סרטו בכיכובו ובימויו של בראדלי קופר, "המאסטרו", הינו נועז ומפואר ויזואלית ויצירת אמנות כמו נושא הסרט עצמו, ליאונרד ברנשטיין. זהו סרט ביוגרפי על האיש, תשוקותיו, אהבתו לאשתו פליסיה (קרי מליגן) ולגברים וכמובן למוסיקה. ברנשטיין היה מנצח ומלחין יהודי מפורסם וגם דמות בוהמיה של שנות ה-50-60 בניו יורק. הסרט מתאר כיצד ברנשטיין הפך לכזה והוא מתחיל מהסוף עם ברנשטיין הנושק לגיל 70 שמדבר באהבה גדולה על אשתו המנוחה ואז חוזר אחורה בזמן ל-1943 כשלני (כך נקרא ליאונרד בקיצור) בן ה-25 מתעורר לצד גבר ערום במיטתו. קצת מוזר לקבל את קופר בן ה-48 כבחור צעיר ולא משנה כמה איפור שמים עליו, אבל לא נהיה קטנוניים. לני מקבל טלפון שמזמין אותו להחליף את המנצח הקבוע של התזמורת ברונו וולטר שחלה והוא מאושר עד הגג. זאת ההזדמנות של חייו והוא מנצל אותה היטב. עד מהרה אנו מגלים את ברנשטיין שהוא לא רק מנצח מוכשר, אלא מלחין (סיפור הפרברים) ופסנתרן בעל חסד.
חלק גדול מהסרט עוסק בחייו כהומוסקסואל בארון, הוא נישא לפליסיה מונטאלגרה, שחקנית צ'יליאנית אותה הוא פגש במסיבה. היא לא היתה יהודיה אך התגיירה למענו. קשה לא לרחם על פליסיה שאהבה את לני בכל ליבה ונראה שלמרות שבעלה נמשך לגברים, הוא אכן אהב אותה גם. באחת הסצינות המרגשות בה פליסיה מגלה כי היא חולה בסרטן הריאות, נראה עד כמה לני מסור ורגיש כלפיה.
קופר נותן הופעה יסודית ומחויבת מאוד, והוא מאבד את עצמו בתוך הנושא שהוא משחק. הוא מגלם את ברנשטיין – כפי שהעולם הכיר אותו – במשך יותר מ-40 שנה, מעוזר מנצח צעיר שמקבל את הפריצה הגדולה הראשונה שלו עם הפילהרמונית של ניו יורק למוסיקאי נחשב ומבוגר, ומביט לאחור על חייו, על יצירתו ועל נישואיו מהם נולדו לו שלושה ילדים (מאיה הוק מגלמת את בתו ג'יימי, שמתעמתת איתו באי נוחות על שמועות לגביו; סם ניבולה ואלכסה סווינטון מגלמים את שני ילדיהם האחרים).
המתח במיניות שלו והתרשלותו הגוברת בשימוש בסמים ובאלכוהול הביאו לסערה גדולה בנישואיו, שמגיעים לשיא בעימות קורע לב בתוך דירתם המפוארת של בני הזוג בניו יורק, כשבלון סנופי ענק חולף על פניו במהלך מצעד חג ההודיה בחלון שבחוץ.
"מאסטרו" מתעורר לחיים כשקופר, שגם היה שותף לכתיבת התסריט (יחד עם התסריטאי זוכה האוסקר של "ספוטלייט" ג'וש סינגר), מסנן את תשוקתו של ברנשטיין לחיים ואת כל הפינוקים הגדולים שלהם לכדי הופעה פיזית אינטנסיבית שמגיעה לשיאה ברצף ניצוח ספוג זיעה שמתפרץ מהמסך. רבות דובר על ההכנות של קופר לסצנה, קופר מציג הישג מרשים ומרגש, כוח טבע טהור שמשתווה לכל שיא קולנועי אינדיבידואלי של 2023.
סרטו של קופר עוסק ברגש, ומעדיף את המהות של ברנשטיין ודמותו על פני הצגת רשימה של הישגים ובילויים בקריירה, כפי שפועלים ביופיקים הוליוודיים רבים. קופר עובר משחור-לבן משגע לצבע מלא לא רק כדי לתאר תקופות זמן אלא כדי להעביר מצבי רוח. קופר ומאליגן – שככל הנראה תהיה מועמדת לאוסקר על תפקידה – מיטיבים להפגין משחק מושלם כשהם נטמעים בדמויותיהם.
"מאסטרו" רוצה שתכירו את האיש יותר ממה שהוא רוצה שתדעו עליו, וקופר מציג את חייו של לני כסימפוניה, מלאת בומבסט, המבוצעת בפול ווליום.
זהו סרטו השני של קופר כבימאי, הראשון היה "כוכב נולד", אף הוא בכיכובו.
