כאשר הכתבה הזאת תתפרסם, ככל הנראה כבר נדע מי ניצח בבחירות לראשות עיריית לוס אנג'לס ובמרוץ לתפקיד מושל קליפורניה. שתי מערכות הבחירות, שהתקיימו ב־3 בנובמבר, עוררו עניין רב במדינה: במרוץ לראשות העיר התמודדו ראש העיר המכהנת קארן באס וחברת מועצת העיר ניתיה ראמאן, ואילו במרוץ למושלות קליפורניה התמודדו הדמוקרט חאווייר בקרָה והרפובליקני סטיב הילטון.
אולם עבור תושבי לוס אנג'לס, השאלה החשובה אינה רק מי יישב בלשכת ראש העירייה, אלא האם היא תצליח להתמודד עם המציאות הכלכלית והחברתית של אחת הערים היקרות בארצות הברית. לוס אנג'לס היא עדיין מרכז כלכלי, תרבותי ותיירותי חשוב, אך מאחורי התדמית הזוהרת מסתתרת עיר שבה משפחות מתקשות לשלם שכר דירה, עסקים נאבקים לשרוד, אלפי אנשים חיים ברחובות והשירותים העירוניים אינם תמיד עומדים בציפיות התושבים.
עיר יקרה, ותושבים שמתקשים להישאר בה
אחת הבעיות המרכזיות היא כמובן הדיור. מחירי הדירות והשכירות בלוס אנג'לס הפכו את האפשרות לרכוש בית או אפילו לשכור דירה מרווחת לבלתי אפשרית עבור חלק גדול מהמשפחות. לפי נתוני איגוד המתווכים של קליפורניה לרבעון השלישי של 2026, מחירו החציוני של בית צמוד קרקע באזור המטרופוליני של לוס אנג'לס עמד על כ־847 אלף דולר. כדי לעמוד בתשלומי המשכנתה החודשיים, כולל מסים וביטוח, נדרשה הכנסה שנתית של כ־215,600 דולר. רק 18% ממשקי הבית באזור יכלו להרשות לעצמם לרכוש בית במחיר החציוני.
גם שוכרי הדירות נמצאים במצוקה. מסמך של עיריית לוס אנג'לס מצא כי כבר ב־2023 כמעט שני שלישים ממשקי הבית באזור המטרופוליני היו מוציאים יותר מ־30% מהכנסתם על שכר דירה אילו שכרו דירה במחיר החציוני. מדובר במגמה שהלכה והחמירה במשך שנים, ולא בתוצאה של משבר נקודתי.
הסיבות לכך מורכבות. במשך עשרות שנים לא נבנו מספיק יחידות דיור ביחס לגידול בביקוש, ובאזורים רבים מדיניות התכנון והבנייה הגבילה את האפשרות להקים בנייני מגורים צפופים יותר. לכך מצטרפים עלויות בנייה גבוהות, הליכי אישור ממושכים, מחירי קרקע גבוהים ופער הולך וגדל בין הכנסות התושבים לבין מחירי הנדל"ן. גם מסים והיטלים על עסקאות נדל"ן, שנועדו בין היתר לממן דיור בר־השגה, מעוררים מחלוקת: מבקרי מס המכונה "מס האחוזות" טוענים שהוא מרתיע עסקאות ועלול להקשות על בניית דירות חדשות.
לפי נתוני איגוד המתווכים, גם לאחר שנים של הבטחות להרחיב את היצע הדיור, האפשרות לרכוש בית בלוס אנג'לס נותרה מחוץ להישג ידם של רוב התושבים. המשמעות היא שמשפחות צעירות, עובדים במקצועות חיוניים ואנשים בעלי הכנסה בינונית נאלצים לעיתים להתרחק ממרכז העיר, לעבור למחוזות סמוכים או לוותר על החלום להחזיק בנכס משלהם.
משבר חסרי הבית עדיין רחוק מפתרון
הבעיה הבולטת ביותר ברחובות העיר היא כמובן חסרי הבית. ראש העיר קארן באס הפכה את המאבק בתופעה לאחת מהבטחות הדגל שלה, והשיקה את תוכנית Inside Safe, שנועדה לפנות מאהלים ולהעביר אנשים למגורים זמניים ובהמשך לדיור קבוע.
