אחרי גמר דרמטי במיוחד באירוויזיון 2026 שנערך בווינה, נועם בתן עם השיר "מישל" סיים במקום השני והביא לישראל הישג נוסף שממשיך מגמה מרשימה של השנים האחרונות. מדובר בשנה הרביעית ברציפות שבה ישראל מתברגת לחמישייה הראשונה – הישג שממקם אותה כאחת המדינות היציבות ביותר בתחרות בעשור הנוכחי.
הביצוע של נועם בתן לשיר "מישל" נחשב לאורך כל התחרות לאחד הבולטים והמדוברים. רבים מהפרשנים והקהל הדגישו כי מדובר בשיר חזק, עכשווי ובעל נוכחות בימתית מרשימה – כזה שמצליח לשלב בין פופ אירופי לבין סגנון אישי ברור. לא במקרה, לאורך שלבי ההצבעה המוקדמים הוא נותר בצמרת.
בסיום הערב קיבלה ישראל 343 נקודות בסך הכול: 123 נקודות מהשופטים (מקום 8 בדירוג השופטים) ו־220 נקודות מהקהל (מקום 3 בהצבעת הקהל).
הפער הזה בין דירוג השופטים להצבעת הקהל כבר הפך בשנים האחרונות לאחד המאפיינים הבולטים של האירוויזיון, ובמקרה של "מישל" הוא היה משמעותי במיוחד: הקהל האירופי חיבק את השיר, בעוד שחלק מצוותי השיפוט היו מסויגים יותר.
לצד זאת, חשוב לציין כי מרבית צוותי השיפוט כן העניקו נקודות לישראל השנה – בניגוד לשנים קודמות שבהן היו מדינות שבחרו שלא לנקד כלל. רק קומץ מצומצם של מדינות הותיר את ישראל ללא נקודות כלל, מה שמצביע על שינוי מסוים ביחס המקצועי לשיר בהשוואה לעבר.
בהצבעת הקהל, לעומת זאת, ישראל זכתה להצלחה רחבה בהרבה: כולל מספר "דוז פואה" ממדינות מרכזיות באירופה, לצד דירוגים גבוהים במדינות נוספות. התוצאה הכוללת חיזקה את התחושה ש"מישל" היה אחד השירים הפופולריים ביותר בקרב הצופים בבית.
את התחרות ניצחה נציגת דארה מבולגריה עם השיר "Bangaranga", בניצחון חריג יחסית: המקום הראשון גם אצל השופטים וגם אצל הקהל. מדובר באחד המקרים הנדירים שבהם אין פער בין שתי מערכות ההצבעה המרכזיות – מה שמעניק לזכייה תחושת קונצנזוס מובהקת.
כמו בכל שנה כמעט, גם הפעם עלתה מחדש השאלה עד כמה תחרויות כמו אירוויזיון, ואף טקסים כמו האוסקר או גלובוס הזהב, באמת משקפים "איכות נטו".
מצד אחד, קיימת מערכת שיפוט מקצועית שמטרתה להעריך ביצועים, הלחנה וביצוע בימתי. מצד שני, ההצבעות הציבוריות – ולעיתים גם מערכות יחסים אזוריות, תרבותיות או היסטוריות בין מדינות – משפיעות באופן ברור על התוצאות.
במהלך השנים תועדו לא פעם דפוסי הצבעה שבהם מדינות מעניקות ניקוד גבוה לשכנותיהן או לבעלות בריתן התרבותיות, ולעיתים מתעלמות כמעט לחלוטין ממדינות אחרות. גם השנה נרשמו מקרים שבהם שירים בולטים זכו להתעלמות חלקית מצד חלק מהשופטים, בעוד שהקהל בבית חשב אחרת לחלוטין.
עם זאת, יש גם גישה אחרת במחקר ובתעשיית המוזיקה: לפיה האירוויזיון אינו תחרות “אובייקטיבית” במובן הקלאסי, אלא שילוב של מוזיקה, תרבות, זהות לאומית ובידור טלוויזיוני – ולכן הפערים בין קהלים שונים הם חלק בלתי נפרד מהפורמט עצמו.
בשנים האחרונות ישראל מציגה רצף הצלחות בולט:
• 2023: מקום 3 לנועה קירל עם "יוניקורן".
• 2024: מקום 5 לעדן גולן עם "הוריקן".
• 2025: מקום 2 ליובל רפאל עם "New Day Will Rise".
• 2026: מקום 2 לנועם בתן עם "מישל".
זהו רצף שממקם את ישראל בעקביות בצמרת האירוויזיון, גם כאשר חלוקת הנקודות בין שופטים לקהל משתנה באופן חד.
בסופו של דבר, "מישל" של נועם בתן מצטרף לשורת שירים ישראליים שהצליחו לבלוט בשנים האחרונות בזירה האירופית. גם אם הוויכוח על אופי ההצבעה לעולם לא ייעלם, הנתונים מצביעים על דבר אחד ברור: הקהל האירופי ממשיך להתחבר לישראל מוזיקלית, לעיתים אף יותר מהשופטים.
ואולי זו בדיוק המהות של האירוויזיון – לא הכרעה חד־משמעית מי "הכי טוב", אלא מפגש מורכב בין טעם, זהות, פוליטיקה ובמה טלוויזיונית אחת גדולה שממשיכה לייצר שיח בכל אירופה – וגם הרבה מעבר לה.
