צייד הפדופילים

אחד הדברים המטרידים הורים רבים הוא הסכנה האורבת לילדיהם ברשת. עשרות אלפי ילדים נפגעים מדי חודש בכל העולם מגלישה תמימה לכאורה באינטרנט. מדובר בהטרדות, התעללות, שיימינג ופגיעות מיניות. פגיעה מצד פדופילים ללא ספק עומדת בראש רשימת הסכנות. 20 שניות בלבד לוקחות לפדופיל על מנת לאתר ילד/ה ברשת. ישנם המתחזים לילדים בעצמם על מנת לרכוש את אמונם של אותם ילדים תמימים שלא יודעים מה מצפה להם.

אחד שהחליט לעשות משהו בנידון הוא אבי דוביצקי שזכה לכינוי "צייד הפדופילים" בזכות פעילותו ברשת לאתר פדופילים ולהביא למעצרם.

דוביצקי, 52, התחיל את פעילותו ב-2013, אך בסוף שנת 2014 עזב את הארץ ועבר לפלורידה. בדף הפייסבוק שלו הוא כתב אז: "כידוע לכולם אני עזבתי את הארץ, נמאס לי לראות מדינה שלא מתפקדת. מדינה שלא מסוגלת לשמור על ילדים ולחוקק חוקים ולהעביר אותם בכנסת בכדי להגן על חסרי ישע, לדעתי אין לה זכות קיום. נכון, זה נשמע קיצוני אבל זו הדיעה שלי לטוב ולרע".

על מה שהביא להחלטה לעזוב את הארץ, הדיעות חלוקות ותלוי את מי שואלים. עורכי הדין המייצגים גברים שנעצרו בעקבות תלונות שהגיש דוביצקי טוענים שהוא ברח מהארץ לאחר שהם הגישו נגדו כתבי תביעה על כך שחשף את שמם ו/או תמונתם של אותם גברים לפני שהורשעו כלל. דוביצקי עצמו טוען שממש לא והוא כלל לא קיבל כל כתב תביעה נגדו בזמן שגר בארץ ושאלו גם לא נמסרו לו בארה"ב כחוק.

תהיה הסיבה אשר תהיה לגבי מעברו של דוביצקי לארה"ב, עבור הורים רבים לילדים בגיל בית הספר, הוא היה לא פחות מגיבור ששימש כשומר ברשת שירתיע פדופילים. שמו הפך כל כך מוכר במשך השנה וחצי בה פעל שיש סיכוי לא רע שעברייני מין פוטנציאלים חשבו פעמיים אם לפצוח בצ'אט עם קטין. היו עם זאת לא מעט גברים שגם הידיעה על צייד הפדופילים, לא הצליחה להרתיע אותם.

דוביצקי השקיע שעות על גבי שעות, לפעמים בין 10-12 שעות ביום על מנת לערוך צ'אטים אונליין כשהוא מזדהה כקטין בן 14-15. חלק מאותם גברים אף קבעו אתו פגישה רק על מנת לגלות שאף אחד לא מחכה להם שם אלא רק המשטרה שעצרה אותם במקום. שיטת הפעולה הזאת הביאה למאות תלונות במשטרה כשמספר מצומצם מהן הבשילו לידי כתב אישום ומרביתם נגד עברייני מין בעלי הרשעות קודמות. היו גם אחרים שטענו שהם אלו ששודלו על ידי דוביצקי להיפגש אתם ואי לכך, הם חפים מפשע. השאלה הנשאלת היא כמובן מדוע אותם גברים בכלל פצחו בשיחה בעלת אופי מיני עם מישהו שהזדהה כילד בן 14? כשקוראים את התמלולים או מאזינים לשיחות המוקלטות, מבינים עד כמה המצב בעייתי וחמור.

