Page 42 - waia207

‫אני "מבסיתמיירםה הענצומריאיימםהעולם"‬

‫לעשות בחיים‪ .‬זאת‬ ‫היום במבט לאחור ממרום גילי‪ ,‬ניסיוני ובעזרתה‬ ‫טלי מלילי‬
‫בהחלט הייתה תקופה‬ ‫הענקית של הפסיכולוגית שלי אני מבינה שכל‬
‫קשה ומאתגרת‬ ‫מסלול חיי‪ ,‬כל הבחירות ”שזרמתי״ איתן היו רובן‬ ‫כל שנה בעשירי‬
‫עבורי וכמובן שחוויתי‬ ‫תוצאה של המצב הנפשי שלי‪ .‬מעולם לא ממש‬ ‫באוקטובר העולם‬
‫דיכאון ובדידות איומה‪.‬‬ ‫יזמתי מהלך בעצמי‪ .‬הפחד תמיד שלט בי ושיתק‬ ‫מציין את יום בריאות‬
‫את רוב שעות היום‬ ‫אותי‪ .‬אז התגלגלתי עם החיים ועם הבחירות שבחרו‬ ‫הנפש‪ .‬אחוז גבוה‬
‫במשך כמעט חודשיים‬ ‫מהאוכלוסייה סובל‬
‫העברתי במיטה עם‬ ‫בשבילי אחרים‪.‬‬ ‫או יסבול בעתיד‬
‫כאבים חזקים ברגליים‬ ‫מתסמונת נפשית‬
‫שמנעו ממני להוריד‬ ‫בגיל שלושים ישבתי פעם ראשונה על כורסת‬ ‫כלשהיא‪ .‬הפרעות‬
‫את הרגליים מהמיטה‬ ‫הפסיכולוג ובגיל שלושים ושש התחלתי לקחת‬ ‫החרדה הן השכיחות‬
‫פשוט בשביל לעמוד‪.‬‬ ‫ביותר ומיד אחריהן‪:‬‬
‫שלא לדבר על בחילה‬ ‫פרוזק‪.‬‬ ‫הדיכאון! נתון מדאיג‪:‬‬
‫איומה שלא עזבה‬ ‫מחלות הנפש‬
‫אותי‪ .‬תבינו‪ ,‬דיכאון‬ ‫קיימות מספר תרופות בשוק המיועדות לטיפול‬ ‫אחראיות למותם של‬
‫הוא בלתי נראה לעין‬ ‫בחרדות‪ ,‬הפרעות טורדניות ודיכאון ממשפחת‬ ‫כשמונה מיליון אנשים‬
‫אבל הוא פה‪ ,‬הוא קיים והוא כואב‪ .‬לא הייתי מסוגלת‬ ‫מדי שנה‪ .‬טלי מלילי מספרת על ההתמודדות‬
‫לבצע פעולות פשוטות לבדי‪ ,‬עד אפילו ברמת‬ ‫ה‪.SSRI-‬‬ ‫האישית שלה עם דיכאון כרוני‪.‬‬
‫המקלחת‪ .‬שלא לדבר על כביסות או ללכת לסופר‪.‬‬
‫שום דבר לא עניין אותי‪ ,‬לא הלהיב אותי ובאמת‬ ‫אלה הן תרופות שניתנות על ידי רופא במרשם‬ ‫לא כל אדם שמתמודד עם דיכאון מושפע‬
‫ובתמים רציתי להיעלם‪ .‬לא הצלחתי למצוא בי שום‬ ‫ולאחר בדיקות דם ומעקב‪.‬‬ ‫מהיסטוריה גנטית משפחתית‪ .‬לא כל אלה‬
‫דבר טוב ומועיל רק שכבתי במיטה‪ ,‬השמיכה מעל‬ ‫שמתמודדים עם בן משפחה כזה יחוו דיכאון‬
‫הראש והתנתקתי מהעולם‪ .‬בעזרתה של חברה‬ ‫השבוע הראשון של נטילת התרופה היה לי‬ ‫בעצמם במהלך חייהם‪ .‬אני ״זכיתי״‪ ,‬נעים מאוד‪ :‬אני‬
‫ושל בן זוגי המדהים פתחתי את הדלת ויצאתי אל‬ ‫מאוד קשה‪ .‬חוויתי בחילות קשות ודיכאון‪ ,‬לאחר‬
‫כשבועיים חל שיפור חודש מהיום שהתחלתי‬ ‫טלי מלילי ואני מתמודדת עם דיכאון כרוני!‬
‫העולם‪.‬‬ ‫לקחת את הכדור ‪ -‬נולדתי מחדש‪ .‬אני מטופלת‬
‫בנוגדי דיכאון כבר ‪ 14‬שנה ואין לי שום כוונה‬ ‫נולדתי לזוג מהגרים מרומניה ולאחות שממבוגרת‬
‫זה היה מפחיד והיה חדש היה קצת מוזר והיה‬ ‫להפסיק‪” .‬לא מחליפים סוס מנצח״‪ .‬חשוב לציין‬ ‫ממני בשמונה שנים‪ .‬על פניו משפחה נורמטיבית‬
