Page 18 - waia217
P. 18

‫הרבנית ימימה מזרחי‬

‫על המשפחה היקרה שלי‪,‬‬                                                                                                ‫רגע לפני תשעה באב‪,‬‬
                                                                                                                    ‫כשאנחנו מסתכלות על‬
   ‫עלהבריאות‪,‬יש משהו מיוחד בבכי של‬
      ‫על הארץ הטובה‪,‬‬                                                                                                ‫שלושת השבועות האלה‬
           ‫על האמונה‪,‬‬                                                                                               ‫שגבו מחיר דמים כזה יקר‪,‬‬
                                                                                                                    ‫וכל כך הרבה בנים טהורים‪,‬‬
‫עלהעםהנפלאשאנחנו‪.‬תשעה באב והשנה במיוחד‬                                                                              ‫וכל כך הרבה הורים טהורים‬
‫צריך למרר בבכי‪ ,‬שיישאר כל‬
                                                                                                                    ‫ואחים טהורים ובנות זוג‬
                   ‫הטוב הזה‪.‬‬                       ‫המאמר הזה התפרסם לפני ‪ 10‬שנים בעקבות‬                             ‫טהורות‪ ,‬המחשבה שמיד‬
‫וזה הרבה יותר נכון מאשר בכי‬                      ‫חטיפת ורצח שלושת הנערים מגוש עציון ביוני ‪2014‬‬                      ‫עולה לראש היא – לא מגיע‬
 ‫על חורבן ועל מה שהיה ואיננו‪.‬‬                                                                                       ‫לשום אמא לחווֹת כזה כאב‪.‬‬
                                                                                                                    ‫להי ַשׁ ֵכל מבן שהיא קיוותה‬
‫הבכי של תשעה באב הוא‬                             ‫והם כל כך אקטואלים ונכונים גם היום‬                                 ‫לו והרתה אותו וטיפלה בו‬
‫בכי מופלא‪ ,‬בכי אחר‪ .‬בחטא‬                                                                                            ‫וגידלה אותו‪ .‬אין אמא שראויה‬
‫המרגלים במדבר‪ ,‬כשבוכים‬                                                                                              ‫לכאב כזה‪ .‬אין אבא שראוי‬
‫בני ישראל‪ ,‬על חורבן חלומם‬
‫הם בוכים‪ .‬ואל תזלזלו‪ .‬העונש‬                                                                                                         ‫לכאב הזה‪.‬‬
‫שלהם נורא וכעסו של הקב"ה‬
                                                                                                                    ‫ובכל זאת‪ ,‬הקב"ה שם את זה‬
‫נורא‪ ,‬אבל חלום שלהם נחרב‪,‬‬                                                                                           ‫מול עינינו עוד פעם ועוד פעם‬

‫מפני שהארץ המובטחת‪ ,‬שהם‬                                                                                             ‫ועוד פעם‪ ,‬שישה שבועות‬
                                                                                                                    ‫ברציפות‪ .‬שלושה שבועות‬
‫חולמים עליה אחרי מאתים‬                                                                                              ‫של החיפוש אחר החטופים‬
‫ועשר שנות עבדוּת‪ ,‬מצטיירת‬                                                                                            ‫והתפילות עבורם ופניהן‬
‫פתאום באוזניהם כאוכלת‬                                                                                               ‫המיוסרות של אימהותיהם‬
‫יושביה‪ ,‬כמקברת מתיה‪ .‬יש בה‬                                                                                          ‫ועוד שלושה שבועות של‬
‫פירות ענקיים‪ ,‬ערים ְבּצוּרות‬                                                                                           ‫דיוקנאות הולכים ומתרבים‪.‬‬
‫וילידי ענק‪ַ .‬וְנּ ִהי ְב ֵעי ֵנינוּ ַכּ ֲח ָג ִבים‬
‫)במדבר ל"ג י"ג(‪ ,‬הם אומרים‪.‬‬                                                                                         ‫ומלבד "אין אמא ואבא‬

‫הארץ "גדולה עלינו" בכל‬                                                                                              ‫שראויים לכאב הזה"‪ ,‬צריך‬

‫המובנים‪ .‬החלום שלהם נשבר‬                                                                                            ‫להוסיף גם את המשפט הכל‬

‫– מה‪ ,‬לא לבכות? ַו ִתָּשּׂא ָכּל‬                                                                                        ‫כך נכון‪ :‬האמת היא גם שאין‬

