זו לא הפעם הראשונה שאנו עדים למהומות באיראן ולהתנגדות האזרחים למשטר האייתולות. לאחר שהעם הספיק להתפכח ולהבין שלא היה כל כך הרבה על מה לשמח על נפילת השאה, כי המשטר החלופי היה הרבה יותר גרוע, הם התחילו להביע את מורת רוחם. זה לא קרה מייד, הרפובליקה האסלמית של איראן היתה מאיימת והפילה את חיתתה על התושבים. מי שהעז להביע דעות המנוגדות למשטר, מצאו עצמם בכלא או פשוט נעלם.
ב-2017-2018 יצאו הנשים במהפכה במהלכה הם הסירו את כיסויי הראש שלהן בפומבי. חלקן שילמו על כך מחיר כבד. במחאות 2019 יצא העם במחאה נגד עליית מחירי הדלק. וב-2022-2023 שוב העיזו הנשים לצאת במחאה – בעקבות מותה של מהסא אמיני – תחת הסיסמא: אישה חיים חופש", שכללו הסרה ושריפה פומבית של כיסויי ראש.
אז במה שונה המחאה האחרונה שהתחילה בסוף 2025? התשובה פשוטה, המחאות הקודמות היו בעיקר על אפליה מגדרית ומדיניות דתית. הפעם, מדובר במחאה כלכלית-פוליטית רחבה, שמאיימת על יציבות המשטר עצמו ומשלבת דרישות לשינוי צורת השלטון ולא רק רפורמה נקודתית.
כשאין פרנסה ושווי המטבע האיראני (הריאל) הגיע לשיא שלילי, לאנשים נמאס. עם אינפלציה תופחת ויוקר מחיה גבוה, אנשים הגיעו לנקודת שבירה. צעירים לא יכולים למצוא עבודה, ללמוד או להקים משפחה ואלו שיש להם ילדים, מתקשים להאכיל אותם. הטלת הסקנציות הכלכליות מצד הקהילה הבינלאומית רק החריפה את המצב.
התגובה של כוחות המשטר להפגנות הייתה מהאלימות ביותר מאז המהפכה של 1979. לפי הדיווחים הרשמיים של ממשלת איראן – המספר הרשמי נמוך יחסית ועומד על כ-3,117 הרוגים במהלך הדיכוי.
אך ארגוני זכויות אדם וחוקרים עצמאיים מעריכים כי המספר האמיתי גבוה בהרבה ומוערך בין 6000- 20,000, ויש הערכות המבוססות על נתוני בתי חולים ואנשי רפואה שטוענות כי מספר ההרוגים עשוי לעלות ל-30,000 ואף יותר.
הפער הגדול בין מספרים אלה נובע מחסימת או הגבלת התקשורת והאינטרנט של המשטר האיראני, מה שמקשה על ארגונים בינלאומיים לאמת את הנתונים ולמדוד במדויק את היקף ההרג והפגיעה באזרחים.
מחקרים ודיווחים מעידים כי מחוקקים רבים – ובמיוחד צעירים וסטודנטים – נמצאים בחזית המחאות. דמויות צעירות רבות נהרגו במהלך ההפגנות, וחלק מההרוגים אף היו מתחת לגיל 18.
המרכזיות של צעירים במחאות משקפת שינוי חשוב בתפיסה: לא מדובר רק במחאה על תנאי מחיה, אלא במחאה על עתיד אישי וכלכלי שאינו נראה לעין. הייאוש הזה וההבנה שיותר טוב כבר לא יהיה, הביא רבים לסכן את חייהם על מנת להשיג שינוי משמעותי במבנה השלטוני. נראה עם זאת שהמשטר מצליח לדכא את המפגינים, עם כל כך הרבה מתים, ברור לאיראנים שאין להם הרבה סיכוי להפיל את המשטר ללא עזרה מארה"ב. כך שבינתיים, המהומות נרגעו מעט, אך יש סיכוי טוב שלא לאורך זמן.
על רקע ההצטיידות האיראנית המואצת בכטב"מים והדיווחים כי נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ שוקל תקיפה נגד הנהגת טהרן במטרה לעודד את המפגינים לשוב לרחובות, גורמים הבקיאים בדוחות המודיעין האמריקני מעריכים כי גל המחאות באיראן עלול להתפרץ מחדש. ה"וושינגטון פוסט", ציין כי ארה"ב צפויה להציב נכסים צבאיים נוספים במזרח התיכון, בהם מערכות הגנה אווירית קרקעיות.
לפי דיווח ב"וול סטריט ג'ורנל", טראמפ קיבל תדרוך על שורת תרחישים שגיבשו הבית הלבן והפנטגון. בראשם עומדת "התוכנית הגדולה" – קמפיין הפצצות נרחב נגד מתקני המשטר ומשמרות המהפכה. לצד זאת נשקלות גם אפשרויות מצומצמות יותר: תקיפות סמליות, מתקפות סייבר על מוסדות פיננסיים והחרפת סנקציות.
בטהרן מזהירים מתגובה מיידית. דובר הצבא האיראני הבהיר כי כל תקיפה אמריקנית תיענה במהירות ובעוצמה, והזהיר מהתרחבות העימות לכלל האזור – מישראל ועד מדינות המארחות כוחות אמריקניים.
מומחים שצוטטו ב-CNN מעריכים כי לאיראן עומדות כמה דרכי תגובה: שיגור טילים וכטב"מים לעבר יעדים אמריקניים וישראליים, הפעלת מיליציות פרו־איראניות באזור, וכן צעדים כלכליים שעלולים להשפיע על השווקים הגלובליים. לפי ההערכות, בידי איראן אלפי אמצעי לחימה לטווחים שונים, והייצור נמשך גם לאחר העימותים הקודמים.
אחת האפשרויות הרגישות ביותר היא פגיעה בתנועת הסחר במצרי הורמוז – עורק דרכו עובר נתח משמעותי מהובלת הנפט והגז העולמית. מומחי אנרגיה מזהירים כי אפילו שיבוש חלקי עלול לגרום לזינוק במחירים, לפגיעה בשרשראות האספקה ולהגברת האינפלציה בעולם.
לצד ההיערכות הצבאית, מתקיימים גם מאמצים דיפלומטיים. שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י מנהל בימים אלה שיחות אינטנסיביות עם שורה של מדינות באזור, במטרה למנוע תקיפה אמריקנית. גם רוסיה הביעה נכונות לתווך, ושר החוץ סרגיי לברוב אמר כי מוסקבה מוכנה לסייע בהפחתת המתיחות, בתקווה ש"השכל הישר והאחריות יגברו".
