יש סרטים שמספרים סיפור על העבר, ויש כאלה שגורמים לצופים לצאת מאולם הקולנוע ולתהות אם הם צפו למעשה בסיפור על העתיד שלהם. Artificial, סרטו החדש של הבמאי האיטלקי לוקה גואדנינו, שייך לסוג השני. הוא מחזיר את הצופים אל ראשית דרכה של OpenAI, החברה שהביאה לעולם את ChatGPT, ומתאר את האנשים, השאיפות, היריבויות וההחלטות שהובילו למהפכת הבינה המלאכותית. אבל בניגוד למה שאפשר היה לצפות מסרט על אחת הדמויות המפורסמות ביותר בעולם הטכנולוגיה, סם אלטמן, מנכ"ל OpenAI, אינו בהכרח הגיבור האמיתי של הסיפור. במרכזו ניצב דווקא מדען פחות מוכר לציבור הרחב, איליה סוצקבר, שהשפעתו על התפתחות הבינה המלאכותית הייתה עצומה.
את סוצקבר מגלם השחקן הרוסי יורה בוריסוב, שהתפרסם בין היתר בזכות הופעתו בסרט "אנורה". הסרט מתחיל הרבה לפני ש-ChatGPT הפך לתופעה עולמית, ועוקב אחר התפתחותו של סוצקבר כמדען צעיר ומבריק, אחר הקשר המקצועי שלו עם פרופסור ג'פרי הינטון, מחלוצי תחום הבינה המלאכותית, ואחר הדרך שהובילה אותו להקמת OpenAI יחד עם אלטמן, אילון מאסק ואחרים.
אבל יש פרט ביוגרפי שהסרט אינו מעניק לו את המקום הראוי, לפחות בכל הנוגע לקהל הישראלי: סוצקבר נולד ב-1986 בגורקי, ברית המועצות, כיום ניז'ני נובגורוד שברוסיה. כשהיה בן חמש עלתה משפחתו לישראל, והוא גדל בירושלים. כבר בגיל צעיר התבלט ביכולותיו האינטלקטואליות, ובגיל ההתבגרות החל ללמוד באוניברסיטה הפתוחה בישראל. בהמשך עברה משפחתו לקנדה, שם למד באוניברסיטת טורונטו והחל לעבוד עם הינטון, שנחשב לאחד מאבות הלמידה העמוקה.
הבחירה להתמקד דווקא בו מעניקה לסרט ממד נוסף. סוצקבר אינו עוד מתכנת מוכשר שהצטרף לחברת סטארט-אפ מצליחה. הוא היה ממייסדי OpenAI, המדען הראשי שלה ואחד האדריכלים המרכזיים של מודלי GPT, שעליהם מבוסס ChatGPT. תרומתו למחקר שהוביל לפיתוח מערכות הבינה המלאכותית המתקדמות הייתה משמעותית כל כך, עד שבשיחה באוניברסיטת סטנפורד ב-2023 הוצג כאחד המוחות המכוננים מאחורי GPT-3 והטכנולוגיה שהובילה בהמשך ל-ChatGPT.
הסיפור שמציג גואדנינו הוא גם סיפור על רעיון שהתחיל מתוך סקרנות מדעית ואמונה ביכולת הטכנולוגיה לפתור את הבעיות הגדולות של האנושות. סוצקבר, כפי שהוא מוצג בסרט, מאמין שבינה מלאכותית מתקדמת תוכל לסייע במאבק במחלות, ברעב ובמגבלות האנושיות. הוא מונע מתשוקה כמעט ילדותית לגילוי ולמחקר, אך בהדרגה מגלה שהאנשים שסביבו אינם בהכרח חולקים את אותם מניעים. בעוד הוא עסוק בשאלות של אחריות ובטיחות, אחרים מתמקדים בכוח, בכסף ובמרוץ להיות הראשונים שיגיעו לבינה מלאכותית כללית, AGI – מערכת שתוכל לבצע מגוון רחב של משימות אינטלקטואליות ברמה אנושית ואף מעבר לה.