‫גם מרגש ולמדתי ועדיין לומדת מה עושה לי טוב‪,‬‬ ‫שאסור להפסיק לקחת את התרופה בלי להתייעץ‬ ‫מראשון לציון‪ .‬זה לא היה בית מלא בשמחת חיים‬
‫מה כיף לי‪ ,‬מה מרגש אותי‪ .‬פגשתי אנשים טובים‬ ‫אך גם לא חווינו אלימות או עוני‪ .‬זה היה בית גלותי‬
‫באמצע הדרך‪ ,‬התחלתי לקחת חלק בספורט‬ ‫עם הרופא המטפל‪.‬‬ ‫שקט ובודד‪ .‬אני זוכרת את עצמי ילדה צעירה בבית‬
‫קבוצתי‪ ,‬חזרתי לקרוא‪ ,‬התחלתי לטייל ברחבי‬ ‫הספר היסודי וכבר כותבת‪ ,‬בעיקר לעצמי‪ ,‬למחברת‬
‫העולם‪ ,‬לטעום מאכלים שונים ולהאזין לשפות זרות‪,‬‬ ‫אחרי שנים של שיגרה‪ :‬ילדים‪-‬בעל‪-‬עבודה על כל‬ ‫הסודית‪ ,‬למגירה‪ .‬הייתי כותבת שירים וסיפורים‬
‫הכרוך בזה‪ :‬חוגים‪ ,‬ימי הורים‪ ,‬טיולים‪ ,‬ארוחות שישי‪,‬‬ ‫קצרים‪ ,‬תמיד עצובים‪ .‬הייתי ילדה בת עשר מקשיבה‬
‫למדתי להגיד כן וחזרתי לכתוב‪.‬‬ ‫רופאים‪ ,‬מסיבות סוף שנה יום אחד זה נגמר והקן‬ ‫למוסיקה בחדרי לבד‪ ,‬עצובה‪ ,‬כותבת ובוכה‪ .‬רוב‬
‫התרוקן‪ .‬״כולם עוברים את זה תהני עכשיו‪...‬״ אלה‬
‫כל אדם הוא עולם‪ ,‬כולנו שונים‪ ,‬כולנו מתמודדים‪.‬‬ ‫היו התגובות שקיבלתי‪ .‬לא בדיוק הבנתי מה אני‬ ‫הזמן בוכה‪.‬‬
‫מה שאני מוצאת שעוזר לי ביומיום‪ :‬חברים טובים‪,‬‬ ‫אמורה לעשות עכשיו‪ ,‬ומי אני בכלל? אני אמא זה‬
‫המשפחה הקרובה‪ ,‬ספורט‪ ,‬מוסיקה‪ ,‬שיגרה וכמובן‪,‬‬ ‫הדבר הכי טוב שעשיתי בחיים‪ .‬זה כל מה שאני יודעת‬ ‫בהפסקות שבין השיעורים בבית הספר ואחר‬
‫פסיכולוג בחיוג מהיר‪ .‬ובימים הקצת פחות טובים‬ ‫הצהריים בשכונה עם החברים‪ ,‬במסיבות כיתה‬
‫שלי‪ ,‬לא תראו אותי ולא תשמעו ממני כי ככה אני‬ ‫וטיולים שנתיים הייתי ההפך המוחלט‪:‬״מסמר‬
‫מתמודדת עם כל הטוב הזה שנקרא‪ :‬דיכאון כרוני‪.‬‬ ‫האירוע״ כל כך אהבתי לשיר ולשחק ולהצחיק‪.‬‬
‫אז אם לא הגעתי לאיזה מפגש שהתחייבתי לבוא או‬ ‫אף אחד מהתלמידים או המורים לא העלה בדעתו‬
‫לאימון או הצגה שכל כך רציתי לראות אז תבינו‪ :‬זה‬ ‫שהילדה השובבה והמצחיקה הזאת מעבירה את‬
‫לא בכוונה‪ ,‬זה לא אישי‪ ,‬זה פשוט היה חזק ממני‪ .‬אז‬ ‫זמנה בחדרה בבית בוכה‪ .‬גם היום אנשים שפוגשים‬
‫אותי לראשונה באירוע חברתי כזה או אחר מעולם‬
‫סליחה מראש‪.‬‬
‫לא חשבו שאני סובלת מדיכאון‪.‬‬
‫אם אתם חושבים שאתם סובלים מדיכאון‪ ,‬אם‬
‫חרדות משתלטות לכם על היומיום‪ ,‬פנו לרופא‬ ‫זה לא מכיוון שאני ״טובה בלהסתיר״ אלא שבימים‬
‫המשפחה שלכם על מנת לקבל אבחון מדוייק‬ ‫הנוראיים אני מסתירה את עצמי מהעולם‪.‬‬

‫וטיפול מתאים‪.‬‬ ‫כמו שאר בני גילי בגרתי‪ ,‬איכשהוא סיימתי את בית‬
‫הספר התיכון‪ ,‬התגייסתי‪ ,‬השתחררתי ויצאתי לחיים‪.‬‬

‫‪www.weareinamerica.com 42‬‬