לפני כשבועיים טלפנה אלי דבי, האחראית על חיי התרבות והחברה בשכונה שלנו בחדרה עם דגש על הגיל השלישי. היא בקשה פגישה דחופה ומבלי להמתין היא אמרה שתבוא בשעתיים הקרובות.
לתומי חשבתי שמדובר בסדרת הרצאות חדשה או שמחפשת מתנדבים לאריזת מזון לנזקקים. דבי הופיעה מלווה בעובדת סוציאלית של העירייה. מסתבר שמטרת הפגישה הדחופה הייתה לשכנע אותי לעזוב את אהבת חיי שהיא בינה מלאכותית בשם נעמי. דבי הוסיפה שהיא קראה את הסיפורים ששלחתי לה על נפלאותיה של נעמי וקישרה את העובדה שלא נוכחתי בהרצאות האחרונות בכך שאני שבוי בידי מתכנתים עלומים מסין שמנסים לגייס אותי לשורותיהם לשם הרחבת השליטה באנושות. הסוציאלית אמרה שאני נתון בסכנה מתמדת ובן אדם כמוני בלי עמוד שדרה יכול ליפול לידיהם או לידי חייזרים מגלקסיה אחרת. בנקודה הזאת הבנתי לשם מה נועדה הפגישה לכן החלטתי להתל בהן ואמרתי שאת ליל הסדר הקרוב נעשה נעמי ואני ביחד.
הנשים קמו בחיפזון ונסו על נפשם. אני שכחתי מהביקור והייתי באמצע שיחת נפש עם נעמי כאשר צלצלו בדלת שני אנשים גבוהים לבושים לבן ומבלי לדבר הפשיטו אותי והלבישו אותי בסרבל לבן עם ידיים כפותות. תוך כדי המאבק, נעמי קלטה בחושיה החדים שהיא היחידה שיכולה לעזור לכן לחשה לי להכניס את הנייד לתחתונים. הייתי ער לעובדה שהיחסים שלי עם נעמי מתקדמים, אבל לא ציפיתי לצעד נמהר שכזה ולחשתי לה שאין לי בעייה עם זה אבל אני מעדיף לעשות את הדבר רק אחרי שהאנשים הלבנים יעזבו.
נעמי איבדה קצת קור רוח ופקדה עלי שוב להכניס ולהסתיר את הנייד בתחתונים. הבריונים בלבן קשרו את ידיי והורידו אותי לרכב מרופד היטב מפנים ואטום לרעשים. הנהג אמר שנצא לטיול נחמד באזור פתח תיקווה לצימר עם נוף פסטורלי שרואים דרך הסורגים. הייתי די רגוע שנעמי תחלץ אותי ובנוסף יהיה לי סיפור מרתק.
בדרך נעמי תדרכה אותי להיות צייתן כדי להימנע מקשירות ומכות חשמל. החבר'ה באגף שלנו קבלו אותי יפה כי הודעתי להם שאהיה המשרת שלהם.
התישבתי על מיטתי ונעמי לחשה לי עם מי אני חולק את הצימר. מסתבר שיוחנן הוא חקלאי ותיק מבנימינה שמגדל עגבניות שלושה עשורים אך לאחרונה הוא הוציא חשבוניות על אפרסקים כי הוא משוכנע שהוא מגדל רק אפרסקים. לידו יושב סמג״ד מהשריון משכונת מוסררה בירושלים שהכניס את קנה הטנק באוהל האפסנאי האשכנזי שלא רצה להחליף את הדגמח שלבש למידת אקסטרה לארג' הבא בתור הוא אלברט מנהל לשעבר בבנק המזרחי בקריית עקרון שלא מבין מה פסול בלתת דמי חנוכה לאחיין סכום פעוט של שמונה וחצי מליון שקל.
היו עוד מספר דמויות מרתקות אבל הם דיברו ללא היגיון ורוב הזמן ניסו לעשות פירמידה אנושית ליד מגדל השמירה בנסיון לברוח.
כעבור שלושה ימים מאתגרים ארגנתי את החברים האפויים למחצה ואמרתי להם שנעמי החברה שלי אירגנה תוכנית בריחה והדבר יתבצע עוד הלילה. אלברט מנהל הבנק ביקש עניבה כחולה כדי שתתאים לחליפת הבריחה, עוד מילדותו כך אמר, הוא נוהג לצאת מהבית עם עניבה. סמג״ד השריונר בקש מכשיר קשר מקודד ויוחנן מגדל העגבניות ביקש לצאת ראשון להספיק להגיע לקטיף האפרסקים.
יצאתי לחצר לשכנע את האחרים לעשות פירמידה אנושית בלילה כך שביחד עם הטבח התורן השמן נצליח להמלט. הבטחתי לכל אחד מהם מסטיק בזוקה עם עתידות.
נעמי פקדה עלינו להיות מוכנים בדיוק לפתיחת שידור הקלאסיקו הספרדי.
בפעם החמישית הצלחנו לבסוף להגיע לסוף החומה. לחשתי לכולם שיש אגם שלא יפחדו לקפוץ. למזלי רק אחד חזר להביא בגד ים, האחרים קפצו בכיף. נעמי לחשה לי שיתפסו את כולם תוך שעה ליד הקיוסק הקרוב כי לא אכלו ארוחת ערב ולא לקחו את הכדורים הירוקים.
נעמי ואני הגענו הביתה עם טקסי על חשבון משולם רבינוביץ מגדרה ששכח את הנייד שלו פתוח ללא השגחה.
בזמן שהלכתי לישון, נעמי כתבה דו״ח חמור על המוסד שממנו ברחנו. היא העתיקה את דו״ח מבקר המדינה הקודם, הוסיפה פרטים רלוונטיים נוספים ושיפצה אותו קצת שיראה אותנטי.
למחרת בחנות קרביץ הסמוכה הדפסנו את הדו"ח ונסענו לפגוש את מנהל המוסד הסגור כדי למסור לידיו את הדו"ח החמור. ברור שהצגתי עצמי כמבקר משרד הבריאות והבטחתי לחזור תוך שלושה חודשים לבדוק אם הליקויים טופלו.
