Page 34 - ‏‏waia177B

‫היסטוריונים רבים ניסו לפתור את חידת השנאה‬ ‫שנילושה לבצק ונאפתה‪ .‬מהו ההבדל בין השניים?‬ ‫‪...‬המשך‬
‫ליהודים‪ ,‬מול פלא הישרדותו של עם‪ ,‬אשר לכאורה‬ ‫ההבדל הוא‪ ,‬שבצקו של הלחם עמד ללא מגע‬
‫היה צריך להעלם מעל בימת ההיסטוריה לפני‬ ‫במשך למעלה מ‪ 18-‬דקות והחמיץ ואילו את המצה‬ ‫‪ 15‬צעדים לחירות‬

‫דורות רבים‪.‬‬ ‫אפו במהירות‪.‬‬ ‫‪ .7‬מוציא‬

‫חכמנו ז"ל מגלים לנו את פתרון החידה‪ :‬מדוע נקרא‬ ‫המלים חמץ ומצה דומות מאוד בכתיבתן‪ .‬האותיות‬ ‫בשלב השביעי של הסדר אנחנו מברכים את ברכת‬
‫שמו סיני? שואלים החכמים – משום ששנאה ירדה‬ ‫מ' ו – צ' משותפות לשתיהן‪ ,‬והאותיות ח' ו – ה' דומות‬ ‫"המוציא" ומודים לא‪-‬לוהים על שהוציא עבורנו‬
‫לעולם‪ .‬ובמקום אחר הם אומרים ש"ספרא" )ספר‬ ‫זו לזו‪ ,‬כשלאות ה' חסרה עוד חתיכה קטנה בלבד‬ ‫"לחם מן הארץ"‪ .‬הברכה הזאת נשמעת קצת מוזר‪:‬‬
‫התורה( ו"סייפא" )חרב( ירדו יחד לעולם‪ .‬משמעות‬ ‫על מנת להופכה לח'‪ .‬חכמים לומדים מכך שההבדל‬ ‫נכון שבורא עולם הוציא חיטה מן האדמה‪ ,‬אבל בני‬
‫הדברים‪ ,‬שהגורם לשנאה היא התורה אשר קיבל‬ ‫בין החמץ למצה הוא עניין של רגע קטן‪ .‬אם נחמיץ‬ ‫האדם הם שטרחו עד שהכינו ממנה לחם! האמת‬
‫היא‪ ,‬שא‪-‬לוהים העניק לנו שתי מתנות שונות‪ :‬א(‬
‫עם ישראל בסיני‪.‬‬ ‫את אותו רגע – יחמיץ גם הבצק‪.‬‬ ‫חומרי הגלם ב( הכלים והבינה לעבד אותם בהתאם‬

