרעין באדמה, והוא נרקב בה, וממנו צומח עץ עם גזע וענפים, וממנו גדלים פירות יפים, רימון או תפוז וכדומה. היכן זה מונח באותו גרעין? צריך להתפעל מי עשה את כל זה? כיצד יוצא תפוז ורימון מהאדמה? הכל גדל בסדר מופתי, הפרי הוא עם קליפה קשה, וגרעינים מונחים בו, ובשר הפרי בתוכו, איך נעשה כל זה?"
לכל פרי יש סגולה מיוחדת אחרת. האגוז לדוגמא, העשיר בחלבון ובשומן יכול להתאים לנוסעים ומטיילים שיכולים להצטייד במקור תזונה עשיר בחלבון, ללא חשש קלקול וריקבון אודות לקליפתו ששומרת עליו כקופסא אטומה.
וכבר הרמב"ם, בהלכות יסודי התורה (ספר המדע, פרק ב') כתב, "והאיך היא הדרך לאהבתו ויראתו (לאהוב את השם?). בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול".
בכל פרט ופרט בבריאה אנחנו יכולים לראות בבירור את החכמה הפלאית שהאל השתמש בה על מנת שנוכל להנות בצורה הטובה ביותר.
נוכל ללמוד ולא רק בט"ו בשבט, לשים לב דווקא מהדברים הקטנים שיש בורא עולם למעלה שמסובב ומסדר הכל בצורה מדהימה, אוהבת ומחושבת היטב. ״מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״. (תהילים, קד)