בתחילת כהונתה נרשמו ירידות במספר חסרי הבית, אך הנתונים האחרונים מלמדים שההתקדמות נעצרה. לפי ספירת 2026 של רשות שירותי חסרי הבית של לוס אנג'לס, בעיר חיים כ־45,194 חסרי בית, עלייה של 3.4% לעומת השנה הקודמת. מספר האנשים החיים ברחובות, במכוניות ובאוהלים עלה בכ־7.9%. הרשות ציינה כי העלייה הכוללת נמצאת בטווח טעות המדידה ואינה נחשבת מובהקת סטטיסטית, אך הגידול במספר האנשים שאינם נמצאים במקלטים מדאיג במיוחד.
העירייה מקצה כ־750 מיליון דולר למאבק בחסרי הבית בתקציב 2026–2027. למרות ההוצאה העצומה, עדיין חסרות מאות אלפי יחידות דיור להשכרה במחיר בר־השגה באזור. הבעיה אינה מסתכמת בהעברת אנשים מהרחוב למלון או למקלט: נדרשים פתרונות ארוכי טווח, טיפול בהתמכרויות ובבעיות נפשיות, מסגרות שיקום ודיור קבוע.
התקציב העירוני תחת לחץ
גם מצבה הכספי של העירייה מדאיג. תקציב לוס אנג'לס לשנת הכספים 2026–2027 עומד על כ־14.8 מיליארד דולר, אך היקפו הגדול אינו מעיד על חופש פעולה כלכלי. העיר מתמודדת עם הוצאות שגדלות, התחייבויות שכר ופנסיה, עלויות שירותים ותשתיות, לצד הכנסות שאינן תמיד עומדות בתחזיות.
לפי דיווחים ב"לוס אנג'לס טיימס", העיר נאלצה להתמודד עם פער תקציבי של כמיליארד דולר, בין היתר בעקבות העלאות שכר לעובדי העירייה, שוטרים וכבאים. במסגרת ההתמודדות עם המשבר קוצצו יותר מ־1,500 משרות. במקביל, העיר מתקשה לספק שירותים בסיסיים כמו תיקון מדרכות וכבישים, פינוי אשפה ושמירה על ניקיון הרחובות.
גם כוח האדם במשטרה מעורר דאגה. מספר השוטרים במשטרת לוס אנג'לס ירד מכ־10,000 בשנת 2020 לכ־8,700 כיום, והעיר מתקשה לגייס ולהחזיק שוטרים. באס טוענת כי בתקופתה חלה ירידה משמעותית בפשיעה האלימה, ובפרט במספר מקרי הרצח, אך תושבים רבים עדיין מתלוננים על תחושת חוסר ביטחון ועל היעדר נוכחות מספקת של כוחות אכיפה בשכונות.
לכך מצטרפים קשיים כלכליים בענפים מרכזיים. תעשיית הבידור, אחד ממנועי הכלכלה המזוהים ביותר עם לוס אנג'לס, מתמודדת עם אובדן משרות ושינויים במבנה ההפקה וההעסקה. גם עסקים קטנים וחנויות במרכזי העיר מתמודדים עם ירידה בתנועת הלקוחות ועלויות תפעול גבוהות. לפי נתוני חברת הנדל"ן CoStar שצוטטו ב"וול סטריט ג'ורנל", שיעור השטחים המסחריים הפנויים בעיר יותר מהוכפל בעשור האחרון.
האם עיר המקלט עולה לתושבים ביוקר?
אחת הסוגיות הפוליטיות השנויות ביותר במחלוקת בלוס אנג'לס היא מדיניות עיר המקלט. העירייה אינה משתפת פעולה באופן שגרתי עם רשויות ההגירה הפדרליות באכיפת חוקי ההגירה, למעט במקרים שבהם החוק מחייב זאת. המדיניות נועדה להגן על מהגרים חסרי מעמד ולמנוע מצב שבו תושבים חוששים לדווח על פשעים, לפנות למשטרה או להשתמש בשירותים ציבוריים.
