בכל נסיעה שלי לארץ, אני תמיד מבקרת בירושלים ולא מוותרת כמובן גם על ביקור במנהרות הכותל המספקות הצצה מרתקת אל ימי תפארתה של ירושלים בתקופת בית שני.
השנה זכיתי לבקר במסלול החדש – הגשר הגדול וכן מסלול שטרם נפתח למבקרים מאחר ועדיין מתבצעות בו חפירות והוא יפתח בעוד כחצי שנה.
מתלווה אלי מדריך מנהרות הכותל נחום אפלבאום שמציג בפני אזור החפירות החדש השוכן מתחת לבניין המשטרה הישן – ממול לכותל המערבי – שהיום משמש כבית מורשת הכותל המערבי. במקום נחשפו רחובות חדשים מתקופת בית שני של ירושלים.
בזמן ביקורנו אני מבחינה במתנדבים ואף חיילים שהגיעו לעזור בחפירות ובמיון הממצאים, מטבעות, חלקי חרס עצמות חיות ועוד. מדובר בעבודת נמלים ממש, העפר ממלא דליים שעל כל אחד מהם מסומן מהיכן פונה, כך שאם ימצא ממצא בעל ערך ידעו לאן לשייך אותו. בארגזים אחרים מטמינים את כלי החרס והממצאים שעשויים להיות בעלי ערך.
החפירות מתבצעות על ידי רשות העתיקות בשיתוף הקרן למורשת הכותל. מדובר במבצע חפירה מסובך למדי, החפירות נעשות מתחת לקרקע, מה שמצריך, חיזוק הקירות והעמודים וליווי צמוד של מומחים לענייני הנדסת מבנים.
קשה לתאר את ההתרגשות שבמציאת מבנים, רחובות וכלים ששימשו לתושבי ירושלים לפני אלפי שנה. אין פלא שהתגלית מסקרנת את קהילת הארכיאלוגים העולמית הנוהרת למקום מכל רחבי העולם.
אנו ממשיכים למסלול הגשר הגדול שנפתח לאחרונה לקהל הרחב ומתווסף למסלול מנהרות הכותל הוותיק יותר. בניגוד למסלול הקיים ההולך וחושף את אורכו החבוי של הכותל המערבי, המסלול החדש יורד קומה נוספת מתחת לאדמה וחושף את ימיו המפוארים של בית המקדש השני למרגלות הכותל המערבי.
הסיור לוקח את המבקרים אל אבני הכותל שנחשפו לאחר כ-1600 שנה ואל אמת המים שהובילה מים מבריכות שלמה בבית לחם ועד לרובע היהודי. מרגש מאוד לראות שרידי עתיקות ושרידים של מבנים ציבוריים ומקוואות מימי בית שני.
מעט היסטוריה: חפירת המנהרות החלו מייד לאחר מלחמת ששת הימים, אז פצח משרד הדתות במבצע לחשיפת הכותל המערבי. במשך 20 שנה נחפר הכותל מתחת לשכונת המגורים שנבנתה בצמוד לו ובמהלך החפירות נחשפו ממצאים ארכיאולוגים מדהימים. בהמשך, נפתחה מנהרת הזמן הזאת בפני הקהל הרחב תחת השם: מנהרות הכותל.
מאז פתיחתו של האתר עברו בו למעלה מארבעה מיליון מבקרים. אבל הקרן למורשת הכותל לא עצרה שם כמובן, היא ממשיכה לחפור ולגלות עוד ועוד אתרים מימי תפארתה של ירושלים.
גולת הכותרת של סיורנו היא קשת וילסון המשמשת כבסיס של הגשר הגדול ואיזור תפילה מקורה ברחבת הכותל.
הגשר עצמו הוא פלא הנדסי של ממש, כדי להוביל את המים מבריכות שלמה שבבית לחם, בנו החשמונאים אמה באורך של כ-23 קילומטרים שעוברת דרך ארמון הנציב משכונת שאננים והרובע היהודי. פלא הנדסי זה שנוצר בטכנולוגיה מתקדמת לתקופתה מעיד על פארה של ירושלים. אמה זו שימשה כאחד ממקורות המים המרכזיים של ירושלים במשך כמעט 2000 שנה עד ימי המנדט הבריטי.
מתחת לגשר, שבזמן בית שני הוביל מים אל בית המקדש, התגלה מבנה ציבורי מפואר, מעוטר בפריטים ארכיטקטוניים רבים ומרשימים וכן מקווה טהרה מהגדולים שנמצאו.
על פי ההערכות מבנה זה נבנה על ידי היהודים שגרו בירושלים בסביבות שנת 30 לספירה כארבעים שנה לפני חורבן בית המקדש השני. החדר נבנה בבסיסו של הגשר הגדול שנמשך מאזור המגורים בגבעה המערבית עד לבית המקדש. מפלסו של המבנה שוכן למרגלות הר הבית ליד הרחוב הראשי. רחוב זה היה מלא בחנויות שהיו מחוץ לשערי המקדש ובו עברו העולים לרגל לפני העלייה להר הבית.
במבנה זה השתמרו מרכיבים רבים המאפיינים את הבנייה המפוארת מימי בית המקדש השני.
מספר שנים לפני החורבן עבר המבנה כמה שינויים. החלל הגדול של החדר חולק לאזורים קטנים יותר והגשר שמעל הורחב. בעקבות ההרחבה, הקשתות נשענו על קירותיו של המבנה. באחד מהחדרים החדשים נבנה מקווה טהרה מהגדולים שנמצאו בירושלים מתקופה זו.
על אף יופיו ופארו של החדר הגדול, לאחר החורבן המבנה נחרב חלקית ועל הריסותיו בנו הרומאים בית מרחץ גדול ומפואר. המקום המסמל נהנתנות, עומד בניגוד מוחלט למקווה הטהרה שהיה חלק מהמבנה עד אז, וסימל את עבודת הקודש של בית המקדש. קירו של בית המרחץ חותך את המבנה מימי בית שני, תוך השארת שני חללים ומסדרון צר ביניהם.
המקוואות במקום, מימי בית שני הם פלא בפני עצמו וכוללים נביעת מים זורמים הממלאים את חלל המקווה במהלך כל השנה.
מה שעוד מפליא הוא שפתח הניקוז של המקווה בן יותר מאלפיים שנה עדיין פועל, וכך מימי המקווה מהמקור החדש ממשיכים הלאה אל מעבי האדמה ללא הפרעה.
גילוי מרשים נוסף במהלך החפירה היה מבנה דמוי תיאטרון מתחת לקשת. התיאטרון הכיל ככל הנראה מעל 200 איש ושימש, כך מאמינים, להופעות או כמקום מפגש של נכבדי העם. בניית התיאטרון עם זאת, מעולם לא הושלמה ולדעת חוקרים מספר, הסיבה היתה פריצת מרד בר כוכבא.
עבורי, היה הביקור במנהרות הכותל מעין מסע במנהרת הזמן ולשעה אחת יכולתי להרגיש שהצלחתי לחזור אלפי שנה אחורה.
עבודות חשיפת המנהרות, עולות כמובן מיליוני דולרים הנתרמים על ידי תורמים נדיבים המבקשים לקחת חלק בחשיפת עברה המפואר של העיר והצגתה בפני המבקרים המגיעים אליה מכל העולם.