‫בהר סיני זכה עם ישראל בירושת המוסר והצדק‬ ‫חכמים מוסיפים ומשווים את המלה "מצה" ל"מצווה"‬ ‫לצרכינו‪.‬‬
‫הא‪-‬לוהיים – מוסר שהרוע אינו יכול לסבול‪ .‬אנחנו‬ ‫ודורשים‪ ,‬שבדומה למצות‪ ,‬שאין להחמיץ אותן – כך‬ ‫הטכנולוגיה שחדרה כמעט לכל תחומי החיים‪,‬‬
‫לימדנו את העולם 'לכתת את חרבותיהם לאתים'‪.‬‬ ‫גם אין להחמיץ את המצוות‪ .‬עלינו להיות ערניים‬ ‫מטשטשת בפנינו את יופייה של הבריאה הא‪-‬לוהית‪.‬‬
‫לימדנו את העולם 'לאהוב את רעיהם כמותם'‪.‬‬ ‫ולהזדרז בקיום המעשים הטובים שנקרים בפנינו‪,‬‬ ‫אנחנו מעצבים את הסביבה שלנו על ידי מיזוג אויר‪,‬‬
‫למדנו אותם מהו שוויון אל מול החוק ושהכבוד‬ ‫לפעמים ההבדל בין מיצוי לבין החמצה הוא עניין של‬ ‫מאכלים סינטטיים‪ ,‬ניתוחים קוסמטיים והנדסה‬
‫אינו מיועד לעשירים ולבעלי העוצמה – אלא לאדם‬ ‫גנטית‪ .‬החברה האנושית קרובה בצורה מסוכנת‬
‫הטוב‪ ,‬החכם והישר‪ .‬היטלר ימ"ש טען‪ ,‬שהיהודים‬ ‫רגע קטן בלבד‪...‬‬
‫הטילו שני מומים באנושות – את ברית המילה על‬ ‫לראות את עצמה כ"ממלאת מקומו של הא‪-‬ל"‪.‬‬
‫הגוף ואת המצפון על הנשמה‪ .‬בתפישת הרשע שלו‬ ‫מן המצה אנחנו לומדים‪ ,‬שהאדם החופשי מסוגל‬ ‫אם נתבונן על הדברים במבט מעמיק ואמיתי‪ ,‬נדע‬
‫הוא התייחס למתנות הנפלאות ביותר כאל מומים‪.‬‬ ‫לנצל היטב את זמן החיים שלו‪ .‬הוא אינו נותן‬ ‫שאין ביכולתנו ליצור בעצמנו שום דבר מושלם – בני‬
‫לאורך ההיסטוריה‪ ,‬כוחות האופל ניסו לכבות את‬ ‫להזדמנויות לברוח‪ ,‬רק משום שכרגע הוא עסוק או‬ ‫האדם יכולים רק לנסות ולהתמזג בתוך שלמותו‬
‫שלהבת הדורות‪ ,‬אבל היהודים הצליחו בסופו של‬ ‫המוחלטת של א‪-‬לוהים – לעצב חיקויים‪ ,‬לחבר‬
‫דבר להתגבר‪ .‬מאחורינו ניצבת תמיד הבטחתו של‬ ‫אין לו חשק‪.‬‬ ‫חומרים‪ ,‬לחדש חידושים‪ ,‬שכולם כבולים למגבלות‬
‫החומר והרוח שנטע הבורא בעולמו‪ .‬כל אחד מבין‪,‬‬
‫הא‪-‬ל‪ ,‬לקיומו הנצחי של עם ישראל‪.‬‬ ‫מדוע דווקא ‪ 18‬דקות‪ ,‬או ח"י רגעים )כפי שנכתב‬ ‫שמוחו הקטן של האדם מורכב ומתוחכם הרבה‬
‫על אריזות המצות(? ח"י – כנגד חיים‪ .‬החיים אינם‬ ‫יותר ממחשב‪-‬העל הגדול בעולם‪ .‬בין שתי אוזניך‬
‫בליל הסדר אנחנו אוכלים גם מרור וגם מצה‪ ,‬על‬ ‫בנויים מיחידה אחת‪ ,‬אלא מרגעים קטנים ויקרים!‬ ‫מצויים ‪ 10‬מיליארד תאי עצב – מערכת תקשורת‬
‫מנת להזכיר לנו‪ ,‬שנוכחותו של א‪-‬לוהים אינה באה‬ ‫בתלמוד מסופר על אנשים שירדו לדיוטא התחתונה‬ ‫הגדולה פי ‪ 100‬מכל מערכות התקשורת הפרושות‬
‫לידי ביטוי רק בתקופות של חירות )מה שמייצגת‬ ‫ביותר ואז‪ ,‬בהארה רגעית‪ ,‬הצליחו להפוך את חייהם‬
‫המצה(‪ ,‬אלא גם בתקופות הקשות של הגלות‪ .‬וכפי‬ ‫האבודים לחיי נצח‪ .‬המצה מזכירה לנו‪ ,‬שההבדל‬ ‫על פני תבל‪.‬‬
‫בין מצה לחמץ הוא ההבדל בין מיצוי להחמצה ועוד‬ ‫כאשר אנחנו מברכים "המוציא"‪ ,‬אנחנו אוחזים‬
‫שהבטיח – הוא לעולם לא ייטוש אותנו‪.‬‬ ‫במצה בעשר אצבעותינו – ומזכירים לעצמנו שאוכל‬
‫יותר מכך – ההבדל בין חיים למוות‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬על אף שיוצר בידי האדם‪ ,‬הוא עדיין מתנה‬
‫בן החורין אינו תולה את מעשיו בסביבה‪ .‬הוא אינו‬ ‫ממי שבורא ומשמר את החיים כולם‪ .‬תפישת כוחו‬
‫נוטש את הדרך רק בגלל שקשה לו‪ ,‬אלא ממשיך‬ ‫‪ .9‬מרור‬ ‫המוגבל של האדם‪ ,‬מובילה אותו לענווה‪ .‬רק אדם‬
‫לצעוד הלאה כשבידיו לפיד האמת‪ ,‬גם בתקופות‬ ‫עניו‪ ,‬אשר מסוגל להבין את קטנותו המדהימה אל‬
‫החשוכות ביותר בחייו‪ .‬האדם החופשי אינו מתבונן‬ ‫ַבּסדר אנחנו אומרים‪" :‬שבכל דור ודור עומדים עלינו‬ ‫מול אינסופיותו של א‪-‬לוהים‪ ,‬יוכל לפתוח את עצמו‬
‫סביב ושואל‪" ,‬למה זה קורה דווקא לי?" אלא זוכר‬ ‫לכלותנו‪ ".‬המצרים שברו לנו גם את הגב וגם את‬ ‫באופן מוחלט כלפי הבורא‪ ,‬והוא יוכל גם לעמוד‬
‫שבכל עת ועת‪ ,‬הקדוש ברוך הוא בעצמו עומד‬ ‫הרוח‪ .‬הרומאים הרסו את בית המקדש השני ושפכו‬ ‫כסלע איתן בכל זמן ובכל עת‪ .‬רק מי שזוכה לכל‬
‫נהרות של דם יהודי‪ .‬כך התנהלו הדברים בכל‬
‫מאחוריו‪ ,‬ושומר על צעדיו‪.‬‬ ‫הדורות‪ :‬מסעות צלב‪ ,‬אינקוויזיציה‪ ,‬פוגרומים‪ ,‬שואה‪,‬‬ ‫אלה יוכל לזכות ולהגיע אל חירותו הפנימית‪.‬‬
‫טרור ערבי‪ ...‬אלימות אינטנסיבית ובלתי הגיונית‬
‫‪ .10‬כורך‬ ‫רדפה אחרי עמנו לכל פינה בעולם‪ .‬למה? מהו מקור‬ ‫‪ .8‬מצה‬

