Page 44 - waia155
P. 44
...המשך מעמוד 43
סיפור מדהים
"וזה לא הסוף .אחד האחים שלה שהשתכר במהלך
החתונה ,דחף אותה לעברי ברחבת הריקודים ואמר
לה' :הנה ,תרקדי אתו ,הוא בחור טוב' .לא הכרתי
אותו בכלל אבל ראיתי לפני בחורה יפה והתחלנו
לרקוד .שנינו היינו נבוכים ,התחלנו לדבר והתברר
לנו שאנו בני אותו גיל ולא רק זאת אלא שנולדנו
באותו יום .לא האמנתי ,אז היא אמרה לי :בוא ,תכיר
את ההורים שלי .כך הכרתי לראשונה את החם
והחמה שלי לעתיד ,משה ודליה .אסתר אז הוציאה
את רשיון הנהיגה ובאמת נולדנו באותו יום בהפרש
של שעתיים .אנו נשואים כבר 28שנים והבאנו ביחד
ארבעה ילדים ,אדיר היה הבכור".
איך הילדים ואשתך מתמודדים עם לכתו של
אדיר?
"מהיום שזה קרה ,לקחתי על עצמי שנתיים שבהן
לא נסעתי לשום דבר שקשור לעבודה אלא רק עם
המשפחה .נסענו כל הזמן לטיולים והיינו כל הזמן
עסוקים .לא רציתי שהילדים שלי יחיו את האבל אלא
את החיים .כמובן שיש משקעים וכמובן שהדבר הזה
תמיד יהיה מעל ראשם .אדיר היה ילד אהוב מאוד
עם נשמה טובה ועקרונות טובים ,אין ספק שהוא כל
הזמן יהיה חסר אבל אנו מילאנו כל פינה בחייהם.
למשל ,מגיל צעיר לקחתי אותם אתי למלא חבילות
אוכל עבור נזקקים של ארגון שי"לי והילדים שלי גם
פעילים במסגרת להושיט יד .הפעילות הזאת הפכה
אותם לאנשים יותר רגישים ויותר טובים".
האם זה נעשה קל יותר עם השנים?
"בוודאי שזה יותר קל מבחינות מסויימות ,אבל תמיד
יש את ההרגשה של החסר .מה הוא היה היו לו היה
בגיל הזה אבל החיים מנצחים ואני מאמין שאדיר
היה רוצה שנמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים.
כשקרה האסון בכפר חב"ד אז נכנסו מחבלים
וטבחו באלו שהיו שם ,שלחו החבדניקים פקס לרב
מלובביץ' ושאלו אותו מה עושים עכשיו? הם חיכו
יום ויומיים ולא שמעו מאום וביום השלישי ,הגיעה
התשובה" :מעשיה תנוחמו" .אני חושב שהנחמה
הכי גדולה שלי היא בדיוק זאת :להתנחם מעשיה.
כל מה שאני עושה ,הטיולים לילדים ,עזרה לשי"לי,
חדר המחשבים והכושר לפנימיית בן שמן שתרמתי
ודברים רבים אחרים ,אני עושה אותם לזכרו של
אדיר והעשיה הזאת מנחמת".
www.weinamerica.com 44
