איך לצוד דוב?

בספרה החדש איך לצוד דב מספרת רויטל שירי-הורוביץ את סיפורו של יצחק בן ה-88 המתגורר בבית אבות בירושלים. יצחק מבקש לתעד את סיפורה של משפחתו בתקופת השואה. הסיפור מסופר משלוש נקודות מבט, של יצחק (איצ'ו), שלו בתור ילד בן שבע בתחילת המלחמה ודרך עיניה של מאיה, מתעדת סיפורי משפחה במקצועה היושבת לכתוב את סיפורו של יצחק הגולש אל תוך חייה ומשנה אותם לתמיד ואת תפיסת עולמה.
זהו סיפרה הרביעי של הורוביץ המתגוררת בסיאטל, וושינגטון עם בעלה וארבעת בניה. הראיון אתה נערך טלפונית בזמן שהיא שוהה בתל אביב לשם נסעה על מנת להוציא את ספרה לאור לפני שבועיים בלבד.

רויטל, איך נולד הרעיון לכתוב את סיפורו של יצחק?
"יצחק הוא בעלה של דודתי ומילדות גדלתי על העובדה שהסיפור שלו כניצול שואה מאוד מושתק כי הוא לא נחשב באמת לניצול וזה בער בי. הוא היה מאוד פגוע מזה רגשית וכך גם משפחתו. רק בשלב הרבה יותר מאוחר, הם הוכרו כניצולי שואה ואני זוכרת בתור ילדה שהרגשתי שזהו עוול. הסיפור של יהודי מזרח פולין שגורשו לרוסיה, בקושי סופר. חיפשתי ספרים בנושא אבל זהו נושא שיחסית לא מדובר עליו כל כך. אני עצמי לא מצאתי רומן היסטורי שעוסק בתחום. אותם יהודים בקושי שרדו, חלקם נפטרו מעוני, קור, רעב ומחלות. הרגשתי שהגיע הזמן לספר את הסיפור של האנשים האלו. כל נושא שימור זיכרון השואה דרך רומנים היסטוריים מאוד חשוב כי זה מה שמביא אנשים לקרוא וללמוד על אותה תקופה. אחת מחברותי הטובות, ד"ר לספרות אידית אמרה לי: את לא מבינה איזה חסד את עושה, זהו סיפורן של משפחות רבות שלא סופר אף פעם. היא היתה אחת מהקוראות הראשונות של הספר".

ספרי לי על תהליך כתיבת הספר
"העבודה על הספר ארכה שלוש שנים. במשך השנתיים הראשונות עשיתי את התחקיר שלי, בין השאר גם ביד ושם. הראיון עם דודי נערך בצורה מעניינת, אני ישבתי בביתי בסיאטל ושלחתי שאלות לבת דודתי כך שתראיין אותו בבית האבות שלו בירושלים. היא הקליטה את הראיון ושלחה אלי אותו בחזרה. אני כתבתי שאלות נוספות ושלחתי אליה. לא יכולתי לדבר עם דודי ישירות כי קשה לו לדבר בטלפון. הוא כבר בן 88 ועיוור כמעט לחלוטין וכבד שמיעה. יש לו מכשיר שמיעה אבל עדיין קשה לו לשמוע והוא מתעצבן ומתעייף משיחות טלפוניות".

איך הוא הגיב כששמע שהספר יצא לאור?
"הוא מאוד התרגש. זה היה בדיוק לפני שבועיים. דבר ראשון שעשיתי לאחר שהספר הודפס, הוא לנסוע לבית האבות שלו והוא רעד מהתרגשות. העלתי גם את הסרטון מהמפגש לפייסבוק. בחודש הבא אני מתכוונת לתת הרצאה בבית האבות שלו על הספר".

זהו כאמור סיפרה הרביעי של הורוביץ. סיפרה הקודם היה "את מדמיינת – לגדול עם אמא נרקסיסטית, מסע בין תובנות". הספר זכה להצלחה רבה והפך לרב מכר בארץ. בספר מתעדת הורוביץ את המסע האישי שלה על מנת להבין כיצד ההשפעה של חיים לצד אם נרקסיסטית השפיעה עליה. בספר היא בוחנת כיצד אמהות פגועות מגדלות ילדים פגועים וכיצד ניתן לשבור את המעגל הזה. מיותר לציין שאמה של הורוביץ לא ממש התלהבה מהספר והחשיפה. לאחר מספר שנות שתיקה רועמות, הן שוב בקשר, אם כי בסיסי, כפי שמספרת הורוביץ. "היא דווקא קראה את הספר" היא עונה בתשובה לשאלתי "כשהלכתי לבקרה, ראיתי את הספר מונח על ידה. היא אמרה לי שקרא אותו אבל לא ראתה את עצמה שם".

