הבריחה הגדולה מקליפורניה

יעל ואלכס לוי ניהלו בטאודנס אוקס סלון יופי במשך 18 שנים. בסוף מרץ, הם יעלו על המטוס שיקח אותם לטקסס ויפרדו מקליפורניה לתמיד. השניים אומרים שקליפורניה כבר לא מה שהיתה ואולי גם לא תחזור לעולם להיות. להם בכל מקרה, נמאס לחכות. השניים בעלי סלון יופי נאלצו לסגור את העסק ולפתוח מחדש תחת הגבלות רבות. בסופו של דבר הם הפסידו כל כך הרבה כספים שהעדיפו לסגור ולחשב מסלול מחדש. "אין לנו מה להישאר כאן יותר. הממשלה כל כך מקשה על בעלי עסקים פרטיים שזה בלתי אפשרי להתפרנס. בזמן שאצלנו הכל סגור, במדינות אחרות הכל פתוח והכלכלה לא נפגעה אנושות כמו כאן".

בני הזוג מצטרפים למאות אלפי אנשים שעוזבים את קליפורניה מדי שנה והשנה נראה כי המספרים ישברו שיא חדש. נכון שכמו שיש תושבים שעוזבים את המדינה, יש תמיד חדשים שמגיעים אליה, אך מספר העוזבים עולה כבר שלוש שנים על מספר המגיעים. ב-2019 למשל עזבו את קליפורניה 650,000 איש, 135,600 יותר מאשר עברו אליה (טרם שוחררו המספרים לגבי מספר התושבים שעזבו את המדינה במהלך 2020).

לוס אנג'לס שנחשבה פעם לעיר סרטים זוהרת רחוקה מזמן מלהיראות כזאת. בין יוקר המחיה ואובדן מקומות עבודה, ההומלסים, שכונות האוהלים וערימות הזבל בצידי הכביש, לוס אנג'לס נראת היום יותר כמו עיר עולם שלישית.

הנדידה מקליפורניה, החלה עוד לפני מספר שנים, לפני שהמגיפה פגעה בה והביאה להתמוטטותם הכלכלית של בתי עסק רבים. בראשית 2020 התפרסמו נתונים על כך שבני המעמד הביניים והנמוך עוזבים את המדינה. השנה בנוסף מסתמנת נדידה של העשירים, בעיקר בעלי עסקים וחברות גדולות שהמיסים הגבוהים שעתידים לעלות אף יותר יקשו עליהם לשמור על רווחים ולהמשיך לגדול. קליפורניה היא המדינה מספר אחת בארה"ב ממנה יוצאים נמלטי מס. מיסי ההכנסה בקליפורניה הם מן הגבוהים ביותר בארה"ב. ככל שעסק שלך מרוויח יותר, כך תשלם אחוז מיסים גבוה יותר. עסקים קטנים משלמים בין 23.6.-26.9 אחוז מיסים, חברות תאגיד גדולות יותר, משלמות אף יותר. בנוסף, בעלי עסקים עם עובדים משלמים מחצית מהסכום הכולל של מיסי ביטוח לאומי וביטוח רפואי על שכר עובדיהם.

זאת הסיבה שהשנה, נרשם שיא במספר המיליונרים והחברות הגדולות שנוטשות את המדינה. חברות שייסדו את עמק הסיליקון נוטשות אותה האחת אחר השניה. היולט פקארד, אורקל וטסלה הכריזו כי הן מעבירות את משרדיהן לטקסס. שלושת החברות הכריזו על המעבר בסוף שנת 2020.
הדמוקרטים בבית המחוקקים בקליפורניה טוענים כי העלאת המס שתתקבל, להערכתם בשווי 6 מיליארד דולר בשנה, תפנה מימון מעשירים לאלה שנפגעו הכי קשה מהמגיפה.

נדידה גם נרשמת בקרב בעלי עסקים אמידים מניו יורק, ניו ג'רזי וקונטיקוט, המדינות בעלות שיעור המיסוי הגבוה ביותר בארה"ב. אלו עוברים בעיקר לפלורידה, שם אין מיסוי מדינתי.