"כל הורה חייב לפקח על מה שהילד שלו עושה ברשת" אומרת הפסיכולוגית ד"ר סיגל רון "יש הורים שאומרים: אנו רוצים לכבד את הפרטיות של ילדינו או חושבים שהילדים שלהם חכמים מספיק שלא יפלו בפח הזה, אבל אף אחד לא ממש מחוסן ואי אפשר להתעלם מהסכנות או לקוות שהילד שלך לא יפול קורבן. אחד הדברים שאני ממליצה להורים הוא לבטל את האפשרות של מצלמה במחשב. הגיעה אלי פעם אמא שסיפרה לי שהבן שלה בן ה-11 התכתב עם ילדה שהכיר בחדר צ'אט. היא בהתחלה לא חשדה בכלום אבל אז יום אחד היא עברה ליד חדרו וראתה שהוא מתפשט אל מול המחשב. מסתבר שה"ילדה" ביקשה ממנו להתפשט בטוענה שהיא רוצה לראות איך תחפושת ההלאווין נראת עליו. האמא מייד סגרה את המחשב ומיהרה לדווח למשטרה. אחרי חקירה התברר שה"ילדה" היתה פדופיל בן 35 שגם צילם את הילד. הורים חייבים לזכור שגם כשהילד נמצא בבית, במקום הבטוח שלו כביכול, הוא לא בטוח בעידן האינטרנט ולכן הם חייבים לפקח על מה שהוא עושה שם".

ד"ר רון ממליצה להורים גם לבדוק מדי פעם את המחשב של הילדים, לעקוב אחר ההיסטוריה של האתרים אליהם נכנסו.

דוביצקי עצמו הוא אב לילדים שהקטן ביניהם הוא בן שנה וחצי ועוד אחד בדרך. בראיון טלפוני ביקשתי לדעת מה הביא אותו להקדיש כל כך הרבה זמן על מנת לצוד פדופילים ואיך בכלל מוצאים זמן לתפוס פדופילים כשצריך לעבוד.

"אני בפנסיה" מפתיע דוביצקי "יצאתי לפנסיה מוקדם כי היה לי מספיק כסף".

אתה זוכר את הפעם הראשונה שנכנסת לצ'אט רום ומה גילית שם?
"בוודאי. ביקשתי ממישהו שמכיר אתרים כאלו לפתוח את המחשב ולכתוב שהוא ילדה בת 13. אחרי דקה הוא מתקשר ואמר שהוא מוצף במאות פניות ו-99.99 מהם, מבוגרים, לא ילדים. בשלב הזה התחלתי להתכתב עם האנשים בעצמי ולראות מה קורה. באותה תקופה כתבתי ל- Ynet על כל מיני מקרים מעניינים במסגרת עבודתי בתחום ההוצאה לפועל. הצעתי לעורך לעשות כתבה בנושא אמרתי לו: 'זה מטורף מה שקורה באינטרנט' אבל הוא לא רצה ואמר: חסר שאיזה אבא עצבני יגלה שהשכן מדבר עם הבת שלו ואז ישר כדור בראש".

איך בדיוק דיברת אתם בטלפון, הם לא יכלו לזהות שמדובר בגבר ולא בילד או ילדה?
"כשהתחלתי בקושי היה אייפון 3, עכשיו אנחנו כבר באייפון 13. רוב ההתכתבויות היו בחדרי הצ'אטים, הרבה מהם גם מפחדים לדבר בטלפון. כשהיה כן צורך לדבר בטלפון, גייסתי מתנדבים בעלי קול צעיר שידברו כילד או ילדה. עליתי על כל כך הרבה מקרים שהרגשתי שאני טובע ואז התחלתי להציף את המשטרה בתלונות. אחר כך התחלתי להציע להם להיפגש ולראות אם יגיעו למקום המפגש. קבעתי עם מישהו ליד המשרד שלי ברמת גן ואז התקשרתי למשטרה ואמרתי: יש כאן מישהו שבא לפגוש ילדה בת 13".

והוא הגיע?
"כן. והוא היה רק הראשון מתוך מאות שהגיעו ונעצרו לחקירה. יש כאלו שהודו ויש כאלו שנתנו כל מיני תירוצים, סליחה, לא התכוונתי, לא ידעתי, זאת פעם ראשונה שאני עושה את זה".

מי הם אותם אנשים, יש משהו שמאפיין אותם?
"לא. מכל הגילאים והמקצועות. היה איש משטרה בכיר שנתפס בפעם השניה, אחרי "פרוביישן", נהג אוטובוס, רופא, עורך דין, מורה, חבר מועצה. יש לי גם מקרים של אנשים בכירים בצמרת של המערכת שהחוקרים אומרים 'אין לנו זמן, יש לנו יותר מדי עבודה'. סתם תירוצים ומדובר באנשים שהולכים לפגוע בילדים. אתה מבין שיש מערכת שאינה מתפקדת. אני מעריך שהיו לי מאות מקרים, אם לא אלפים".