מבקרי המדיניות טוענים כי היא מעמיסה על השירותים הציבוריים ומעבירה חלק מהעלויות אל משלמי המסים. בין היתר, העירייה מממנת סיוע משפטי למהגרים הניצבים בפני הליכי גירוש. בתקציב 2026–2027 הוקצה כמיליון דולר לתוכנית RepresentLA, המסייעת במימון ייצוג משפטי למהגרים המתמודדים עם הליכי אכיפה פדרליים.
מעבר לכך, סוגיה המעוררת ביקורת היא היקף ההטבות והשירותים הציבוריים הניתנים למהגרים חסרי מעמד חוקי. בקליפורניה הוקצו לאורך השנים מיליארדי דולרים להרחבת שירותי הבריאות לאוכלוסיות שאינן זכאיות למימון פדרלי, ובהן גם מהגרים ללא מעמד מוסדר. אף שהמדינה החלה לצמצם את הזכאות ולהקפיא את ההרשמה של מבוגרים חדשים לתוכנית Medi-Cal, מי שכבר נרשמו יכולים להמשיך לקבל כיסוי, בכפוף לתנאי הזכאות.
תוכניות סיוע נוספות פועלות ברמת המדינה והמחוז ומספקות שירותים לאוכלוסיות מהגרים שונות. גם כאשר המימון מגיע מתקציב המדינה או המחוז ולא ישירות מקופת העירייה, מדובר בכספי ציבור שמקורם במשלמי המסים, והם חלק ממערכת המשאבים הציבוריים המוגבלת.
מבחינת משלמי המסים, השאלה אינה רק מי זכאי לתוכניות האלה, אלא כמה כסף ציבורי מוקצה להן, מי נהנה מהן ומה ההשלכות על סדרי העדיפויות התקציביים. כל דולר שמופנה לתוכנית מסוימת אינו יכול לשמש באותו זמן למטרה ציבורית אחרת. בעיר שבה התושבים מתמודדים עם עלויות דיור ובריאות גבוהות, רחובות שאינם מתוחזקים כראוי, מחסור בשירותים עירוניים ומשבר תקציבי, ראוי שהציבור יקבל תמונה מלאה ושקופה של ההוצאות ושל סדרי העדיפויות של נבחריו.
המבחן הגדול: לוס אנג'לס מתכוננת לאולימפיאדה
לראש העיר הבא או הבאה יש גם יעד גדול נוסף: משחקי האולימפיאדה והמשחקים הפראלימפיים של 2028. האירוע צפוי להביא לעיר תיירים, השקעות וחשיפה בינלאומית, אך הוא גם מציב סיכונים כלכליים ותפעוליים. לפי ההסדרים הקיימים, אם המשחקים יסתיימו בהפסד, העיר תהיה אחראית לכיסוי 270 מיליון הדולר הראשונים, ועלולה לשאת בעלויות נוספות בהתאם לנסיבות.
לצד ההכנות לאולימפיאדה, ראש העיר החדשה תצטרך להתמודד עם שיקום האזורים שנפגעו בשריפות ינואר 2025, שיפור תשתיות התחבורה, תיקון הרחובות והמדרכות, חיזוק המשטרה ושיפור השירותים העירוניים. אלה משימות שדורשות לא רק תקציב גדול, אלא גם ניהול יעיל ותיאום בין העירייה, המחוז, המדינה והממשל הפדרלי.
בסופו של דבר, הבחירות הללו אינן רק הכרעה בין קארן באס לניתיה ראמאן, או בין שתי גישות שונות לניהול העיר. הן משקפות את התסכול של תושבים שמרגישים שהם משלמים יותר ומקבלים פחות. ראש העיר תצטרך להוכיח שאפשר להפוך את לוס אנג'לס מעיר עם פוטנציאל כלכלי עצום לעיר שגם תושביה יכולים להרשות לעצמם לחיות בה.
האתגר אינו רק להוריד את מחירי הדיור או לפנות מאהלים מהרחובות. הוא לבנות עיר שבה משפחות יכולות להישאר, עסקים יכולים לשגשג, השירותים הציבוריים מתפקדים והכסף הציבורי מנוהל באחריות. זו תהיה המשימה האמיתית של מי שתכנס ללשכת ראש העירייה.