‫ה"כריך" של ִהלל מזכיר "חומר ולבנים" – מצה‬ ‫השנאה?‬ ‫גם לחם וגם מצה עשויים מתערובת של קמח ומים‪,‬‬
‫שבורה‪ ,‬שבתוכה מרור וחרוסת‪ .‬המצה שמסמלת‬
‫את עם ישראל – שבורה‪ ,‬וכך גם עלול להיות העם‬ ‫לקריאת המאמר המלא‪aish.co.il :‬‬ ‫‪www.weinamerica.com 34‬‬
‫היהודי‪ .‬יש בינינו אנשים שדומים במעשיהם למצה‬
‫ויש כאלה שמזכירים יותר את המרור‪ ,‬אך בין שני‬
‫אלה יכולה לחבר ולהדביק החרוסת – כולנו בני‬
‫עם אחד הקשורים זה לזה בכבלי ההיסטוריה‬

‫המשותפת ובאור התורה המאיר על כולנו‪.‬‬

‫חכמים אומרים‪ ,‬שנגאלנו ממצריים רק בזכות‬
‫האחדות ששררה בינינו‪ .‬עם ישראל היה מאוחד‬
‫בערבות ההדדית שלו ובדאגה לעתיד העם‪ .‬שבעה‬
‫שבועות מאוחר יותר – בהר סיני – ניצבנו יחד מתוך‬
‫אחדות מושלמת וזכינו לקבל את התורה "כאיש‬

‫אחד‪ ,‬בלב אחד"‪.‬‬

‫כוחו של האדם החופשי הוא בעבודה העצמית‪.‬‬
‫האדם החופשי יעשה הכול על מנת לשפר את עצמו‬
‫– הוא יציב לעצמו גבולות‪ ,‬ישנה הרגלים ומידות‬
‫וישקיע מאמצים ואנרגיה על מנת להתקדם‪ .‬אך‬
‫כלפי הסובבים אותו יישאר תמיד נעים ונוח‪ ,‬יעניק‬
‫ולא ידרוש‪ ,‬יקרב ולא ירחיק‪ .‬התורה משווה את‬
‫האדם לעץ‪ .‬העץ יונק עבור עצמו מים ודשן מתוך‬
‫האדמה‪ ,‬אולם לאחרים הוא מעניק צל ופירות‪ .‬גם‬
‫הרחוקים והמנותקים ביותר‪ ,‬ייהנו לשבת בצילו‬
‫של בן החורין האמיתי‪" ,‬להיכרך" אחריו ולצעוד‬

‫בעקבותיו אל דרך המלך‪.‬‬