בעקבות פרסום הספר, התחילה הורוביץ לתת הרצאות ולהעביר סדנאות. פופולאריות הספר והנושא, מעידים על כך שהבעיה נפוצה יותר ממה שניתן לחשוב. "קיבלתי הרבה מאוד פניות מנשים לאמהות כאלו והאמת שגם גברים. היום אני מאמנת ועובדת עם נשים באופן פרטי, אחד על אחד וגם מעבירה סדנאות. יצרתי קשר עם אנשים שעוסקים בנושא ומתכוונים להקים עמותה שתביא יותר למודעות ולחקיקה משפטית. יש הרבה חוסר מודעות בנושא, גם בתחום החינוך והייעוץ. מטפלים צריכים ללמוד על הנושא כדי שיבינו כיצד לטפל בילדים להורים נרקסיסטים. אחד ל-200 איש סובל מנרקסיזם. זהו נושא מאוד נפוץ אבל לא ממש מדובר. רק עכשיו רואים את הניצנים שלו".
קראתי לא מזמן שבתו של עמוס עוז גליה, פרסמה ספר בו האשימה את אביה על כך שהתעלל בה בילדותה. האם זוהי גם תופעה של אב נרקסיסט?
"לחלוטין, היא בוודאות בת לאב נרקסיסט וכל הסימנים מופיעים שם. הבידוד שלה, ברגע שיצאה נגדו. הניסיון להפוך אותה למשוגעת של המשפחה, שהיא לא הבינה נכון והיא מדמיינת….. זאת דוגמא קלאסית. תמיד יש את הכיבשה השחורה של המשפחה, אחד מבני המשפחה שסובל מההתעללות והילדים האחרים, משתפי פעולה. יש הבדל ומשול במשפחה שלי וגם שלה. זאת פעולה התנהגות זהה".

צריך הרבה אומץ לקום ולספר, אתה בעצם יוצא נגד המשפחה שלך וחושף את מה שהתחולל בה
"כל אדם שיוצא עם הסיפורים מהסוג הזה צריך הרבה מאוד אומץ, אתה יודע שתקבל ריקושיטים חבל על הזמן. האנשים האלו מנסים לדכא את בני המשפחה ולהשתיק אותם והאשמות נגדם איומות. למזלי, יש לי את הגב של בעלי שתמך בי לאורך כל הדרך, אבל זה לא היה לי קל כשהספר יצא לאור. מה שנותן לי הרבה סיפוק היום זה כשאני עוזרת לנשים אחרות. הספר יצא לפני שלוש שנים ועדיין נשים פונות אלי כל הזמן ואומרות לי שהצלתי את חייהן כי הן חשבו עד אז שמשהו לא בסדר אצלהן"

נשמע לי שכתיבת הספר היתה מעין תרפיה בשבילך
"לחלוטין. כתבתי אותו בשביל עצמי בעיקר, לא חשבתי שיצא ממנו ספר בסופו של דבר. כשסיימתי את כתיבת הספר הלכתי ושאלתי את בעלי: זה באמת היה כך? והוא ענה לי: זה היה הרבה יותר גרוע. את היית עדינה מדי אתם".

הוצאת את ספריך בהוצאה אישית, ללא גב של הוצאת ספרים, זה לא עסק יקר ומורכב?
"זה די יקר, במיוחד אם את עושה את זה כמו שצריך. עיצוב העטיפה, העריכה, הדפוס וכל מה שמסביב אינו עניין זול. את הספר הראשון שלי הוצאתי בהוצאת גוונים, הספר השני בכתב העת, עיתון 77 ואת שני הספרים האחרונים הוצאתי בעצמי. האמת ששלחתי את הספר את מדמיינת להוצאות ספרים אבל הן פחדו מתביעות, ענו לי שהספר יפה מאוד אבל לא בבית ספרנו. החלטתי שאני לא מחכה ומוציאה אותו לאור. כך גם לגבי הספר הנוכחי. איצ'ו כבר מאוד מבוגר ורציתי שהוא יזכה לראות אותו. לשמחתי, את מדמיינת מכר הרבה עותקים וכשאני נכנסת לחנויות הספרים כולם מכירים אותו שזה סימן טוב".

את מתכננת השקה לספרך החדש?
"כן, לכל הספרים עשיתי השקות ואעשה גם לו. אני מתכננת גם להרצות עליו בכל מקום אפשרי".

את איך לצוד דוב? ניתן לרכוש בחנויות הספרים בארץ ובאמזון.