לאחר סיבוב הופעות אביבי מוצלח במיוחד, שכל הכרטיסים אליו אזלו, יסמין לוי חוזרת ללוס אנג'לס לערב מוזיקלי בלתי נשכח בתיאטרון סבן ההיסטורי.
יש זמרים שמבצעים שיר, ויש זמרים שנדמה כי הם פותחים דלת אל תוך השיר עצמו. יסמין לוי שייכת ללא ספק לסוג השני. כשהיא שרה, המרחק בין העבר להווה מתחיל להיטשטש. שפה שעברה מדור לדור הופכת לחיה ונוכחת, מנגינה עתיקה נשמעת כאילו נכתבה זה עתה, וסיפור שמושרש בתרבות אחת הופך לפתע לאישי עבור כל מי שיושב באולם.
ב־11 באוקטובר 2026 תשוב לוי ללוס אנג'לס עם המופע One More Night with Yasmin Levy ‘עוד לילה אחד עם יסמין לוי’ ותביא אל תיאטרון סבן בבוורלי הילס את עולמה המוזיקלי העשיר והמרגש. המופע מגיע בעקבות ההצלחה האדירה של סיבוב ההופעות בארצות הברית באפריל האחרון, שבמסגרתו הופיעה בשיקגו, לאס וגאס, לוס אנג'לס, מיאמי, וושינגטון די.סי. וניו יורק – כשכל ההופעות היו סולד אאוט.
בין רגעי השיא של הסיבוב היו הופעות במרכז קנדי ובאולם קרנגי הול – שניים מאולמות התרבות היוקרתיים והחשובים בארצות הברית – שבהם התקבלה המוזיקה האישית וחסרת הגבולות של לוי בהתלהבות יוצאת דופן. סיבוב ההופעות באפריל היה הרבה יותר מקאמבק מוצלח לאמריקה. הוא הוכיח מחדש את מה שתמיד היה בלב יצירתה של לוי: מוזיקה אינה זקוקה לתרגום כשהיא כנה מבחינה רגשית. קהל מגוון – בני תרבויות שונות, דורות שונים ושפות שונות – התחבר לא רק לעוצמת קולה, אלא גם לאווירה הייחודית שהיא יוצרת סביבו.
המופעים שלה אינם מרגישים כרצף של שירים שנועדו לזכות במחיאות כפיים. הם מתפתחים כסיפור אחד מתמשך – סיפור של געגוע, אהבה, גלות, זיכרון, אומץ ותקווה שברירית שמצליחה לשרוד למרות הכול.
סיפורה של לוי מתחיל בירושלים, שם נולדה למשפחה ספרדית־טורקית. אביה, יצחק לוי, היה מלחין, חזן וחלוץ בחקר מוזיקת הלאדינו ותרבותה. אף שנפטר כאשר לוי הייתה בת שנה בלבד, מפעל חייו הפך לחלק בלתי נפרד מהמורשת האמנותית שהיא נושאת עמה עד היום.
אלא שלוי מעולם לא התייחסה למסורת כאל מוצג מוזיאוני שיש לשמר מאחורי זכוכית. היא מעניקה לה חיים חדשים – נשימה, מתח, עומק ורגש – ומחברת אותה אל ההווה מבלי לאבד את שורשיה.
במרכז המוזיקה של הזמרת ניצבת שפת הלאדינו – הלשון היהודית־ספרדית של קהילות ספרד, שצאצאיהן עזבו את ספרד בסוף המאה ה־15. זוהי שפה שנוצרה מתוך תנועה וגעגוע, שפה שעברה מבית לבית ומארץ לארץ ברחבי אגן הים התיכון.
בקולה של לוי, הלאדינו אינה מוצגת כשריד היסטורי או כמסמך ארכיוני. היא הופכת לשפה חיה, מוחשית ונושמת, המסוגלת לבטא תשוקה, כאב, רוך, קנאה, מסירות והתנגדות בעוצמה מיידית ומטלטלת.
הצליל שלה מרחיב את המסורת הזו באמצעות השפעות של פלמנקו, טנגו, מוזיקה ים־תיכונית ומזרח־תיכונית, לצד דרמטיות עכשווית שהיא ייחודית לה לחלוטין. התוצאה קשה להגדרה במסגרת ז'אנר אחד בלבד. לעיתים היא נשמעת עתיקה ומודרנית באותו משפט מוזיקלי, אינטימית ותיאטרלית באותה נשימה.
