Page 36 - ‏‏waia177B

‫יום הזיכרון‬

‫זוכרים את סמ"ר ליאל גדעוני‬

‫סמל ראשון ליאל גדעוני היה רק בן ‪ 20‬כשנהרג ביום שישי‪ ,‬ה‪ 1-‬באוגוסט ‪ ,2014‬בעודו‬
‫משרת כמפקד פלוגה בגבעתי‪ .‬הוא נהרג מאש מחבלים שיצאו מפיר מנהרה ברפיח‪,‬‬

‫בחלק הדרומי של רצועת עזה‪ .‬ליאל השאיר אחריו זוג הורים ושלושה אחים‪.‬‬

‫ומטפסות מעלה אל השמיים המתכהים‪ .‬לאחר‬ ‫לראות‪ .‬הדברים שחלמת לעשות‪ .‬הספרים שרצית‬ ‫שרה דבי גוטפרוינד‬
‫מכן‪ ,‬אני מתהלכת בין הקברים וקוראת את השמות‬ ‫לקרוא‪ .‬ואיך הוא מצטער שלא הקשיב ביתר תשומת‬
‫והתאריכים‪ .‬כולם כל כך צעירים‪ .‬על חלק מהמצבות‬ ‫לב‪ .‬הוא אמר שהוא אוהב אותך וביקש את סליחתך‬ ‫ליאל‪ ,‬אני עומדת בראש גבעה עם עוד אלפי אנשים‪,‬‬
‫יש תמונות‪ .‬ילדים משחקים בכדור‪ ,‬ילדים מתפללים‬ ‫שלא עשה זאת לפני כן‪ .‬איך הוא יכול היה לדעת?‬ ‫בשעה שהשמש נעלמת מאחורי צמרות העצים‪,‬‬
‫ממלאה את השמים באור כתום‪-‬סגול‪ .‬שורות‬
‫בכותל‪ .‬ילדים שרצים לתוך זרועות הוריהם‪.‬‬ ‫איך הוא יכול להגיע אליך עכשיו?‬ ‫שורות של מצבות זוהרות באור הדמדומים‪ ,‬בשעה‬
‫מי יחבק אותם עכשיו? חלק מהקברים טריים‪ ,‬עם‬ ‫"איפה כל החלומות שלך?" הוא שואל‪" .‬לאן הם‬ ‫שהקולות מההלוויה שלך מהדהדים בהרי ירושלים‬
‫הלכו עכשיו? מי ייתן לנו תקווה עכשיו‪ ,‬כשהחיוך‬
‫עפר טרי מוערם עליהם‪ .‬יותר מדי קברים חדשים‪.‬‬ ‫המלכותיים‪.‬‬
‫המאיר שלך כבר לא כאן‪ ,‬כדי להאיר את העולם?"‬ ‫אביך מדבר ראשון‪ .‬הוא אומר משהו על כך ששיחק‬
‫מאוחר יותר הערב אעלה על מטוס ואשוב לביתי‬ ‫מישהו מתייפח לצדי‪ .‬אני פונה ורואה קבוצה של‬ ‫עמך כדורגל כשהיית קטן‪ .‬איך הוא זוכר שהרים‬
‫בארצות הברית‪ .‬אשוב לעבודה ולהסעות ולחוגים‬ ‫חיילים‪ .‬כולם בוכים‪ .‬פניהם מושפלים וזרועותיהם‬ ‫אותך באוויר‪ .‬כיצד הוא עדיין שומע את הד צחוקך‬
‫של הילדים‪ .‬אקרא על חבריך בחדשות ואתפלל‬ ‫ורואה את החיוך בעיניך‪ .‬איך סירבת לומר לו שלום‬
‫למען ביטחונם‪ .‬אנסה לזכור את ההד שובר הלב של‬ ‫כרוכות זה סביב זה‪.‬‬ ‫בפעם האחרונה שעזבת את הבית‪ .‬כיוון שאמרת‬
‫בכייה של אמך‪ .‬אנסה לזכור את מילותיו של אביך‬ ‫הם כנראה חבריך‪ .‬הם כנראה לחמו לצידך עד‬
‫וכיצד נדמה היה שגם ענפי העצים בוכים בשעה‬ ‫הסוף‪ .‬ליאל‪ ,‬אתה ואני מעולם לא נפגשנו‪ .‬אני רק‬ ‫שתחזור עוד מעט‪ .‬ותמיד שנאת פרידות‪.‬‬
‫שתפילת הקדיש עשתה את דרכה מעלה‪ ,‬למרומים‪.‬‬ ‫יודעת מה שמך‪ .‬אבל אני יודעת ששילמת בחייך‬ ‫אבל הוא חיבק אותך בכל זאת‪ ,‬חיבוק כזה‪ ,‬שאומר‬
‫כדי להגן על מדינת ישראל‪ ,‬ובאתי להלוויה שלך כדי‬ ‫שדבר לא יוכל לפגוע בך‪ .‬אמא שלך מנסה לדבר‪,‬‬
‫אבל היא נשברת אחרי כמה מילים‪" .‬אני לא יכולה‬
‫להודות לך‪.‬‬ ‫להאמין שאתה לא כאן‪ "...‬היא אומרת ובכייה מהדהד‬
‫אני צריכה להודות גם לקבוצת החיילים שלצדי‪ .‬על‬ ‫בליבותינו‪ ,‬בשעה שלחישת הרוח מערסלת דמעות‬
‫הלילות בהם הם מדירים שינה מעיניהם כדי לשמור‬
‫על בתינו‪ .‬על כך שהם מסכנים את חייהם כדי להגן‬ ‫של אמא‪.‬‬
‫על העם שלנו‪ .‬על החלומות שהשאירו בהמתנה‪ .‬על‬ ‫ואז אחיך מדבר‪ .‬הוא מספר על היום האחרון‬
‫שביליתם ביחד‪ .‬איך חייכת תמיד‪ ,‬שהיית תמיד מלא‬
‫מילות הפרידה שהם לא יודעים לומר‪.‬‬ ‫תקווה‪ .‬איך דיברת על כל המקומות שאתה רוצה‬
‫אומרים עליך קדיש‪ .‬המילים נארגות סביבנו‬

‫מתפללי בית הכנסת‬

‫"בית אברהם"‬

‫מודים לכל הנדיבים‬
‫הנותנים בעין יפה ולב רחב‪,‬‬
‫המאפשרים לבית הכנסת‬
‫להמשיך בפעילותו הברוכה‬
‫למען הקהילה היהודית והישראלית‪.‬‬

‫תודה‬

‫מעומק ליבנו‬

‫וחג שמח וכשר‬

‫קהילת בית אברהם‬

‫‪5726 Fallbrook Ave., Woodland Hills, CA 91367‬‬
‫‪818-884-3980 / 818-992-5217‬‬

‫‪www.BeitAvraham.net‬‬

‫‪www.weinamerica.com 36‬‬