"אם אשכח" (If I forget) הוא סיפורה של משפחת פישר בוושינגטון הבירה בתחילת המאה ה-21. משפחת פישר מתמודדת עם דרכים שונות לאמץ את היהדות, ישראל, השואה ואחד את השני.
ההצגה בבימויו של השחקן/במאי ג'ייסון אלכסנדר (הזכור לטובה כג'ורג' קסטנזה מ"סיינפלד") מוצגת בימים אלו בתיאטרון פאונטיין בהוליווד וזוכה להצלחה רבה. בסוף השבוע האחרון קפצתי לתיאטרון האינטימי שעל שדרות הוליווד לצפות בהצגה והופתעתי לראות אולם מלא עד אפס מקום.
מעשה לא מדובר בהצגה חדשה אלא כזאת שעלתה לראשונה ב-2017. היא נכתבה על ידי זוכה פרס הטוני סטיבן לווינסון שכתב גם את תסריטים לעיבודה המה למסך המוערכים: Dear Evan Hansen ו-Tick, Tick… Boom.
מי שהביא את ההצגה לתשומת לב התיאטרון ובהמשך לבמאי אלכסנדר היה הרב דניאל בוסקילה, מנהל מרכז החינוך הספרדי והרבה של בית הכנסת ווסווד וילאג'. מנהלי התיאטרון התלהבו מהסיפור שהוא דרמה משפחתית שיהודים רבים יכולים להזדהות אתה. ההצגה כוללת מספר דיונים סוערים על ישראל, היהדות והשואה.
ההצגה פותחת בפני הצופים דיאלוג מרתק על זיכרון, זיקנה, ציונות, שואה והחופש להביע את דעתך. ההצגה נפתחת כשמשפחת פישר נפגשת ביולי 2000 בעקבות פירוק הסכמי השלום של אוסלו בין ישראל לרשות הפלסטינית. הפטריארך של המשפחה לו פישר, 75 ושלושת ילדיו בשנות ה-40 לחייהם – הולי, מייקל ושרון – מתחלפים כל אחד בתורו לדסקס מגוון נושאים. בתם של מייקל ואשתו נמצאת במסע תגלית בישראל והוא מודאג לשלומה וגם מוטרד מדעתו של אביו לגבי ספר חדש שכתב בשם: "לשכח את השואה". הספר ייצר עצומות סטודנטים שביקשו לפטרו ואביו בינתיים טרם הביע את דעתו על טיוטת הספר ששלח אליו.
מבלי לתת ספוילרים נספר כי האב מספר למייקל שאכן קרה את ספרו מה שמוביל אותו לספר לו על שירותו בצבא ארה"ב במהלך מלחמת העולם השניה ונכנס לפרטים מבעיתים של מה שראה כשהיחידה שלו שחררה את מחנה הריכוז דכאון. לו מסיים את הסיפור באומרו: "עבורך ההיסטוריה היא הפשטה אבל עבורנו, אלו ששרדו את המאה הזו, המאה הארוכה הזאת…אין יותר הפשטות".
זהו סיפור על תקשורת עם המשפחה המורחבת שלך, טיפול בפרובוקציות ודעות שונות במשפחה וכל מי שאי פעם נכנס לויכוחים עם בני המשפחה שלו על פוליטיקה יזדהה עם זה. גם הויכוחים בין בני הזוג פישר נשמעים מוכרים מאוד במיוחד כשהם נוגעים בבתם והחששות שהם חולקים לגביה. על פי השיחות ביניהם אנו מבינים שהיא עברה התמודדות נפשית לא פשוטה בתקופה שלפני נסיעתה.
הורים לצעירים בשנות הקולג' שלהם, גם יזדהו מאוד עם השיחות על התקרבות ילדיהם לישראל והיהדות בזכות ארגונים כמו הלל בקמפוסים שלהם והנסיעה עם תגלית לארץ.
באחד הרגעים הלוהטים בנושא ישראל שרון אומרת לאלן אשתו של אחיה מייקל (שאינה יהודיה) שהיא לא רוצה לפגוע או להעליב אותה "אבל אני לא בטוחה שאת באמת מבינה מה המשמעות של הנושאים האלו לאנשים".
מייקל עונה לאחותו בקרירות: "נכון, כי רק ליהודים מותר לחוות דיעה על ישראל, כל השאר צריכים פשוט לשתוק ולהסכים".
שרון מצידה עונה: "זה לא קשור לדיעות מייקל, זה בערך…אלן מעולם לא היתה צריכה לדאוג שיכניסו אותה למחנה ריכוז כי היא שוודית".
בין לבין דיאלוגים סוערים, יש גם לא מעט רגעים קלילים ומצחיקים שהופכים את החוויה לקלילה ומהנה. מומלץ בחום!
ההצגה תרוץ עד ה-10 בספטמבר ב-
The Fountain Theatre
5060 Fountain Avenue Los Angeles
להזמנות וכרטיסים צרו קשר: 323-663-1525
FountainTheater.com