‫ָה ֵע ָדה ַוִיּ ְתּנוּ ֶאת קוֹ ָלם ַוִיּ ְבכּוּ ָה ָעם‬                                                                     ‫אמא שראויה דיה לילד‪ .‬כי‬

‫ַבּ ַלְּי ָלה ַההוּא )במדבר י"ד א'(‪.‬‬                                                                                   ‫ילד הוא מתנת‪-‬החינם הכי‬
                                                                                                                    ‫ענקית שיכול בורא עולם‬
‫אמר להם הקדוש ברוך הוא‪:‬‬
‫"אתם בכיתם בכייה של חינם ‪-‬‬                                                                                                  ‫לתת לאישה ולאיש‪.‬‬
‫ואני קובע לכם בכייה לדורות"‬
                                                                                                                                        ‫אין לי מושג בפרשנויות לגבי‬
‫)רש"י שם בשם הגמרא‬                                                ‫המדרש מספר שכאשר יוצא עם ישראל לגלות‪,‬‬             ‫מה שעושה הקב"ה‪ .‬אני לא יכולה לפרשן אסונות‪.‬‬
‫בתענית כ"ט(‪ .‬לעומת הבכי של "זה גדול עלי"‪ ,‬יש‬                      ‫ירמיהו הנביא צועד לצד הגוֹלים בדרכם לבבל‪ .‬הוא‬      ‫אבל אם אני בכל זאת רוצה ללמוד משהו מהשיעור‬
‫בכי הרבה יותר נכון‪ .‬אני רוצה בכייה לדורות – בכייה‬                 ‫בעצם משמש במעין תפקיד זק"א – אוסף גופות‬           ‫הכל‪-‬כך לא מובן הזה‪ ,‬הרי שהוא באמת הזכות‬
                                                                  ‫ואברים של גולים שמתים במהלך המסע הקשה‪.‬‬            ‫הענקית והגדולה והאדירה לגדל בנים ובנות בארץ‬
              ‫קדימה! על הדורות הבאים שלכם!"‬                       ‫באיזושהי נקודה בדרך הוא נאלץ לומר להם "אני‬
                                                                  ‫נפרד מכם עכשיו‪ .‬אני לא הולך אתכם לגלות אלא‬                ‫הזאת‪ .‬זו מתנה לחלוטין לא מובנת מאליה‪.‬‬
‫אל תבכו על מה שה' לקח‪ְ .‬בּכוּ על מה שה' נתן‪,‬‬                        ‫חוזר לירושלים"‪ .‬והם מתחילים לבכות כזה בכי‪" :‬אל‬    ‫אני שבה ומספרת שבהלוויה של הבן שלי‪ ,‬להבדיל‬
‫שנדע להעריך אותו‪ .‬שנדע לגדל אותו על אף שהוא‬                                                                         ‫אלף אלפי הבדלות‪ ,‬אמר לי איש החברה קדישא‪:‬‬
‫גדול עלינו לפעמים‪ .‬על אף ש"ילידי הענק" – הילדים‬                                        ‫תעזוב אותנו עכשיו‪ ,‬ירמיהו"‪.‬‬  ‫"גברת מזרחי‪ ,‬עכשיו את צריכה לומר 'ה' נתן ה'‬
‫שלנו – מאיימים עלינו כל כך‪ .‬מייאשים אותנו כל כך‪.‬‬                                                                    ‫לקח‪ ,‬יהי שם ה' מבורך ועלה בי גל עצום של כעס‪.‬‬
                                                                  ‫והוא אומר להם משפט משונה‪" :‬מעיד אני עלי שמים‬      ‫לא הרגשתי הזדהות עם משפט צידוק הדין הזה‪ .‬כל‬
‫הבכי לדורות הוא התיקון לבכי המרגלים‪ .‬זה "בכי‬                      ‫וארץ‪ ,‬שאם בכיתם בכיה אחת עד שהייתם בציון – לא‬
‫ה ְמ ַגלים"‪ ,‬שמגלים מה יש להם‪ .‬כמה גדול מה שיש‬                                                                                 ‫שהרגשתי היה "ה' לקח‪ ,‬ה' לקח"‪ .‬וזהו"‪.‬‬
                                                                                                          ‫ַגּליתם"‪.‬‬  ‫בשבעה של בני קראתי את המשפט המדהים‬
                      ‫להם‪ֵ .‬אילו פירות מופלאים‪.‬‬                                                                     ‫שאומר ה"בן איש חי"‪ ,‬רבי יוסף חיים זצ"ל‪ :‬למה‬
                                                                  ‫מה הוא רוצה? וכי אפשר היה לבכות בכייה כזו‬         ‫כשבן אדם מת אומרים‪ ,‬כאיוב בשעתו‪" ,‬ה' ָנ ַתן ַוה'‬
‫ואני חושבת שכל המקרים הנוראיים האלה‪ ,‬החל‬                          ‫כשהיינו בציון? בית המקדש עמד על תילו‪ ,‬חִיינו איש‬  ‫ָל ָקח‪ְ ,‬י ִהי ֵשׁם ה' ְמ ֹב ָר‪) "‬איוב א' כ"א(? והוא מסביר‬
‫מהחטיפה וכלה עכשיו במלחמת "צוק איתן"‪,‬‬                             ‫תחת גפנו ותחת תאנתו – איך רצית שנבכה שם‬           ‫כמה עיוורים הם בני האדם‪ ,‬שמבינים עד כמה ה' נתן‬
‫מעוררים בנו את הבכי הנכון‪ .‬לראות ולהשתאות‪.‬‬                                                                          ‫רק אחרי שהוא לקח‪ .‬או‪ ,‬במילים שלו‪ ,‬אנחנו רואים‬
‫איזו זכות הם הפירות המופלאים של הארץ הזו!‬                                                               ‫בכייה כזו?‬
                                                                                                                                    ‫רק מהשחור של העין‪ ,‬ולא מהלבן‪.‬‬
                                     ‫אילו פירות!‬                  ‫וירמיהו הנביא מלמד בכי נוסף של תשעה באב‪,‬‬
                                                                  ‫בכי חדש‪ :‬הבכי על מה שיש – שיישאר! שיוּערך!‬
‫קצת השתלחנו בילדים‪ ,‬בואכה החופש הגדול‪.‬‬
‫הרשינו לעצמנו לומר כל מיני משפטי מיאוס לגבי‬                                                               ‫שיוּארך!‬