ישראלים רבים, ביניהם תושבים ותיקים שנוטשים את קליפורניה, ציינו בראיון לכתבה שאחת הסיבות המרכזיות לעזיבתם היא הפוליטיקה המקומית. "קליפורניה הפכה ממדינה דמוקרטית למדינה קומוניסטית" אומר אלון שפירא, תושב לוס אנג'לס שעבר אליה לפני 33 שנים. "החוקים כאן הם לא כמו באף מדינה אחרת. ראש העיר והמושל חנקו את בתי העסקים כאן ונוצר אפקט דומינו. ברגע שבתי העסק נפגעו ועובדים רבים פוטרו, נפגעו גם בתי עסק אחרים שעוד נותרו פתוחים כי לא היה מי שיספק להם עבודה. אני לא שש לעזוב את העיר, אבל אין לי ברירה. אין לי יכולת להתפרנס כאן יותר". שפירא, מאמן קרב מגע, סגר את הסטודיו שלו לפני ארבעה חודשים ורכש בית בקוסטה ריקה. "קניתי בית ב-110 אלף דולר, עם שני דונם אדמה. מקום מדהים ביופיו. אני יודע שתושבים רבים עוברים למדינות אחרות בארה"ב, אבל הממשל יהיה עדיין אותו ממשל. אני בדיוק בתהליך מכירת הבית, בכסף שאקבל אוכל לחיות היטב ולפתוח שם מכון לקרב מגע".

מפיק הסרטים אורי סינגר עוזב את העיר עם משפחתו אחרי 22 שנים ועובר למיאמי. הבית שלו עומד למכירה.

"המצב כאן מזכיר לי מאוד את החיים שלנו בברזיל. כשאשתי היתה בהריון עם הילד הראשון שלנו, אמרתי לה שאנחנו לא יכולים לגדל ילדים בברזיל ושאנחנו צריכים לעבור ללוס אנג'לס. לא רציתי להמשיך לחיות מאחורי סורג ובריח. היום אני כבר לא מרגיש בטוח גם כאן. אני גר בבית עם שער כניסה והשכנים שלי רוצים שנבנה שער נוסף עבור כל מתחם הבתים כאן. הפשיעה כאן כל הזמן גוברת. אם יש לך רכוש, אין לך זכויות. הכל הפוך פה לפושעים יש יותר זכויות מאשר לנו. אני לא רוצה להשוות, אבל זה כמו לפני השואה, ידעו מה הולך לקרות, אבל נשארו כי לא האמינו שזה באמת יקרה. בפעם הראשונה בחיי קניתי אקדח. היום כשהילד שלי יוצא מהבית, אני אומר לו שיזהר ויהיה ער למה שקורה סביבו כי יש הרבה מקרי פשע".
לסינגר ואשתו שלושה ילדים בני 21, 17 ו-15. במקור התכנון היה לעזוב את העיר כשהילדים יסיימו את התיכון, אבל ההפגנות האלימות שנערכו בעקבות מותו של ג'ורג' פלויד במאי, הקורונה והמיסים הצפויים לעלות, הביאו אותם להחלטה לעזוב. "בתור מפיק, יש לי מזל כי העבודה שלי היא יותר מהבית. אשתי גם אוהבת את מיאמי כי יש שם הרבה ברזילאים. אין לנו מה להישאר כאן, המצב הכלכלי נורא, יש הרבה הומלסים ברחובות, חלקם מסוכנים. אני לא מרגיש ביטחון. אני משלם לפטרול פרטי כי מקרי הפשיעה עלו והמשטרה לא עושה כלום. במסעדה על ווילשיר נכנס סוטה מין ערום לחלוטין ועם סכין. הוא ניסה להגיע למנהלת והיא מייד התקשרה למשטרה. הם באו ועצרו אותו אבל למחרת היום הוא התייצב שם שוב. מסתבר שהם כבר שיחררו אותו. הפעם כשהיא התקשרה אליהם הם אמרו שאין מה לעשות אלא אם הוא יפגע בה. אנו חיים במדינה עם ראש עיר ומושל מטורף שכולם לא סובלים, הם ירדו מהפסים, הם נותנים לפושעים והומלסים להסתובב חופשי ולעשות כרצונם. כשהילד שלי יוצא מהבית למלא דלק, אני אומר לו: תסתכל היטב מסביב, כי כל הזמן יש תקריות. את החברים של הבן שלי שדדו לאור יום ב-2 אחה"צ במרכז קניות. אני מכיר הרבה מפיקים שעוזבים את העיר, הם לא רוצים את החיים האלו עבור המשפחה שלהם".

אחד האנשים השנואים ביותר בלוס אנג'לס היום הוא התובע המחוזי, ג'ורג' גסקון שמונה לתפקידו ב-7 בדצמבר. גסקון הגיע לעיר מסן פרנסיסקו שם ניהל גישה סלחנית לפשעים "קטנים" כמו למשל פריצה למכוניות ובתים. בזכות אותה גישה, סן פרנסיסקו מככבת במקום הראשון בארה"ב כעיר בה נרשמים מקרי הפריצה למכוניות הגבוהים ביותר. 30,000 מכוניות נפרצו בשנה שעברה, חלונותיהן נופצו ותכולתן נבזזה. עד כמה שזה נשמע הזוי, פריצות מהסוג הזה אינן נחשבות לעבירה פלילית ואף אחד לא מרצה עליהן עונש מאסר. רק 1.7 אחוז מהפורצים נעצרו ושוחררו מייד, ללא כל קנס או דמי ערבות.

