אחד הדברים המתסכלים ביותר ישראלים בארה"ב הוא הסיקור התקשורתי הלא מאוזן לגבי מה שמתרחש בישראל. לא רק שהסיקור מוטה לטובת הפלסטינים, אלא שהאינפורמציה הנמסרת דרך אמצעי התקשורת והרשתות החברתיות אינו נכון. את התוצאות כולנו הספקנו לראות, דעת הקהל אינה אוהדת בגדול את ישראל ומספר התקריות האנטישמיות עולה בהתמדה. לקונסוליה הישראלית בלוס אנג'לס – ובכלל, לכל שגרירות ישראל בארה"ב – יש משימה לא פשוטה בניסיון להעביר את המסר ולצייר תמונת מצב מאוזנת ונכונה על המתרחש במזרח התיכון, מי נגד מי ועל מה בדיוק הקונפליקט. לא תמיד אמצעי התקשורת דוגמת הל.א טיימס, הניו יורק טיימס והסי.אן.אן מעוניינים לשמוע. משום מה תמיד נראה שנח להם הרבה יותר לצייר את הפלסטינים כקורבנות ואת הישראלים כשליטים האגרסיבים וחסרי הרחמים. היינו בסיפור הזה לא פעם בעבר.
בראיון עם הקונסול לדיפלומטיה ציבורית, יונתן בראל, הוא עונה על השאלות שמטרידות את כולנו ואיך גם אנחנו יכולים להתגייס למאמצי ההסברה.
הדיווחים התקשרותיים על מה שקורה בישראל בכל פעם שיש תקריות/מלחמות אף פעם לא הצטיינו באובייקטיביות ולא נראו מאוזנים, איך הקונסוליה הישראלית מתמודדת עם מאמצי ההסברה?
"המשימה של משרד החוץ והנציגויות בעולם היא להעניק מרחב לגיטימציה למדינת ישראל במלחמתה בארגוני הטרור בעזה ובהגנה על תושביה.
זה כולל עבודה ברמה המדינית בכל הרמות – גורמי ממשל, מושלים, מחוקקים וכן גם מאמץ תקשורתי-ציבורי במטרה להשפיע על דעת הציבור.
כאן חשוב להגיד – התמיכה בישראל והלגיטימציה לפעולה הישראלית בעימות האחרון היו גבוהות מאוד בעולם ובעיקר בארה"ב. אלו העניקו לקברניטים ולצה"ל את מרחב התמרון שהם זקוקים לו בכדי להשיג את מטרותיהם. ראינו התבטאויות תמיכה בכל הרמות, החל מהנשיא דרך המושלים והמחוקקים הפדראליים והמדינתיים. זהו המבחן האמיתי ועמדנו בו היטב!
לגבי התקשורת – זה נכון, במאבק שלנו עם ארגוני הטרור התקשורת הבינלאומית מחפשת סיפור פשוט שקל להעביר ב-30 שניות ובוויזואליות גבוהה. לא משנה כמה מאמצים ישראל עושה כדי למנוע פגיעה באוכלוסייה אזרחית, התמונות של הנזקים בעזה תמיד יצטלמו טוב יותר ולכן יופיעו בעיתונים ובטלוויזיה בעולם. זה כמובן בראש ובראשונה בגלל השימוש הציני שחמאס עושה באוכלוסייה האזרחית ובסבל שלה כדי לזכות באהדה ולהצטייר כקורבן. ראינו שהתקשורת גם מאמצת שקרים המופצים ע"י הפלסטינים כמו "גירוש הפלסטינים משייח ג'ראח ע"י הממשלה" או "פשיטת המשטרה על מסגד אל-אקצה", שני דברים שלא קרו אך אומצו ע"י התקשורת ותומכים במסר שחמאס בנה לגבי תחילת המאורעות. החמאס מוכן גם להקריב את האמת והאמינות לשם רווחים תקשורתיים. לעומת זאת, דוברים ישראליים מקפידים על אמת ואמינות, ולעתים משהים תגובה כדי לבדוק את אמיתות הידיעות. ההשהיה הנ"ל לעתים גורמת לנחיתות במועד הפרסום. בנוסף, אמצעי מדיה מסוימים אכן מגלים הטיה נגדנו, וממעיטים בדיווח על הטילים ולא מבקשים תגובות ישראליות. גם לא בודקים עובדות לאמיתתן, למשל אם ההרוגים הפלשתינים נהרגו בידי טילים פלשתינים או בידי ישראל. מניחים בכיוון אחד ומדווחים מבלי לדעת ומבלי רצון להקשיב לצד השני.
במרחב שלנו, עיקר הדיווח מתבסס על סוכנויות ידיעות וכתבים הנמצאים מחוץ למרחב שלנו, כך כשיש חוסר דיוקים משמעותיים אנו פונים דרך המטה ומבקשים שיזה יתוקן – אבל כמו שהתקשורת עובדת, הרבה פעמים זה כבר מאוחר והנזק כבר נעשה".
גם ברשתות החברתיות נראה שדעת הקהל אינה חיובית. צעירים רבים הנמצאים ברשתות כמו טיק טוק למשל, מספרים על גילויי שנאה כלפי ישראל. מה היית מייעץ להם לעשות? איך מגיבים? או שלא מגיבים? ועד כמה הרשתות החברתיות מעצבות את דעת הקהל?