הפסנתר, הצ'לו והגיטרה עשויים לרמוז על גיאוגרפיות שונות, אך תחת ידה של לוי הם מתאחדים לשפה רגשית אחת.
שירים כמו “Una Noche Más”, “La Alegría”, “Me Voy”, “Firuze”, “Adio Kerida” ו־“Nací en Álamo” הפכו לחלק בלתי נפרד מזהותה האמנותית. חלקם נובעים ממסורות שעברו בירושה, ואחרים משקפים את דרכה האישית ככותבת וכמבצעת.
מה שמחבר ביניהם הוא התחושה שכל מילה כבר נחוותה בעבר. לוי אינה מייפה את הכאב ואינה הופכת את המלנכוליה לקישוט אסתטי. היא מאפשרת לשיר להישאר פגיע, ודווקא הכנות הזו היא שמעניקה להופעותיה את כוחן.
זו גם הסיבה שלוס אנג'לס מרגישה עבורה הרבה יותר מעוד תחנה בסיבוב הופעות. העיר בנויה מסיפורים של הגעה, המצאה מחדש, עקירה, שאיפה ושייכות. חיים בה אנשים שההיסטוריה שלהם חוצה יבשות ושפות, ובהם קהילה יהודית גדולה ומגוונת ששורשיה פרושים ברחבי העולם.
המוזיקה של לוי מדברת באופן טבעי אל המרחב הזה. היא נושאת את הייחוד של הזיכרון הספרדי־יהודי, אך נשארת פתוחה מספיק כדי שגם אחרים יוכלו לזהות בתוכה את הסיפורים האישיים שלהם.
תיאטרון סבן מעניק לחזרה הזו מסגרת בעלת משמעות מיוחדת. האולם היפיפה נפתח ב־19 בספטמבר 1930 בשם "פוקס ווילשיר תיאטר", ארמון קולנוע בסגנון ארט דקו שתוכנן בידי האדריכל הנודע ס. צ'רלס לי.
בערב הפתיחה הוקרן הסרט Animal Crackers של האחים מרקס, ובמהלך העשורים שלאחר מכן אירח התיאטרון בכורות קולנוע גדולות והפקות ממושכות, ובהן גם צלילי המוזיקה.
במקור נבנה המקום כבית מפואר לקולנוע ולהופעות חיות, ובהמשך הפך לאולם מופעים תוך שהוא שומר על חלק גדול מהאופי החזותי שהפך אותו לאחד מסמליה של בוורלי הילס.
להיכנס לתיאטרון סבן פירושו לחוש בנוכחותה של תקופה אחרת: הממדים הגדולים, קשת הבמה המעוטרת, פרטי הכסף והשחור והתחושה שערב במקום כזה צריך להיות אירוע של ממש.
אך התיאטרון אינו רק אנדרטה לעבר. הוא ממשיך להיות חלל חי ונושם, שבו ההיסטוריה הופכת לחלק מחוויית הקהל ולא רק לרקע. עבור אמנית שכל יצירתה מוקדשת להפיכת זיכרון למשהו חי ועכשווי, הסמליות הזו מתאימה במיוחד.
יש גם משהו מרתק בניגוד שבין האינטימיות הרגשית של יסמין לוי לבין גודלו והדרו של האולם. קולה אמנם ממלא תיאטרון שלם, אך עוצמתו נובעת לא פעם מן התחושה שהיא שרה ישירות לכל אחד ואחת מהנוכחים. נשימה, השתהות קצרה או צליל אחד מתמשך מסוגלים לגרום לקרוב ל-2,000 איש הממלאים את האולם, לחוש כאילו הם יושבים מולה בחדר קטן. המבנה מרשים ומונומנטלי, אך החיבור שהיא יוצרת הוא אישי ואנושי. כיום יכול תיאטרון סבן לארח כ־1,900 צופים.
