Page 30 - waia170
P. 30
דיווחה לכל השכנות ,וכולן התנדבו להביא ארוחות. ראש הושהננהשבמוההצרמגחלהנשברה
את כל טוב לבן הן שלחו בתבניות ובסירים .היו
שם ארוחות בנות שלוש מנות – לפעמים קציצות לפני חמש שנים שברתי את הרגל ,כשניסיתי להציל את בתי הקטנה
בשר ,לפעמים עוף עם אורז ,סלט וקינוח .החלק מליפול מהמיטה ,ונכנסתי לחיים של דכדוך וחוסר אונים עד ש...
היפה ביותר בארוחות האלה היה האיחולים החמים
והידידות שליוותה אותן .החיבה התפרשה מעבר דרשו פתאום המון מאמץ .הפעולה הפשוטה של דינה ילי
לאוכל וכללה הצעות לטרמפים ,קניות ובייביסיטר. לקום מכיסא וללכת לצד השני של החדר ,נהייתה
כל שנה בתקופה הזאת ,אני נזכרת בראש השנה שבו
מישהו אפילו השאיל לי כיסא גלגלים. מייגעת. למדתי לצלוע ,בחוסר יציבות משווע ,על רגל אחת.
הפסקתי לרחם על עצמי מספיק כדי לתהות איזה ידעתי היטב שיש המון אנשים שסובלים מבעיות
מעשה טוב עשיתי ,שמגיע לי שירעיפו עליי שפע כזה בריאות רציניות ,והבנתי שבסך הכל יש לי מזל לפני חמש שנים שברתי את הרגל ,כשניסיתי להציל
שהמוגבלות שלי זמנית .ובכל זאת הרגשתי מסכנה... את בתי הקטנה מליפול מהמיטה .היא התאוששה
של אהבה ודאגה.
לא התרגלתי לקבל ,אבל לא דחיתי איש .הבנתי שאני ובודדה. במהירות .אצלי ,עצם כף הרגל נשברה.
זקוקה לעזרה .חשתי כבוד להיות חלק מהמשפחה ואז גילתה אותי אלן .או יותר נכון ,אני גיליתי אותה. במשך הימים הראשונים שלי בגבס ,דידיתי בכבדות
הרחבה והנפלאה הזאת ,ש ֶעזרה לזולת נחשבת אלן גרה ברחוב שלי ,ובכל פעם שהיא יוצאת לסיבוב וביכיתי את מר גורלי .כשעמדתי מתנודדת בכניסה
אצלה מצווה -אפילו אם מדובר רק בחוסר ניידות עם הכלב שלה ,היא מברכת את העוברים והשבים. לבית ונפרדתי מבני ההולך לגן ,קינאתי בבני האדם
זמני .התמיכה הפיזית הייתה טעימה ,אבל המתנה הקביים והפרצוף החמוץ שלי עצרו אותה במהלכה.
הנהדרת ביותר שהשכנות נתנו לי הייתה מקור סיפרתי לה את הסיפור העצוב שלי שהתחיל בראש הפוסעים בלי בעיות על המדרכה מול ביתי.
אנרגיה איתן; תחושה של תמיכה שנותנת כוח פנימי. זאת לא העצם השבורה שהכאיבה לי כל כך; זאת
השנה והסתיים במיון. הייתה תחושת חוסר האונים .הייתה לי תינוקת קטנה
כבר לא הרגשתי בודדה. אלן הקשיבה בסימפטיה ושאלה במה היא יכולה שנזקקה לטיפול ,בן שהתחיל ללכת לגן ,ועבודה
מאמציהן הזכירו לי להתפעל מהטוב שבעולם ,אפילו לעזור .מובן שדחיתי את הצעותיה ,הייתי גאה מכדי
מנקודת המבט חסרת היציבות שלי על רגל אחת. לקבל עזרה .שכחתי מייד מהשיחה שלנו ...עד לשעות שדרשה ממני להתרוצץ על שתי רגלים.
