קשה להיות סטודנט יהודי בארצות הברית מאז ה-7 באוקטובר. רבים חוו תקריות חמורות של אנטישמיות, שלרוב זכו להתעלמות מצד הנהלות הקמפוסים. בתגובה, סטודנטים יהודים – שחלקם כלל לא נתנו בעבר תשומת לב רבה לזהותם הדתית ולא הגיעו לתפילות בבית הכנסת או השתתפו בסעודות שבת – החלו לפנות בהמוניהם לארגונים יהודיים בקמפוס, ובראשם חב״ד והילל.
הדבר ניכר במיוחד בבית חב״ד בקמפוס UCLA. מעט לפני ה-7 באוקטובר, הגיעו בממוצע כ-100 סטודנטים לסעודות ליל שבת. כיום, המספר עומד על כ-190 סטודנטים – והמספרים נשארו יציבים; בכל שבת מאז פרוץ המלחמה הם נוהרים לבית חב״ד כדי ליהנות מארוחה חמה ומחברת בני גילם. המספרים כמעט והוכפלו, ואין מאושר יותר מהרב דויד גורביץ’, המשמש כרב חב״ד ב-UCLA מזה 19 שנה.
“מבחינת האווירה, הקמפוס נרגע, אך הוא עדיין לא במקום שבו הוא צריך להיות,” אמר. “עדיין קיימת מידה מסוימת של פחד לבטא זהות יהודית. יש כאלה שמהססים לענוד סמלים חיצוניים כמו מגן דוד, חולצה עם הכיתוב ‘ישראל’, או להציב מזוזה על דלתם. אבל יש שיפור משמעותי בהשוואה לשנאה הגלויה והבוטה שחוו כאן לפני שנה או שנתיים.”
חב״ד פועלת בקמפוסים ברחבי המדינה, ומקיימת סעודות שבת, חגיגות חגים ותוכניות נוספות הפתוחות בפני סטודנטים ללא תשלום. הרב גורביץ’ אומר שהתופעה אינה ייחודית ל- UCLA, היא מתרחשת בקמפוסים בכל רחבי ארצות הברית. הסטודנטים היהודים חשים חיבור חזק יותר ליהדות, וזהותם היהודית ממלאת תפקיד משמעותי יותר מאי פעם.
“נראה שההתעוררות בחיים היהודיים ניכרת כמעט בכל קמפוס,” אמר גורביץ’. “גם אם לא כולם חוו אנטישמיות באותה עוצמה כמו אצלנו, נדמה שעם כל מה שמתרחש בעולם, סטודנטים יהודים מתחברים יותר לזהותם והיא משחקת תפקיד מרכזי מאי פעם.”
אלי סיבס, בן 20, סטודנט פעיל בחוג לקולנוע ב-UCLA כאשר פרצה המלחמה, חווה את תקרית ההטרדה הראשונה שלו זמן קצר לאחר ה-7 באוקטובר, כאשר סטודנטים פרו-פלסטינים חסמו את דרכו לכיתה. הוא תיעד את האירוע ושיתף אותו ברשתות, והסרטון הפך לוויראלי. זמן קצר לאחר מכן, הפך לציבס לדובר בולט נגד ההסתה ואף העניק ראיונות לכלי התקשורת, בהם חשף את העוינות כלפי סטודנטים יהודים בקמפוס. באחד הקליפים הוא אף התעמת עם מרצה שהאשים את ישראל בביצוע רצח עם.
״הדברים נרגעו באופן משמעותי," אמר סיבס. "עדיין מתקיימות הפגנות מדי פעם, אבל זה כבר לא נושא בוער כמו קודם."
כמו סטודנטים רבים אחרים, הוא החל להשתתף בסעודות שבת ואמר שהדבר העניק לו תחושת משפחה. הוא מסכים כי החוויה חיזקה את זהותם היהודית של סטודנטים רבים. "עבורי מדובר יותר בזהות תרבותית," אמר. "הרמה הדתית שלי לא ממש השתנתה, אבל אצל אחרים בהחלט כן."
הרב דניאל לוין, המשמש כרב הלל באוניברסיטת UC Irvine מזה תשע שנים וגם מלמד בהיסטוריה יהודית באוניברסיטה, הבחין אף הוא בעלייה חדה במספר הסטודנטים המשתתפים בסעודות שבת מאז ה-7 באוקטובר.
“בעבר הגיעו כ-20 עד 30 סטודנטים, וכיום מגיעים כ-60 ולעיתים אף 100 סטודנטים בכל ליל שישי. בעבר אירחנו אותם בדירתנו,” סיפר לוין, “אך עם העלייה במספר המשתתפים, וכשכבר לא היה מקום לכולם, עברנו לבית גדול יותר.”
לדבריו, בימים שלאחר ה-7 באוקטובר, הסטודנטים היהודים היו המומים מהתמיכה הגלויה בחמאס ומהעוינות שראו בקמפוס. שום חמלה לא הובעה כלפי מה שקרה לישראלים חפים מפשע, ובמקומה נשמעו ביטויי שנאה בוטים ואנטי־ישראליים כבר מה-8 באוקטובר והלאה.
“זה זעזע רבים מהסטודנטים שלנו, והם הרגישו מאוד מבודדים,” אמר לוין. “עצם היותם יהודים גרם להם לא להרגיש רצויים לחלוטין – בין אם זה בקבוצות ספורט, בקהילה הלהט״בית או בכל מסגרת אחרת. מן הצד השני, רבים מהם החלו לבלות יותר זמן בהלל, וניצלו זאת כהזדמנות להעמיק את הידע והקשר שלהם ליהדות.”
לוין מאמין שחיי הקהילה היהודית בקמפוס חייבים להיות מעבר לתגובה לשנאה.
“אני מאוד מאמין שהקהילה היהודית לא יכולה רק להגיב – עליה להיות יוזמת ופועלת,” אמר. “אני לא רוצה שסטודנטים יהודים ירגישו שהזהות היהודית או הציונית שלהם מוגדרת רק דרך מאבק והתנגדות. אני רוצה שהם יראו את יהדותם כמשהו חיובי, עמוק ומשמעותי – דרך קיום מצוות, ביקור בישראל, השתתפות בתוכנית תגלית והתחברות לעושר של הלימוד והקהילה היהודית.”
לדבריו, החזון החיובי הזה הנחה את הלל ביצירת מרחב פתוח, מכיל ומזמין שבו יכולים הסטודנטים לחזק את הידע שלהם ואת תחושת השייכות שלהם.
"עלינו להיות מציאותיים – כן, יש מי שמתנגד לנו,” אמר, “אבל אנחנו יכולים לבחור להגיב על-ידי בניית משהו יפה ומשמעותי לאורך זמן.”
גם כשהמתיחות שככה במידה מסוימת, ההשתתפות בסעודות שבת בהילל ובחב״ד נותרה גבוהה. הסטודנטים, אמר לוין, גילו את יופיה של היהדות, לצד תחושת קהילה ושייכות מחודשת.
“זה אחד מקרני האור בתוך הטרגדיה שחווינו,” סיכם.
