רונית הראל:
"היה זה ערב הולנטיין הראשון שלנו ביחד. היה לי מאוד חשוב שהערב הזה יהיה רומנטי ומוצלח, אז קניתי שמלה יפה בצבע לבן והלכתי למספרה בבוקר כדי להראות במיטבי. רועי לקח אותי למסעדה יוקרתית במאליבו והזמין את אחד היינות היקרים ב"מניו". כשהמלצר הביא את הבקבוק, רועי ביקש שישאיר את הבקבוק על השולחן. בדיוק לאחר שהמנות העיקריות שלנו הגיעו – שגם אגב היו יקרות להפליא – נתתי מכה בטעות לבקבוק והוא נשפך על כל השולחן, על המנות שלנו שלא הספקנו לגעת בהן, על החולצה הלבנה של רועי, על השמלה הלבנה שלי. פשוט נורא. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי מרוב בושה. כל שאר הסועדים הפסיקו לאכול והסתכלו עלינו ברחמים, חלקם אפילו העיזו לצחוק. פדיחה לא נורמלית. רצתי לשירותים לנקות את הכתמים, אבל הם כמובן לא ירדו וכך, רטובה, עם שמלה מלאה בכתמים, חזרתי לשולחן אותו המלצרים כבר הספיקו לנקות. רציתי לחזור הביתה, אבל רועי התעקש להשאר ולחכות למנות חדשות שיגיעו מהמטבח. בשלב הזה הייתי ממש עצבנית ולא רציתי להישאר שם, הרגשתי נורא מבויישת מכל הסצינה הזאת. בהתחלה, חשבתי שהוא חסר התחשבות לחלוטין, אבל בסוף הארוחה כשרועי שלף מהכיס את המתנה שלי, כבר לא היה לי איכפת מהשמלה ההרוסה וכל הסצינה המביכה. הוא נתן לי טבעת יהלום והציע לי נישואים. האורחים מסביב הריעו לנו בשמחה ומחאו כפיים. הייתי בעננים. אגב, המסעדה, עם כל הכבוד למעמד, עדיין חייבה אותנו על היין".
נטלי אפרון
"החבר שלי לא רצה אף פעם לחגוג את ולנטיין, הוא תמיד אמר שאף אחד לא יכתיב לו מתי להיות רומנטי ולהביא פרחים לחברה שלו. זה כמובן הרגיז אותי, כי כמו כל אישה שאני מכירה כמעט, גם אני רציתי לחגוג את החג, לצאת למסעדה, לקבל מתנה, פרחים, משהו. בגלל זה, לא ציפיתי לשום דבר מיוחד כי אחרי שלוש שנים ביחד בהן הוא התעקש לא לחגוג ואפילו לא הביא לי פרחים ביום הזה, לא ציפיתי כבר לכלום. לחברות ששאלו אותי מה אנחנו הולכים לעשות ביום הזה, הייתי עונה, בדיוק כמו שחבר שלי ענה לי: היום הזה לא מעניין אותי, הוא סתם חג שהמציאו ב"הולמארק" וחנויות הפרחים. יום לפני ולנטיין, סיימנו לעבוד מוקדם ובמקום לנסוע הביתה, הוא נוסע לשדה התעופה ומפתיע אותי בנסיעה לסאן פרנסיסקו. חגגנו את ולנטיין בסאן פרנסיסקו וזה היה יום האהבה הכי רומנטי שהיה לי אי פעם. הוא אמנם לא הציע לי נישואים בחג הזה, אבל ההצעה הגיעה כמה חודשים מאוחר יותר, אמרתי כן. אנחנו נשואים כבר חמש שנים, הוא עדיין לא אוהב לחגוג את החג, מרגיש שעשה את שלו באותה פעם אחת ויחידה, אבל אני תמיד דואגת לתכנן לנו משהו רומנטי ביום הזה".
ליאת מרגוליס
"אנחנו תמיד חוגגים את ולנטיין בצורה מיוחדת. בשנה שעברה, נסענו להוואי לשבוע שלם, שנה קודם לכן בילינו בלאס וגאס. החג פשוט נופל על יום ההולדת שלי וזוהי הזדמנות טובה להרוג שתי ציפורים במכה אחת. אני לא תמיד בטוחה אם המתנות הן עבור ולנטיין או עבור היומולדת, אבל מה זה משנה, העיקר שאני מקבלת מתנות ובעלי מקדיש הרבה זמן ומחשבה ליום הזה. השנה אני עדיין לא יודעת מה אנחנו הולכים לעשות, אבל מה שבטוח שממתינה לי הפתעה נחמדה. למרות שזה יום ההולדת שלי, הרי שאני גם טורחת לפנק את בעלי ביום הזה. זהו משהו שבדרך כלל שנינו נהנים ממנו, כמו לנג'רה סקסי או משהו מהסוג הזה".