סם אלטמן, בגילומו של אנדרו גארפילד, מוצג כדמות כריזמטית, מתוחכמת ומניפולטיבית, שיודעת לרתום אנשים לחזון שלה. אילון מאסק, בגילומו של אייק ברינהולץ, מצטייר כדמות כוחנית ותחרותית. לעומתם, סוצקבר הוא המצפון המדעי של הסיפור: אדם שמבין את הפוטנציאל העצום של הטכנולוגיה שהוא מסייע לפתח, אבל גם מתחיל לחשוש מההשלכות שלה.
יש כאן סאטירה חריפה על עולם הטכנולוגיה וביקורת נוקבת על האנשים שמובילים אותו. קבוצת האנשים שמאחורי OpenAI מוצגת כחבורה המונעת מאגו, שאפתנות ותחרותיות, בעוד דמותו של סוצקבר זוכה לייצוג סימפטי למדי: הכוח המניע מאחורי פריצות הדרך הטכנולוגיות, אך גם מי שמנסה להזהיר מפני הסכנות הטמונות בהן.
אחת הסוגיות המרכזיות בסרט היא הפער בין החזון המקורי של OpenAI לבין המציאות שאליה הגיעה החברה. כאשר הוקמה ב-2015, היא הציגה את עצמה כארגון שמטרתו לפתח בינה מלאכותית מתקדמת לטובת האנושות כולה. אלא שככל שהטכנולוגיה התקדמה והפוטנציאל העסקי שלה התברר, התגבר גם המאבק על השליטה בה ועל קצב הפיתוח שלה.
המתח הזה הגיע לשיאו בנובמבר 2023, כאשר סוצקבר היה בין חברי הדירקטוריון שהצביעו על הדחתו של אלטמן מתפקיד המנכ"ל. המהלך עורר סערה חסרת תקדים בתעשיית הטכנולוגיה, אך בתוך ימים ספורים אלטמן הוחזר לתפקידו. סוצקבר, שמאוחר יותר הביע חרטה על חלקו בפרשה, התרחק בהדרגה מהחברה ובמאי 2024 עזב אותה.
הפרשה מעניקה לסרט את אחד מרגעיו הדרמטיים ביותר: המדען שהיה שותף ליצירת אחת הטכנולוגיות המשפיעות בהיסטוריה מוצא את עצמו נאבק באנשים שאיתם הקים את החברה, בניסיון להשפיע על האופן שבו תפותח הטכנולוגיה בעתיד.
Artificial אינו רק סרט על הקמתה של חברת טכנולוגיה ועל מאבקי כוח בעמק הסיליקון. הוא מעלה שאלות שמעסיקות כיום את העולם כולו: מי צריך לשלוט בבינה מלאכותית? האם אפשר להבטיח שהטכנולוגיה תשרת את האנושות ולא תסכן אותה? והאם מי שמפתחים אותה מסוגלים בכלל לצפות את התוצאות?
הסרט מצליח להיראות אקטואלי באופן מטריד, כאילו נוצר בעקבות הכותרות של השבוע האחרון. על רקע החששות הגוברים מפני הסכנות שבבינה מלאכותית בלתי מרוסנת, הוא מציג תרחישים אפלים לעתיד האנושות. אחד הרגעים המצמררים בסרט הוא המפגש בין סוצקבר לזיק, דמות היפית בגילומו המצוין של ג'ייסון שוורצמן, שמציג בפניו שתי אפשרויות לעתיד האנושות – ושתיהן רחוקות מלהיות מעודדות. קשה להתעלם מהקשר לאזהרות שנשמעות כיום בתעשיית הטכנולוגיה, ובהן הערכתו של סם אלטמן כי קיים סיכוי של עשרה אחוזים להכחדת האנושות עד סוף העשור. הסרט מעורר גם ספק באשר ליכולתם של מובילי התעשייה להציב גבולות לטכנולוגיה שהם עצמם יצרו. אחת השורות בו מסכמת היטב את היחס המורכב לאלטמן: "איש חזון הוא מי שמשקר לעצמו, שקרן הוא מי שמשקר לאחרים". והשאלה שנותרת באוויר היא: לאיזו משתי הקטגוריות הוא שייך?
