שבועות ספורים לאחר שורד ליבשטיין איבדה את בעלה, בנה ואמה, היא הגיעה לארה"ב מלווה בגיסה דורון ליבשטיין, מנטור מוביל בעולם לפיתוח עצמי, ובמרים פרץ, שאיבדה שני בנים במהלך שירותם בצה"ל. פרץ הפכה למרצה בנושאי התמודדות עם אובדן וציונות.
ההרצאה התקיימה בלילה השלישי של חנוכה במרכז IAC Shepher בוודלנד הילס. משפחת ליבשטיין התגוררה בקיבוץ כפר עזה, הממוקם בין נתיבות לשדרות. אופיר, בעלה של ורד, כיהן כראש מועצת שער הנגב. אשתו נזכרת כיצד נהג לומר שהקיבוץ הוא 95% גן עדן ו-5% גיהנום, בשל הקרבה לעזה והרקטות שנשלחות מדי פעם ליישובי עוטף עזה.
מאז ה-7 באוקטובר פונה כל האזור, והתושבים מפוזרים בחדרי מלון באילת, בים המלח ובתל אביב. ורד, שאיבדה כל כך הרבה במלחמה, יצאה למסע הרצאות יחד עם גיסה. "לא עברנו לכפר עזה כי לא היה לנו כסף או בגלל אידיאולוגיה כלשהי. גרנו שם כי האמנו שזה המקום הכי טוב בעולם", אמרה.
באותו בוקר נאמן, כשחמאס פתח במתקפת הטרור שלו על ישראל, יצא אופיר בן ה-50 מהבית עם אקדחו. "הבן שלי אביב אמר שהוא שומע אותו יורה ממש מחוץ לבית. אחרי שעה בערך קיבלתי טלפון מהמועצה הקיבוצית שאמר לי שהוא לא עונה לשיחות שלהם. ביקשתי מאביב לבדוק את המיקום שלו בטלפון והוא אמר שהוא ממש כאן, מחוץ לבית. כשראה שאין שינוי במיקום במשך זמן מה, רץ החוצה לחפש אותו ומצא אותו ללא רוח חיים".
זמן קצר קודם לכן קיבלה ליבשטיין שיחת טלפון מאביה שבישר לה שאמה בלהה נורתה למוות על ידי חמאס. בנה ניצן בן ה-19, השני מבין ארבעת ילדיה, עזב את הבית כמה שבועות לפני כן והתגורר במעון הצעירים בקיבוץ. "הוא סיפר לנו שהוא נורה בירך דרך דלת המקלט, הסברנו לו איך לעשות חוסם עורקים והיינו איתו שעתיים בטלפון עד שהסוללה שלו מתה. ביקשנו ממנו להחזיק מעמד עד שתגיע עזרה".
האזור הוצף במאות מחבלי חמאס, כך שבלתי אפשרי היה להגיע לניצן. כעבור כמה ימים נמצאה גופתו, ובתוך 48 שעות הובאו האב ובנו למנוחות זה לצד זה. החוויה הטרגית של המשפחה לא הסתיימה שם. אחיינה של ורד, נטע אפשטיין, שהתגורר גם הוא במגורי הצעירים בקיבוץ, קפץ על רימון כדי להציל את חברתו ונהרג במקום.
רצף ההלוויות התגלגל במהירות, כאשר נטע נקבר ביום שלישי, אופיר ביום רביעי, בלהה ביום חמישי בבוקר וניצן בשעה 15:00. לחוות ארבע הלוויות בתוך ימים ספורים זה בלתי נתפס, ובכל זאת ורד נחושה להמשיך הלאה לזכר יקיריה ושלושת ילדיה הנותרים.
מספר ימים לפני התקפת הטרור שבה המשפחה מחופשה בחו"ל ואחיו של אופיר, דורון הודה בפיתוי להרהר מה היה קורה אילו אחיו ומשפחתו היו עדיין מחוץ לארץ ולא בבית באותו יום. עם זאת, הוא מדגיש כי התעכבות על העבר פוגעת ביכולת לראות את העתיד ואופטימי לגבי האפשרות לשלום. "לפני 70 שנה אם היית שומע שיום אחד נהיה חברים של גרמנים וניסע לשם לחופשות, היית אומר: אין מצב! אבל זה אפשרי. אנחנו חייבים להסתכל על התמונה שכולנו ביחד אם לא נאמין שזה אפשרי, זה לא יקרה. כדי לראות את האור עלינו להאמין. "יש משפט שאחי נהג לומר: 'האור והטוב ינצח', חייבים אופטימיות אחרת בשביל מה? כל החיים שלנו נלחם? אנו חייבים ליצור פה גן עדן ולא לשלושה חודשים או שלוש שנים, אלא משהו ארוך טווח. לעשות שנים אולי מאות. זה אומר חשיבה אחרת, תפיסה אחרת, לא כל החיים להלחם".
מרים פרץ מבינה היטב את הכאב הבלתי נסבל של אובדן יקיריהם. שניים מבניה, אוריאל בן 22 ואלירן בן 32, נהרגו במלחמות ישראל. לאחר שאיבדה את בנה השני, היא קיבלה החלטה מודעת להתמקד בהיבטים החיוביים של החיים. פרץ מאמינה שקריטי שיהיה לאדם סיבה לחיים, שכן היעדרה הופך את ההתמודדות עם היומיום למאתגרת. כשהיא נשאלת על כוחה וחוסנה, היא משיבה שלכל אחד יש את הכוח שבא לידי ביטוי בעתות משבר, ומספק הזדמנויות לצמיחה אישית.
בעוד פרץ מודה שהיא לא חווה אושר מוחלט, היא מוצאת תכלית בחיים שמניעה אותה קדימה. עם ארבעה ילדים ואורח חיים פעיל, היא קיבלה את פרס ישראל על מפעל חיים בשנת 2018 והתמודדה על תפקיד נשיא המדינה בשנת 2021. לאחר הטבח ב-7 באוקטובר, היא לקחה על עצמה לבקר משפחות שאיבדו את יקיריהן, והתייחסה לשאלה הנפוצה היכן נמצא אלוהים לנוכח הטרגדיה. פרץ טוענת כי אין תשובה ברורה לשאלה זו, ודוחקת באנשים לחשוב אחרת על אירועים כאלה. היא מדגישה את החשיבות של התמקדות לא על כמה זמן אדם חי, אלא על מה שהם השיגו עם הזמן שניתן להם.
"אופיר חי חיים מלאים, הוא חשב איך לאחד אנשים. הוא נתן המון לקהילה. אחד הדברים שמגשימים אדם זה לתת לאחרים, כמה שאתה נותן, אתה מרגיש תחושה של מטרה והישג וזה מה שמחזיק אותי".
צילומים: איילה אור-אל