‫הילדים‪ .‬התייחסנו אליהם כעול‪" :‬אויש‪ ,‬מה עושים‬                      ‫בתשעה באב פשוט צריך לשבת על הרצפה ולבכות‬          ‫איך פתאום מעריכים אמא אחרי שהיא כבר לא כאן‪,‬‬
‫איתם?" וצריך להבין ש‪-‬הם החופש הגדול‪ ,‬החופש‬                        ‫את חוסר הרגש – לא לגבי מה שהיה ומובן שאפשר‬        ‫כשבחייה היתה לך כל כך הרבה ביקורת עליה‪ .‬איך‬
‫מכל מועקות החיים וטרדותיהם‪ .‬הם כזה שכר‪ָ ,‬שׂ ָכר‬                    ‫לשכוח‪ ,‬כי זה היה מזמן‪ .‬אלא על מה שיש כעת‪ ,‬על‬      ‫פתאום מעריכים בן זוג אחרי שהוא יוצא למילואים‪.‬‬
‫ְפּ ִרי ַה ָבּ ֶטן )תהילים קכ"ז ג'(‪ .‬כזו מתנה‪ .‬על מתנה לא‬           ‫מה שיש עכשיו! למה את לא בוכה מדי יום שיישאר‬       ‫ושישוב לשלום‪ .‬איך המשפט שחזר ו ִנשנה ב ִשׁבעות‬
                                                                                                                    ‫שנכחתי בהן היה "לא הערכתי אותו מספיק" או‪,‬‬
                          ‫בוכים‪ .‬זה שיעור חשוב‪.‬‬                             ‫לך? על כל אלה‪ ,‬שמור נא לי א‪-‬לי הטוב!‬

‫אני קובע לכם בכיה לדורות‪ ,‬אומר ה'‪ .‬השנה‪ ,‬בט'‬                      ‫לחילופין‪" ,‬לא ביטאתי באוזניו עד כמה הערכתי שמור לי על הילדים היקרים האלה‪,‬‬
                                                                                                                    ‫אותו"‪.‬‬
                                                 ‫באב ‪ -‬בכו אותה!‬  ‫על האיש היקר שלי‪,‬‬

                                                 ‫נלקח ברשות מאתר‪" :‬פרשה ואשה" של שיעורי הרבנית ימימה מזרחי‬          ‫‪www.weareinamerica.com 18‬‬
   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23