מאז שנכנס לתפקידו בלוס אנג'לס, גסקון הכריז על רפורמה חדשה על פיה הוא מבטל את הדרישה בדמי ערבות, מבטל עונש מוות ומאסר עולם. מאות אסירים היושבים היום בכלא, הגישו כבר בקשה לשחרור לאחר שלא יכלו לשלם את דמי הערבות שנפסקו להם. מאות נוספים המרצים מאסר עולם, הגישו בקשה לקיצוץ בתקופת המאסר שלהם. אחד מהם הוא ראטל נלסון, 31 שהורשע בחמש פריצות בסן דייגו ב-2019 במהלכן ירה למוות בשני אנשים, אחד מהם שוטר. נלסון היה צפוי לרצות מאסר עולם, אבל תודות לגישה הסלחנית של גסקון, יוכל להגיש בקשה לשחרור אחרי 20 שנות מאסר בלבד. גסקון מאמין שעשרים שנות מאסר, הם די והותר עבור רוצחים. כמובן שהרפורמה החדשה של גסקון הצליחה לערער את תחושת הביטחון של תושבי העיר ולהביא מאות תובעים ממשרד התובע המחוזי – העובדים תחת גסקון – וקורבנות של פשעים, לחתום על עצומה לסילוקו של גסקון מתפקידו.

"לוס אנג'לס הולכת להפוך לגן עדן לפושעים" אומרת אפריל, תובעת במחוז לוס אנג'לס שביקשה לא לפרסם את שמה המלא "היא כבר כזאת. הידיים שלנו כתובעים כבולות כי גסקון לא רוצה להעניש פושעים ונוהג בהם בכפפות משי. קיבלנו הנחיות חדשות שלפיהן פושעים כרוצחים ואנסים ירצו עונשי מאסר מגוחכים. פשעים קטנים, בכלל לא יגיעו לבית המשפט ואנו לא נטפל בהם. מאוד משתלם היום להיות פושע במחוז לוס אנג'לס".

שוטרים במשטרת לוס אנג'לס שחששו ממינויו של גסקון, מרימים את ידיהם בחוסר אונים. מקרים של פריצות לבתים, מכוניות, פגיעה ברכוש, תקיפה, הסתת גבול ואלימות במשפחה, לא יענשו במלוא החומרה אלא מקסימום יזכו לנזיפה קלה, אולי אזהרה ותקופת מאסר על תנאי בלבד. אף אחד מהפושעים לא ישב במעצר ולו יום עד למשפטו. מאחר ולא התבקשו לשלם דמי ערבות, ספק אם כולם יטרחו בכלל להגיע לבית המשפט.

לאור המצב, חנויות כלי הנשק במחוז, ראו עליה דרסטית במספר התושבים הרוכשים כלי נשק, רבים מהם אנשים שמעולם לא החזיקו או השתמשו בכלי נשק בעבר. בעלי חנויות שראיינתי מסרו כי הם בקושי עומדים בביקוש והמלאי שלהם אוזל במהירות. "אנשים מבינים שהם צריכים להגן על עצמם כי אין להם יותר מה לסמוך על המשטרה שתעזור להם" מספר רוי, בעל חנות כלי נשק בקאלבר סיטי.

ההתייחסות המאוד סלחנית לפושעים והאווירה הפוליטית המקומית, עודדה גם את מעצבת האופנה דינה בראל לעזוב את העיר אחרי למעלה מ-50 שנה. ההחלטה לעבור למיאמי נפלה לאחר ניצחונו של ביידן בבחירות. בראל תומכת נלהבת בטראמפ. "אני לא יכולה לסבול את הממשל הזה ומה שקורה כאן. זה הולך להיות מזעזע ואם זה יקרה אני מעדיפה לחיות במדינה רפובליקאית ולא דמוקרטית. המון חברים שלי מכאן ומניו יורק עשו את המעבר. אלף אנשים עוברים מדי יום למיאמי. שלא נדבר על דאלאס. מדינת קליפורניה היא לא סוציאליסטית אלא קומוניסטית ואני לא רוצה לחיות תחת המשטר הזה. ההורים שלי ברחו לאחר המלחמה ממשטר קומוניסטי ועכשיו ב-2021 אנו צריכים לחזור לקומוניזם. מה, לא ברור שזה לא עובד?".

