בתפילה: חדש ימינו כקדם – נאמר
מה היה אז – אני שואל שכל כך נהדר?
מה היה לנו באותם ימים רחוקים
שאבותינו אליו כל כך מתגעגעים
אם נקרא את ההיסטוריה של הזמנים
נמצא אך ורק אסונות, פרעות ופוגרומים
אז מה יש לנו היום להתפלל
שישובו אותם ימים לישראל?
אבל כאשר אני עד למציאות של היום
נופל לי האסימון – ככה פתאום
אולי המילים לא לעבר הרחוק מיוחסות
אלא לעשור או שניים אחורה ואולי אפילו פחות
ימים בהם לא היתה שאלה
מי הוא ילד ומי היא ילדה
מותר היה לאמר גבירותי ורבותי הנכבדים
מבלי לפחד שאולי אתה מעליב מספר נוכחים
ימים בהם לא הרגשת אשם
כשנסעת באוטו שאולי טיפה מזהם
בימים שאתה היית מחליט לבדך
אם אוטו חשמלי טוב או לא עבורך
ימים בהם המדרכות היו פנויות
ולא בחסרי בית – מאוכלסות
ימים בהם הוראה להשקות או לא את הגינה
באה מאישתך – ולא מהעיריה
אז בעצם ימינו הלא כל כך רחוקים
היו למעשה לגמרי לא רעים
חידושים בטכנולוגיה ובמדע הם כמעט תמיד ברכה
אבל קידמה בחברה המודרנית היא בסימן שאלה