החיבור הזה עומד גם בלב המופע "עוד לילה אחד עם יסמין לוי". שם המופע הוא גם הזמנה וגם הבטחה – עוד לילה אחד של הקשבה, של זיכרון ושל רגש נטול מחסומים. מי שנכח בהופעותיה באפריל כבר יודע עד כמה מהר מיטשטש הגבול שבין הבמה לקהל. בהופעותיה של לוי הקהל אינו נשאר צופה פסיבי; הוא שר, מתרגש, בוכה, צוחק והופך לחלק בלתי נפרד מהמסע המוזיקלי. כך הופך כל קונצרט לחוויה משותפת הנבנית בזמן אמת.
גם להרכב הנגנים המצוין שלה יש תפקיד מרכזי במסע הזה. הם אינם רק מלווים אותה, אלא יוצרים את הנוף הרגשי שבתוכו כל שיר מתפתח. פתיחה שקטה יכולה להתפרץ לפתע לקצב פלמנקו סוחף, מנגינה עדינה עשויה להפוך ברגע אחד לדרמה גדולה, וגם לשקט ניתן מקום של כבוד. העיבודים המוזיקליים מאפשרים ללוי לנוע בטבעיות בין עוצמה לשבריריות, בין לחישה לזעקה, מבלי לאבד לרגע את החוט הרגשי המחבר בין כל חלקי המופע.
עבור מי שמלווה את יצירתה במשך שנים, ההופעה בלוס אנג'לס תהיה הזדמנות לחזור אל שירים שהפכו לחלק מפס הקול של חייהם. עבור מי שיפגוש אותה לראשונה, זו תהיה היכרות עם אמנית שמאתגרת את כל ההגדרות המקובלות של "מוזיקת עולם". יצירתה נטועה עמוק בהיסטוריה ובמסורת, אך לעולם אינה כבולה אליהן. היא אינה מצפה מהקהל להבין כל מילה כדי להרגיש את משמעותה.
אולי זו התכונה המופלאה ביותר של קולה: הוא מצליח לתקשר עוד לפני שהמילים מתפרשות. המאזין שומע את כאב הפרידה, את עוצמת התשוקה, את כבודו של מי ששרד ואת התקווה לפיוס. בתקופה שבה תרבויות וזהויות מוצגות לעיתים כגבולות המפרידים בין בני אדם, יסמין לוי מציעה תפיסה אחרת – מסורות יכולות לשמור על ייחודן ובו בזמן לנהל דיאלוג זו עם זו, ורגש אנושי מסוגל לחבר במקום שבו השפה נעצרת.
חזרתה לארצות הברית באוקטובר אינה רק המשכו של סיבוב הופעות מוצלח, אלא פרק נוסף בקשר המיוחד שנרקם בינה לבין הקהל האמריקאי, קשר שהתחזק בעקבות קבלת הפנים החמה לה זכתה באביב האחרון. לאחר הופעות סולד אאוט וערבים בלתי נשכחים בכמה מהאולמות היוקרתיים ביותר בארצות הברית, מגיע תורה של לוס אנג'לס לארח מפגש נוסף – גדול יותר, עשיר בהיסטוריה, אך מבוסס על אותו חיבור אינטימי בין אמנית לקהל.
כאשר יכבו האורות בתיאטרון סבן ב־11 באוקטובר, ייפגשו באולם אחד כמה סיפורים בעת ובעונה אחת: סיפורו של אחד מאולמות התרבות האייקוניים של לוס אנג'לס, סיפורה של הלאדינו והמורשת שהיא נושאת, סיפוריהם האישיים של הצופים שיגיעו להאזין – וסיפורה המתמשך של אמנית שכבר יותר משני עשורים הופכת זיכרונות למוזיקה.
עוד לילה אחד עם יסמין לוי, אינו רק קונצרט. זוהי הזמנה להיכנס לעולם מוזיקלי שבו יופי ועצב חיים זה לצד זה, שבו שירים עתיקים זוכים לחיים חדשים, ושבו קול אחד מסוגל לגרום לאלפי זרים להרגיש, ולו לכמה שעות בלתי נשכחות, שהם שייכים לאותו סיפור.
כרטיסים ומידע נוסף זמינים באתר AXS
ובאתר הרשמי של יסמין לוי.
Saban Theatre in Beverly Hills, CA
Sun, Oct 11 at 8:00 PM