אשת הנדל"ן מאיה ונדר מתגוררת במיאמי ומספרת על שוק נדל"ן חם במיוחד. "מאז המגיפה לא ביקרתי בלוס אנג'לס" אומרת ונדר שהתפרסמה בזכות השתתפותה בסדרת נטפליקס "מסמנים את סנסט", העוסקת במכירות בתים במיליוני דולרים בעיר המלאכים.

"צילומי העונה הבאה נעצרו בינתיים בגלל המגיפה, אבל גם ככה אני מאוד עסוקה. שוק הנדל"ן במיאמי מאוד חזק וכן, אני רואה הרבה אנשים שעוברים לכאן מקליפורניה וניו יורק. אני עובדת עכשיו עם שלושה לקוחות מקליפורניה שמבקשים לעבור לכאן. פלורידה עד עכשיו היתה יעד בעיקר לאלו שעברו מניו יורק אבל עכשיו רואים גם הרבה מקליפורניה. המחירים כאן יותר זולים ואתה מקבל יותר שטח אדמה ובית עבור הכסף שלך. אז כן, חם ולח ויש הוריקנים אבל חיי הלילה מעולים ויש למדינה הרבה מה להציע לעוברים אליה".

לפי נתוני מפקד האזרחים היעדים הפופולאריים ביותר אליהם תושבי קליפורניה עובדים הם (לפי הסדר): טקסס, אריזונה, נבדה, וושינגטון ואורגון. סביב מגמת העזיבה התפתחה תעשייה נישתית בקרב סוכני נדל"ן שפתחו אתרים כמו Exitcalifornia.org ו- Leavingthebayarea.com שנועדו עבור תושבי קליפורניה שנשבר להם ממחירי הנדל"ן המטורפים ויוקר המחיה. המחיר החציוני לבתים בקליפורניה הגיע לשיא של יותר מ-712 אלף דולר בספטמבר 2020. בדאלאס לשם השוואה, המחיר החציוני עומד על 389,900 דולר ובמיאמי 435,000 דולר. המחיר קפץ מ-375,750 מהשנה שעברה בגלל הנהירה הגדולה לעיר.

הקורונה השפיעה על צורת העבודה של אנשים רבים שהתחילו לעבוד מהבית במקום להגיע למשרד. ההכרה בכך שאין להם ממש צורך להישאר במדינה שדורשת מהם את כל תלוש המשכורת החודשי, עודדה אותם לעזוב אותה.

ליאת שולי ובעלה עשו את החישוב הפשוט הזה באוקטובר של השנה שעברה ועזבו את לוס אנג'לס לטובת דאלאס טקסס. "יש לנו שלושה ילדים בני 6,7 ו-9. בגלל ההסגר הילדים נשארו ללמוד בבית וזה גרם להרבה לחץ. אני עובדת מהבית כאודיטור בתחום הרפואה ובעלי איש מחשבים. ההחלטה לעבור לדאלאס היתה בעקבות הפרעות של ה- Black Lives matter בעיר. מאוד הפחיד אותי מה שקרה כאן , בנוסף הילדים שלי ירדו ברמה כי לימודים מהבית זה לא אותו הדבר. בדאלאס לעומת זאת, כל בתי הספר פתוחים. אנו מאושרים שעברנו. הבתים פחות יקרים, יותר מרווחים, הדלק יותר זול, הכלכלה בכלל יותר זולה ואנשים מאוד נחמדים. כאן הכל פתוח והכלכלה לא נפגעה כל כך בזכות הממשל המקומי. בקליפורניה לעומת זאת, הפגיעה היתה קשה בגלל הסגירה השרירותית של הרבה בתי עסק ללא כל היגיון".

איש העסקים ג'ים נורת' שניהל במשך 20 שנה בית דפוס עבר לטקסס בדצמבר האחרון. "קליפורניה היא כבר לא מדינה בה כדאי לעשות עסקים או לחיות בה. הקוביד פגע בנו קשה. גם לאחר שהירשו לנו לפתוח, הרבה מהקליינטים שלנו כבר לא חזרו, לא בגלל שהלכו למתחרים, פשוט לא היה להם צורך יותר בשירות שלנו, חלקם סגרו לתמיד וחלקם עזבו את המדינה. ראש העיר והמושל הרסו את קליפורניה. הם נותנים להומלסים להסתובב חופשי, משחררים פושעים לרחוב. מה הפלא שכולם רצים לקנות אקדחים, פחד אימים. לוס אנג'לס היום היא המערב הפרוע, אני שמח שאני כבר לא שם".