הדייגים

כל הסיפור הזה התחיל לפני 11 שנה כששני אילתים לשעבר נפגשו באקראי בלייק האביסו. עופר (סול) שאול, 64, יצא עם הסירה שלו וחברים לבלות על האגם כשלפתע הוא הבחין בזוג שנראה לו ישראלי הולך על החוף. "התחלתי לדבר אתם ובאמת התברר שהם ישראלים, הזמנתי אותם לסירה לבלות אתם והם נשארו כמה שעות. לבחור קראו שי בן שושן, שאלתי אותו מאיפה הוא והוא אמר מאילת, אמרתי, וואו גם אני, שאלתי אותו מה הוא אוהב לעשות והוא אומר לי צלילה חופשית, אמרתי: וואו, גם אני".

שי, 44, שהיה אז בחברת חברתו, היום אשתו, ממשיך את הסיפור: "חשבתי לעצמי, הבן אדם שיכור, כל מה שאני אומר, הוא אומר לי גם אני. את צריכה להבין שכשאני הייתי עושה צלילה חופשית באילת, היו אולי רק שלושה אנשים בכל העיר שהיו עושים את זה, ועכשיו לפגוש מישהו שעושה את זה והוא עוד אילתי, היה לא יאומן. החיבור בינינו היה מטורף. היה זה ממש זיווג משמים".

אחרי כמה שעות, הם נפרדו לא לפני שהחליפו טלפונים ביניהם. עופר המשיך בחזרה ללוס אנג'לס ושי בחזרה ללאס וגאס שם גר בזמנו.

עופר: "אחרי שנה אני מקבל טלפון משי שמספר לי שהוא ואשתו מתכננים לעבור ללוס אנג'לס וככה כל הסיפור התחיל".

הסיפור אליו מתכוון עופר הוא מועדון הדיג שהם פתחו ביחד עם חבר נוסף אסי אותו הכיר סול דרך אתר צלילות. מאז ועד היום ועם עוד כמה חבר'ה שאוהבים לצלול ולדוג, הם יוצאים פעם עד פעמיים בחודש ללב הים וחוזרים הביתה עם שלל דיג אותו הם מבשלים ואוכלים ביחד עם משפחה וחברים.

הקבוצה חברה במועדון הדיג Los Angeles Fathomers אבל יצרו לעצמו מועדון משלהם בשם: IDF ראשי התיבות של: Israeli Diving Force והם ישמחו מאוד לצרף חברים נוספים, משוגעים לדיג כמוהם.

ועל מנת שלא יהיו אי הבנות, נסביר כבר עכשיו – לא מדובר בדייגים שיושבים בסירה או על החוף, זורקים חכה למים וממתינים בסבלנות שמשהו יתפס שם בסוף. הדייגים הישראלים האלו, צוללים למים, בלי בלוני חמצן ועם רובה מים (עם חיצים), שם יש להם בין דקה לדקה וחצי – עד שנגמר להם האוויר – כדי לתפוס דג.

למה בעצם אתם צוללים צלילה חופשית בלי בלוני חמצן שהיו מאפשרים לכם שהיה ארוכה יותר במים?
עופר: "הרעיון הגדול בצלילה חופשית הוא שאתה חלק מהים, אתה כמו אחד הדגים ואין דברים שעושים רעש כמו בלוני החמצן. אתה יכול בצורה זאת להתקרב יותר לדגים ולא להבריח אותם. עם בלוני סקובה-דייבינג, הרבה יותר קשה להגיע לדגים. אספר לך סיפור אמיתי אני צולל הרבה בצ'אנל איילנדס, אחד מהם הוא קטלינה. ב-20 שנה הראשונות שהייתי עושה סקובה, עם בלוני חמצן, לא הייתי רואה אפילו מוסר ים (White Sea bass) אחד ואילו אחרי שהתחלתי לעשות צלילה חופשית, ללא בלונים, פתאום ראיתי עשרות ואפילו מאות דגים, באותם מקומות בהם צללתי שנים. הדגים מתרחקים מהבלונים והבועות שיוצאים מהם, זה מפחיד אותם".

מי האוקיינוס מאוד קרים, אתם לובשים חליפות צלילה לפחות?
שי: "כן, החליפות שלנו הן בצבעי הסוואה ולכן גם לדגים קשה יותר להבחין בנו כשאנו צוללים ליד אצות הים, הן נראות באותן צבעים".