דוביצקי בילה על יד המחשב שעות ארוכות. אחר כך הוא הדפיס את כל ההתכתבויות, קבע פגישה עם אותם גברים ודאג שהמשטרה תגיע למקום ותעצור. הוא הגיש להם הכל בצורה מסודרת ומילא מאות תלונות. המרדף אחר פדופילים או פדופילים בפוטנציה, הפך לעבודה במשרה מלאה וללא כל שכר. אפשר לומר שהנושא הפך לאובססיה עבורו. כשכתבות התחילו להתפרסם אודותיו והוא אף רואיין לטלוויזיה מספר פעמים, התחילו לפנות אליו גם הורים שחששו שילדיהם מדברים עם מבוגרים בחדרי הצ'אטים וביקשו את עזרתו. מנגד עורכי דין המייצגים את הגברים שנעצרו העבירו עליו ועל הטקטיקה שלו ביקורת קשה בצורת מאמרים אונליין.

לא הרבה אנשים היו מוכנים להסתכן בתביעות ולהקדיש לסיפור זמן יקר וגם לספוג ביקורת
"את צודקת במאה אחוז ולאט לאט אני מתחיל לקלוט את זה, אבל יש דברים שאתה מסתכל עליהם ואומר לעצמך אני עושה את הדבר הנכון, דבר חשוב. יש הרבה אנשים שעשו דברים בהסטוריה שהביאו עליהם ביקורת אבל יש דברים שצריך לעשות כי אף אחד אחר לא יעשה אותם וכל אחד עושה את הדברים שלו מהמניעים שלו. יש כאן חוסר צדק מוחלט ופוליטיקאים לא עושים את הדבר הנכון. לכולם נח לשבת בבית ולהעביר ביקורת, יש יגידו שהוא או גיבור או מטורף, למה הוא צריך להתעסק עם זה? הם לא מבינים שאני עושה את העבודה המלוכלכת שלהם. מצד אחד ההורים לא רוצים שמשהו יקרה לילדים שלהם ומהצד השני הם לא רוצים להתלכלך או לתרום מכספם או זמנם לעניין. כמובן שמאז שהתחלתי לפעול דברים השתנו והיום כבר יש מוקד שנועד להגן על ילדים אבל זה לא מספיק".

לא קשה למתנדבים שלך ההתכתבות הזאת עם גברים ברשת?
"זה שוחק ללא ספק. יש מתנדבות שהתחילו לבכות לי ונשברו ואמרו לי: זה מגעיל וקשה לנו. אבל אז הן חושבות האם עדיף שישלחו את ההודעות האלו לילדים שלהן?"

מה הביא אותך לעזוב את הארץ?
"אני יליד ארה"ב, אז בעצם חזרתי לכאן בדצמבר 2014. באיזשהו שלב נשבר לי ואמרתי שאני לא רוצה לחיות במדינה שזה היחס שלה לחלשים ואם ככה מטפלים, אז אין לי מה לעשות שם. המדינה מאוד סלחנית כלפי אותם עברייני מין, הם עוברים שיקומים, מקבלים עבודות שירות, משוחררים בערבות וממשיכים להטריד ילדים".

מאז עבר דוביצקי לארה"ב, הוא מיתן את פעילותו, אך יש לו מתנדבים בישראל הממשיכים בפעילות למיגור הפדופיליה בארץ. המתנדבים מסתובבים ברשת כקטינים במטרה לחפש וללכוד עברייני מין. הידיעה בקרב עברייני מין שיש פעילות שכזאת, מצליחה – לפחות זאת התקווה – להדיר אותם מחדרי צ'אטים וניסיונותיהם להיפגש עם קטינים.
אם אתם מעוניינים לעקוב אחר פעילות הקבוצה שלו, בקרו בעמוד הפייסבוק: הקמת מרשם פדופילים בישראל, שם תוכלו לצפות בדוביצקי בפעולה, מתעמת עם גברים ששוחחו עם קטינים ועוד.