שי דרורי
"אני מחשיב את עצמי לטיפוס רומנטי למדי. אני יודע שזה נשמע קצת מתקתק אבל אנחנו חוגגים את ולנטיין כל יום. ביום הזה, אני אולי קצת מתאמץ יותר. אני יודע שהחברה שלי מאוד אוהבת שושנים, אז אני מקפיד לשלוח אליה לעבודה זר ועוד זר אחד מחכה לה בבית. אני לא אוהב לצאת החוצה למסעדות בולנטיין כי זה מוציא משהו מהאינטימיות של היום הזה, אז אנחנו בד"כ נשארים בבית ואוכלים ארוחת ערב רומנטית לבד שאני מבשל. אני שף חובב וכל שנה אני מקפיד להכין משהו חדש ומלהיב. ניקול, החברה שלי גם יודעת לפנק. מאחר ויש לנו באמת הכל, אנחנו מעניקים אחד לשני מתנות די מקוריות. פעם זה היה מסע בכדור פורח, פעם אחרת קרוז, בשנה שעברה יצאנו לטיול ג'יפים בסדונה, אריזונה והשנה אני שולח אותה ליום שלם לספא".
רונן לייזרוביץ'
"אני אף פעם לא חוגג את ולנטיין. ממש לא סובל את החג הזה. אני נשוי כבר שבע שנים ואנו מעולם לא חגגנו את ולנטיין. הגענו לכאן לפני שנתיים ושמנו לב שכאן עושים מזה ביג דיל וכל החנויות מקושטות וכל שניה מזכירים לך בפרסומות שצריך לקנות פרחים וכו', אבל זה ממש לא בשבילנו. מתי זה בכלל יוצא? ביום שישי? אז כנראה שנאכל ארוחת ערב חגיגית אבל לכבוד שבת".
יוסף פאל
"זו תהיה השנה הראשונה שאחגוג את ולנטיין עם החברה שלי מור. הכרתי אותה דרך הספרית בתיה (ממספרת בתיה ועליזה- א.א.). בהתחלה התחלנו לעבוד על מונטאז' על סבתא שלה ובמהלך העבודה, צחקנו הרבה והתקרבנו אחד לשניה. עבודה שהיתה צריכה לקחת שבוע, נמשכה חודש כי מצאתי דרכים להאריך אותה וכך נרקמה לה האהבה בינינו. מאז אנחנו כל הזמן ביחד, עובדים ביחד, יוצאים ביחד. היא מאפרת, אז היא עושה את הקטע של האיפור ואני את הצילום. מור נולדה כאן אבל מאוד אוהבת את הארץ ורוצה לגור שם, היא די תקועה כאן בגללי. אז כשהיא נסעה לארץ לביקור לפני מספר חודשים כשהיא שבה, הכנתי לה פרח אחד באוטו ופזרתי בבית פרחים ועלי כותרת בכל הבית וגם ממתקים ועוד כל מיני שטויות. לקח לה שבוע שלם למצוא את כל הפרחים שפיזרתי בבית. אז כן, אני טיפוס די רומנטי, אבל אני לא יכול לגלות מה אנחנו הולכים לעשות בולנטיין הזה כי היא כאן לידי".
גידי שם טוב
"אשתי מקפידה שלא אשכח את ולנטיין אף שנה. כבר מתחילת פברואר היא מזכירה לי שעוד מעט ולנטיין וחסר לי שלא אקנה לה מתנה. אני כל שנה צריך לשבור את הראש מה לקנות לה ואיך להיות מקורי ולהפתיע אותה כל פעם מחדש. האמת? זה די כאב ראש. לא תמיד יש לי זמן להיות יצירתי ולחשוב על משהו שישאיר אותה עם פה פעור, אבל אני בכל זאת משתדל. אני יודע שיש רק עוד כמה ימים לולנטיין אבל אני עדיין לא בטוח מה אני הולך לעשות. אולי היא תפתיע אותי לשם שינוי…".
אפרת רוזן
"אנחנו יוצאים כל ולנטיין עם שלושה זוגות חברים למסעדה. אני יודעת שזה לא נשמע הכי רומנטי, אבל כיף לנו ביחד ואחר כך אנחנו ממשיכים לבלות כל אחד בנפרד בבית לבד. אנחנו מזמינים תמיד מקומות מראש כי המסעדות די מלאות בחג הזה וכל שנה, זוג אחר אחראי למצוא מסעדה חדשה ומדליקה. אנו לא כל כך בעניין מתנות, אנחנו משאירים את אלו לימי ההולדת, אבל בעלי מקפיד להביא לי זר פרחים מדי ולנטיין. הוא לא היה תמיד כזה, הייתי צריכה לחנך אותו, אבל אני חושבת שגברים בגדול, במיוחד הישראלים שביניהם, לא מסמפטים מדי את החג הזה".