ניסיתי להודות לאלן ,אבל היא המשיכה להתעקש אחר הצהריים המאוחרות -אז הופיעה שכנה בפתח במעידה אומללה אחת צנחתי )אם כי באופן זמני(
שהיא לא עשתה שום דבר מיוחד .בשבילה זה כבר ביתי ,ובידיה כלים מלאים באוכל .בלי ידיעתי ,אלן לעולם הזוחלים .משימות פשוטות שבעבר נראו לי
טבע שני .חשבתי שאני אחת מהמקבלות בנות המזל מובנות מאליהן ,כמו להתקלח או לצחצח שיניים,
הבודדות ,אבל מאז הניסיון האישי שלי ,גיליתי שיש
המון אנשים כמו אלן .כל אחד מהם הפך את הנתינה Licence No: 0I01536
למקצוע ,נתינה לאנשים שזקוקים לעזרה -ולא 5530 CORBIN AVE SUITE 170
משנה אם נשבר להם משהו בגוף או בנשמה. TARZANA CA 91356
כשאנחנו עוברים לדירה חדשה ,אנחנו בוחנים את
היופי ואת פוטנציאל הפיתוח של הבית .אבל היתרונות 818.219.3525
האמיתיים טמונים באופיים של אלה שמתגוררים
באותו רחוב או בניין – והם אלה שמפיחים משמעות WWW.PATHWAYFINANCIAL.US
במושג "איכות חיים" .אנשים שיודעים שלא חשוב רק
להסתדר טוב בחיים ,אלא גם לעשות טוב .הם זוכים www.weinamerica.com 30
בסיפוק השקט שבנתינת סעד לחולים .שמותיהם
אינם תופסים כותרות ,אבל הם אלה ששומרים על
חוסנו של עמנו .הם יודעים שהדרך הטובה ביותר
לתקן את העוול בעולם ,היא לסלק אותו במו ידינו
ורגלינו.
כמה מתאים שהנפילה שלי הגיעה בראש השנה -
שדווקא אז מצאתי את הענווה שבאה מעמידה על
רגל אחת ,ויכולתי לגלות את היופי שמגיע כשנשמות
טובות נכנסות לתמונה .לא רק שהנתינה שלהם
עוזרת ומעודדת את מושא דאגתם ,היא גם מעוררת
הדים רבים בבתים נוספים .הכרתי מקבלים שבתורם
הפכו לנותנים ועזרו לאחרים שעברו תקופות קשות
משלהם .אני אוהבת לדמיין שבכל פעם שמישהו
עוזר לזולתו ,הוא מפעיל אפקט דומינו ,עוד ועוד
אנשים ממשיכים במגמת החסד ,עד שבסופו של
דבר תמלא הנתינה את העולם כולו.
מאז אותו ראש השנה ,גם אני ניסיתי להפוך לשכנה
טובה יותר .כשאני שומעת על מישהו שעובר זמנים
קשים אני משתדלת לעזור במהירות .ארגנתי מאז
ארוחות לחולים והכנתי ארוחות שאותן שלחתי עם
איחולים חמים .לדעתי ,יש נחמה רבה בכך שאפשר
לעשות משהו מועיל כשקורה אסון ,במקום סתם
לפכור ידיים בייאוש .והיום אני גם יודעת מתוך הניסיון
האישי ,שכשמישהו מושך בכתפיו ואומר "אני לא
צריך כלום" – יתכן מאוד שזה סימן שהוא הכי צריך.
שמונה שבועות אחרי שנפלתי חזרתי לרופא .הוא
הוריד את הגבס בתנועה דרמטית ,משך אותי לעמוד
על רגליי ואמר" :עכשיו את יכולה ללכת".
בעודי עושה צעדים הססניים ראשונים ,חשבתי
לעצמי שהרופא לא לגמרי צודק -גם עם לב שבור
ועצמות מרוסקות ,אפשר להרים את הראש ולחתור
קדימה .כל מה שצריך זה האנשים הנכונים שעליהם
אפשר להישען.