לאיזה עומק אתם צוללים?
עופר: "הרקורד הכי עמוק שלי בפיט הוא 30 מטר, שי, לא יודע את זה אבל הוא חיה ויכול לצלול הרבה יותר עמוק. בעיקרון, את יכולה לצלול לעומק של 100 פיט שזה כמו בית של 12 קומות. יש לך רק את האוויר בריאות ואת המסיכה הרגילה. כמות הזמן שאת יכולה להישאר במים תלויה בעומק אליו את צוללת. בדקתי כמה זמן אני יכול להישאר מתחת למים בבריכה והגעתי לחמש וחצי דקות, אבל כשאת צוללת לעומק ונמצאת במים קרים, את לא יכולה להישאר כל כך הרבה זמן".

אתם אוכלים את כל הדגים שאתם דגים?
שי: "בהחלט, אנחנו לא דגים דג שאנחנו לא יכולים לדוג מבחינה חוקית או לא אוכלים".
עופר: "בניגוד לדגים שמטילים חכה למים ולא יודעים מה הולך להילכד בחכה ושאולי זהו דג שלא אוכלים או שאסור לדוג".

אלו סוגי דגים דגתם עד היום?
שי: "טונה, פינטונה כחולה, דוראדו, לוטיין צהוב זנב, כל הדגים המפורסמים שאוכלים בסושי".

מה היה הדג הכי כבד שדגתם?
שי: "טונה במשקל של 200 פאונד".

איך מרימים דג במשקל כזה ומוציאים אותו מחוץ למים?
שי: "כשאנו יורים חץ, הוא מחובר לגומיה עבה וארוכה כך שהדג נלחם במצוף של Spear Fishing ולא בנו. גם דג ששוקל רק 20 פאונד יכול לסחוב אותי לעומק. מדובר בדגים מאוד חזקים. אנו משתמשים בחוט באנג'י שנמתח עד ל-300 פיט. הדג נלחם, מותח את החוט ומחזיר אותו בחזרה. בזמן הזה אנו בכל פעם מקצרים את החוט עד שהוא עולה למעלה".

יצא לכם כבר להתקל בכריש במים והאם זה לא מסוכן?
שי: "באוגוסט של השנה שעברה היה לי מפגש לא נעים עם כריש לבן ליד קטלינה וסנט קלמנטה. זה היה לפני החשיכה. ירדתי לעומק 35 פיט ובמקום להקה של דגים שציפיתי לראות, עבר תחתי כריש לבן, למזלי הוא התעלם ממני".
עופר: "ברוב הפעמים שנתקלים בכרישים, אלו כרישים פחות מסוכנים שלא מתעניינים בך, אבל כשאתה נמצא ב-Blue Water, זאת אומרת בלב הים, יש יותר אלמנט של סיכון.. הכרישים הם מאוד מתוחכמים, הם למדו איך לנצל את ההזדמנות שיש סירות באזור ואז מתקרבים לסירה כי אם יש דייגים אולי יש דג שעלה בחכה ואז הם יוכלו לתפוס אותה. היו מקרים של דייגים שהעלו רק חצי דג כי הכריש אכל את החצי השני. כריש גם בטעות יכול לנגוס בך במקום בדג שדגת בתוך המים".

מה הכי מאתגר לדוג?
שי: "פינטונה כחולה. זהו דיג מאוד קשה ופיזי כשהיקום והירח נמצאים במיקום הנכון. אתה צריך לקפוץ למים, לשמור על קור רוח מכרישים כי אתה בלב ים ולהלחם בדג ברגע שאתה מוצא אותו".

כמה שעות לוקחת כל יציאת דיג כזאת?
שי: "תלוי מה הולכים לדוג. לטונה דרושים יומיים. אנו שטים רחוק, בין 50-80 מייל מהחוף. היציאה הכי קצרה שלנו היא ליום שלם, יוצאים בבוקר וחוזרים בערב. פעם נסענו לעשרה ימים ל-Sea of Cortez".

אתם ישנים אז בסירה?
עופר: "כן, יש בסירה הזאת הכל. זאת סירה של 100 מטר, קניתי אותה לפני 34 שנים ליום ההולדת ה-30 שלי. היא על טריילר כך שבכל פעם אנחנו יכולים לנסוע ליעד אחר".

יש הרבה דגים שאתם רואים?
עופר: "בשנה האחרונה הרבה מאוד תודות לאל ניניו. זו תופעה שקוראת כל 10 שנים. מדובר בתופעה של התחממות המים הטרופיים המגיעים מהדרום. בזכות כך, מגיעים לכאן הרבה טונה ופינטונה כחולה".

הנשים גם מצטרפות ליציאות הדיג?
שי: "לפעמים, אנו מנסים לארגן את זה כך שיהיה להם טיול נעים יותר כי הן לא רוצות לנסוע לאמצע הים, אז אנו מארגנים טיול שהוא יותר כיפי וסמוך יותר לחוף".