את ענת בן ארי, בתי שירה ואני הכרנו בחודשים הראשונים לשהייתינו בלוס אנג׳לס. התחלה חדשה, הרבה דברים לא ידועים באוויר וכל כך לבד וכך החלטנו ללכת לערב הפרשת חלה.
זו היתה חוויה ראשונה מסוגה עבורנו. מעולם לא היינו בערב שכזה. הקשבנו לענת בשקיקה וגמענו כל מילה שלה. הכנו את הבצק, עמדנו, התחבקנו ובכינו. האמת, לא יודעת על מה ולמה… אבל הדמעות פשוט זלגו מעצמן.
ככה הכל התחיל ובכל פעם שענת הגיעה לפה מצאנו את עצמנו עושות הכל כדי להיות נוכחות בערב המיוחד הזה שלה. תמיד יש משהו כל כך רוחני, מרגש, זך וטהור, משהו לבן. תמיד אנחנו חוזרות הביתה עם הרגשה נקיה וטובה.
ענת בן ארי, אישה מיוחדת במינה, כזו שבאה מעולם ההייטק ועברה לעולם הרוח והמצוות, כזו שנולדה וגדלה בבית חילוני ומצאה דרכה לדת ולקירוב לבבות
אחרי הפסקה של כמעט שש שנים שענת לא הייתה בלוס אנג׳לס, פתאום ראיתי פרסום עם התמונה שלה. הלב שלי החסיר פעימה ובאותה שניה שלחתי הודעה לשירה, ושאלתי לדעתה. ללא שום התלבטות נוספת, בשנייה מהירה הוחלט חד משמעית שהפעם אנחנו מארחות אותה.
ביום רביעי, 21 בפברואר, כ-70 נשים מלאו את ביתי. הזמנתי כיסאות, אבל כמובן שזה לא היה מספיק ונשים עמדו בכל פינה אפשרית. חברות הכינו מעדני מלכים מהמטבח שלהן וכך הפכנו לאחיות לכמה שעות טובות.
הלב התרחב, הלב שמח! הרגשתי כל כך מיוחדת, שזכיתי שענת בן ארי תהיה אצלי בבית ושזכיתי לאפשר לכל כך הרבה נשים להיות אצלי ואיתי בערב של תפילה. תפילה ותחנונים כל אחת לביתה ולמשפחתה – וכולנו יחד לחטופים ולחיילים שלנו.
שירה לשה את הבצק, כמו תמיד זה התפקיד שלה מה עוד שתמיד יוצא לך בצק נדיר וטעים.
איזו אנרגיה מטורפת הייתה פה, איזה ווייב של אהבה, נתינה והכלה.
אהבה – שהרי זה שם הסיפור. בתקופות כל כך קשות ומאתגרות, כל כך אפורות, הדרך היחידה לפרוץ את הקודר והאפל זה לפזר אור ואהבה, זה להאיר – כל אחת עם הלומת האור שבה! כל אחת והמתנה שהיא מביאה איתה לעולם.
ובאופן אישי אני חייבת לשתף שהקטע הזה של השבט הנשי יוצר חום בלב. החיבור בין נשים יש בו עוצמה מטורפת. כמה כוח יש בשמחה שלנו, בלשיר ולרקוד, בלהעביר אנרגיה כל כך חיובית.
נראה כאילו שפתאום הכל אפשרי.
לאחר שכולם הלכו הביתה לקראת חצות, נשארנו ערים עד 2:00 בלילה אלישע ואני כדי להחזיר את הבית, את הסלון והמטבח למצב צבירה תקין. הלכתי לישון מאוד שמחה ורגועה מהערב המאוד מיוחד הזה וגם כי ידעתי שמחר תבוא עוזרת הבית ותעמיד את הבית על תילו.
מה לעשות שיש הפתעות… שלא תמיד משמחות? בשעת בוקר מוקדמת מתקבלת הודעה בוואטס אפ שמבשרת על כך שהגברת חולה ולא תבוא לעבוד.
מזל שהייתי שמחה, מזל שענת בן ארי הייתה אצלי ערב קודם, מזל שנשים מקסימות האירו את משכני- אחרת לא הייתי מוצאת בתוכי את הכוחות לקום ולנקות את הבית.