"משנה לשנה ההשפעה של הרשתות החברתיות עולה ובעימות האחרון ראינו הסתה פרועה ושיח שנאה כלפי ישראל. עם כל היתרונות של המדיה החברתית, היא גם הפכה לאחת הזירות של הפצת שנאה והסתה. יש לכך השפעה רבה במיוחד על הדורות הצעירים יותר וניתן אף לומר שההתקפות שהתרחשו ע"י מפגינים פרו-פלסטינים נגד יהודים בלוס אנג'לס ובמקומות נוספים בארה"ב – הן ככל הנראה אחת התוצאות הישירות של ההסתה הזו.
זהו מאבק שקשה לנצח בו אבל עדיין אנו יכולים לנסות לאזן את התמונה. המפתח ברשתות החברתיות הוא להיות פעיל! לא רק לשתף חומרים ומידע, אלא גם לדווח על גילויי שנאה במטרה לחסום משתמשים ולהגיב על פוסטים שקריים כדי להעביר את המסרים לצד השני. משרד החוץ גם פתח והפעיל מס' קבוצות ווטסאפפ וטלגראם לישראלים בכל העולם המעוניינים לשתף סרטונים וחומרים במדיה החברתית.
בעימות האחרון, הערוצים שלנו ברמה הגלובלית הגיעו לחשיפה של מעל חצי מיליארד (500 מיליון) תוך 10 ימים. רבות מהחשיפות אל מול העולם הערבי והפרסי. כמובן שלמשפיעני רשת עם מיליוני עוקבים יש יותר השפעה, וסה"כ המשרד עמד בקשר עם מעל 1700 משפיענים מרחבי העולם, על מנת להעביר להם חומרים ששיקפו את המתרחש בארץ, מנקודת המבט הישראלית. גם אנו כאן בלוס אנג'לס לקחנו חלק במשימה הזו מול ישראלים ולא ישראלים הפועלים כאן במרחב".
בשבועות האחרונים נערכו מספר עצרות שתמכו בפלסטינאים או בישראל. עד כמה העצרות האלו אכן משנות משהו מבחינת דעת הקהל? האם יש להן בכלל משקל או שהן יותר נועדו לעודד את מורל הקהילות השונות המתגוררות כאן?
"כל התשובות נכונות! הן נועדו לעודד את המורל של הקהילות גם כאן וגם בארץ – ההפגנות הללו סוקרו כמובן ע"י התקשורת בישראל והתמיכה הזו חשובה לעם ישראל באשר הוא. בנוסף, צריך לזכור שהתקשורת מחפשת חומרים ויזואליים, והפגנות (כמו הפגנת התמיכה בישראל שנערכה ביום ראשון האחרון בבוורלי הילס) מצטלמות מצוין ומופיעות בערוצי הטלוויזיה המקומיים. זה מאפשר להעביר את המסר לקהלים רבים בכל המרחב, גם כאלו שלא נכחו בהפגנה או נחשפו אליה ברשתות חברתיות".
מה האתגרים הקשים ביותר שהתמודדה אתם הקונסוליה הישראלית בשנה האחרונה?
"השנה האחרונה הייתה מאתגרת מאוד, נאלצנו כמו ארגונים רבים להתאים את כל העבודה למציאות החדשה ולהמשיך בכל הכח תוך שמירה על בריאות העובדים. בעבודתנו השוטפת, מלבד העברת כלל הפעילות מול קהלי היעד של הקונסוליה למדיות הדיגיטליות ולאון-ליין, אחד האתגרים המרכזיים עימם התמודדנו הינו ההתקפות על יהודים ועלייה באנטישמיות במרחב. בנוסף, העומס הרב וכמות הפניות לטיפול קונסולרי היוו אתגר מרכזי ומשמעותי עימו אנו עדיין מתמודדים: חשוב להבין שבשל המגיפה והנחיות רשות האוכלוסין וההגירה, כל מי שאינו אזרח ישראלי נדרש לאישור כלשהו בכדי לטוס ישראל, ואנו נדרשים לעבד ולבדוק את כל הבקשות הללו. זה כולל לדוגמא אזרחים אמריקאים שבעבר יכלו פשוט לעלות על מטוס, וכמובן ילדים לא רשומים של אזרחים ישראלים. כמות הבקשות היא פשוט אסטרונומית ונפח העבודה גדל מעבר לכל פרופורציה. במטרה להתמודד עם העומס, הטמענו בשנה האחרונה כלים רבים כמו אתר אינטרנט מחודש ובעברית, אפשרות פנייה בווטסאפ ועוד. בנוסף, עובדים רבים בקונסוליה ממחלקות נוספות עברו הכשרה ומסייעים בהתמודדות עם הפניות הקונסולריות, ועובדי המדור הקונסולרי אף עושים שעות נוספות ועובדים גם בימי ראשון במטרה להתמודד עם כל הפניות. הקהילה הישראלית חשובה לכולנו ואנו באמת עושים כל שביכולתנו בכדי להתמודד עם העומס. כולנו תקווה שבקרוב ובהתאם לשיפור במצב התחלואה, רשות האוכלוסין וההגירה תקבע הקלות נוספות בכניסה לישראל".
מתי הקונסוליה תשוב למתכונת הקודמת של קבלת קהל (של תקופת הטרום-קורונה) ועם כל צוות הקונסוליה במשרדים?
"חשוב לציין שהקונסוליה לא נסגרה ולו ליום אחד מתחילת המגיפה אלא עברה לעבודה בקפסולות בהתאם להנחיות המקומיות למקומות עבודה חיוניים. לאורך כל התקופה אף הייתה קבלת קהל מצומצמת למקרים בהולים, ומחודש ספטמבר כבר נפתחה מערכת התורים לקבלת קהל. שמח לבשר שכבר בתחילת חודש מאי סיימנו את העבודה בקפסולות והקונסוליה חזרה לנפח מלא גם בקבלת הקהל".
