למרות הכל יש תקווה

בנינו את ירושלים עם אבנים ודם
לכל סמטה סיפור כואב ואין זה מן הסתם
שאנו כה קשורים לעיר – כל אחד לחוד, ויחד כולם
אוהבים אותה עד תום – היא שלנו לעולם.

אנחנו ציונים לא פחות מאבותינו
דואגים שיהיה כאן – עתיד לילדינו
לכנרת – נדאג שתתמלא בשפע מים
וגם נוסיף עוד צבע טוב – לקשת בשמים

את הגליל ניישב בפטריוטים ציונים
ולנגב נביא אנשים ראויים
את הרצל לא נשכח – את החזון, את התקווה
אז אם תירצו או לא תירצו – יש המשך לאגדה

שנים רבות בילינו בלהמתין, בלחכות
בניסיון למצוא תשובות ופתרונות
השקענו ברצון טוב – ואמונה
קיווינו שבזכות הכאב – תבוא הגאולה

5000 שנים של היסטוריה עצובה
חישלה אותנו וחיזקה – יותר מאבן ופלדה
ואמנם זו הסיבה – האחת והיחידה
שלא נוכל לוותר – כי פשוט אין ברירה.

רק על אדמה זו – נגדל את ילדינו
זה המקום הכי מתאים – לנו, לעמינו
למרות כל המתח, הזיפת הקושי והבלגן
זה הבית שלנו – אנו – לא זזים מכאן.

בני דודינו, זה ידוע – אוהבים אותנו קצת פחות
הם לא פוסקים מלשלוח רמזים, מסרים – והוכחות
אבל אנחנו בכל זאת נמשיך לקוות, וממש לא נניח
עד שהשלום יבוא – אינשאללה – לפני בואו של המשיח

מבין עצי החורש הגבוהים – קולות אבותינו – בלחש נשמעים
והם מספרים על ימי פוגרום – הרבה הרבה יותר גרועים.
לכן אני פונה אל המזרח – מתפלל ומבקש
לא מוכן היום להתפשר – על: "זה מה יש"

התקווה היא בת אלפיים
הרצון עכשיו – גדול וחזק שבעתיים
הנפש הומייה – בוכה אך נחושה
להגשים את החלום – לממש את התקווה

דווקא בגלל המגפה אנחנו פועלים
הרבה יותר חזק – אנו יותר נימרצים
ההייטק גדול – ויגדל עוד יותר
כי המוח היהודי פשוט לא מוותר

עוד נראה פריחה
עוד נראה הצלחה
גם במצב הכלכלה
וגם בחינוך ובהשכלה

כל זאת יקרה בימינו
כי עוד לא אבדה תקוותינו