בבוקר יום שני אחד בנובמבר, תיאטרון סבן בבוורלי הילס התמלא במאות תלמידים מ-12 בתי ספר במחוז לוס אנג'לס. היה ברור שתלמידי כיתות ח'-י"ב נרגשים מההזדמנות לצאת מהכיתות ולצפות בהופעה חיה. כל התיאטרון רחש ברעש פטפוט התלמידים. עם זאת, ברגע שהמסך על הבמה התרומם, הקהל שקע בדממה מוחלטת שנמשכה עד הרגעים האחרונים של ההצגה.
ההצגה, "ניצולים", SURVIVORS, היא הצגה עוצמתית בת שעה המגוללת את חוויותיהם של 10 ניצולי שואה לפני, במהלך ואחרי מלחמת העולם השנייה. היא מבוססת על סיפוריהם האמיתיים של יהודים כמו הלן לוינסון, ששרדה על ידי התחזות לנוצרייה; איבי, שניצלה באמצעות הקינדרטרנספורט לבריטניה; רוזמרי מולסר, ששרדה לאחר שהתחפשה לנזירה ולאחר מכן נישאה לחבר העט שלה באפריקה; והיינריך זילברסטן, שעבר את זוועות מחנות הריכוז טרזיינשטט ובירקנאו.
ההצגה "ניצולים" נכתבה בשנת 2017 על ידי וונדי קוט, שהוזמנה על ידי תיאטרון סנטרסטייג' ברוצ'סטר, ניו יורק, ליצור מחזה בנושא השואה. חודש אחד בלבד לאחר שהחלה את הפרוייקט, קוט ראתה ניאו-נאצים צועדים עם לפידים בשרלוטסוויל, מה שגרם לה להבין שהיא לא רק כותבת יצירה היסטורית, אלא גם מעין אזהרה. אסור לעולם להתעלם מגילויי אנטישמיות, כי כך זה מתחיל.
כשקוט החלה לכתוב את המחזה, ארבעה מתוך 10 הניצולים היו עדיין בחיים והיא הצליחה לקבל ראיונות עומק איתם. היא גם שוחחה בהרחבה עם בני המשפחה והחברים של כל 10 הניצולים כדי ללכוד באופן אותנטי את מהותם. התוצאה הייתה מחזה שהוסיף תיאורים עשירים ורב-ממדיים לנרטיב של כל ניצול. זה איפשר לקהל להרגיש מחובר יותר לדמויות ולהבין אותן טוב יותר.
המחזה הגיע ליותר מ-10,000 תלמידים ברחבי רוצ'סטר והסביבה, וזכה לביקורות חזקות ולמשוב חיובי.
כמה שנים לאחר מכן, כשההפקה צברה תאוצה והועלו הפקות נוספות, ג'יני בנסון, מנכ"לית קשת חיים, ראתה פוסט על ההפקה בפילדלפיה בפייסבוק והתקשרה לקוט, חברתה מהקולג'. "היא אמרה, אז וונדי, ניצולים, למה רק בפילידלפיה?" מספרת קוט שלא שמעה מבנסון שנים עד אותו טלפון. אמרתי לה, "זאת את ג'יני?"
וכך החלו השניים לשתף פעולה כדי להביא את המחזה לחוף המערבי. בנסון, היא בת לניצולי שואה ובעלת ניסיון של שנים בהפקת מופעים לאנסמבל המחול קשת חיים. תחת מטריית קשת חיים יצרה את "אמנות לשינוי", המחברת בין אמנים בעלי מודעות חברתית להעלאת המודעות ולהשראה לשינוי.
השתיים העלו את המחזה בבכורה במוזיאון הסובלנות והזמינו ניצולי שואה, שמילאו את השורה הראשונה בתיאטרון. אחד מהם היה דוד לנגה בן ה-95, שהיה רק בן 11 בפולין כשהשואה החלה. הוא נכלא באושוויץ ואיבד את אמו, אביו, אחיו ובני משפחה רבים אחרים. קוט מספרת שהוא קם בסוף ההצגה ואמר: "עד היום דאגתי ללימודי השואה במדינה הזאת, ועכשיו אני כבר לא מודאג".
קוט ובנסון ציינו שלא היה קל לשכנע את המורים שהמחזה צריך להגיע לבית הספר שלהם או שהוא יהפוך לטיול כיתתי בעל ערך, אבל הן התעקשו. הן שלחו חומרים והמשיכו לעקוב ובסופו של דבר מאמציהם השתלמו. בית הספר הראשון שאירח את ההצגה היה תיכון קלבאסאס במרץ 2023. מאוחר יותר הן הביאו את ההפקה למחנה אלונים, ספריית רייגן, תיכון קתולי במרכז העיר, לוס אנג'לס, תיכון בברבנק והופיעו בפני 800 תלמידים בסנטה ברברה, בין היתר.
הצגה אחרונה זו הייתה הפעם הראשונה שההצגה הועלתה בתיאטרון סבן. שלושה ניצולי שואה הוזמנו להשתתף: ליה פרנק, הנרי סלוקי וג'ו אלכסנדר.
"רצינו לעשות את ההצגה הזאת כדי להגיע לתלמידים מבתי ספר של מעוטי יכולת שאין להם גישה לתיאטראות איכותיים", אמר בנסון. "יכולנו לראות את ההשפעה שהייתה לזה על התלמידים כשהם נכנסו למקום היפה הזה".
השחקנים מגלמים סטודנטים, בדיוק כמו הקהל שלהם, עם תקוות וחלומות, החיים חיים נורמליים עד עליית המפלגה הנאצית. המחזה מדגים באיזו מהירות התהפכו חייהם כאשר נשלחו למחנות ריכוז או נאלצו להימלט מהגורל הטרגי שפוקד את משפחותיהם וחבריהם היהודים על ידי התחזות לנוצרים. הקהל למד גם מה עלה בגורלם של הניצולים לאחר המלחמה, כשתמונותיהם כאנשים צעירים וכאנשים בשנותיהם האחרונות הוצגו על מסך גדול.
לאחר ההצגה הוזמנו התלמידים לשאול שאלות את השחקנים. "תלמיד אחד בא אליי אחר כך וביקש לדבר עם הניצולים", סיפרה קוט. היא בילתה זמן מה בשיחה איתם וכשהיא התרחקה, שאלתי אם היא בסדר. היא אמרה, 'אני צריכה קצת זמן לעבד את מה שלמדתי; זה לא ייאמן מה שהם עברו".
קוט ובנסון אומרות שהתלמידים אינם יודעים מספיק על השואה. "גאווין ניוסום השיק שיתוף פעולה לפני כמה שנים, והפך את השואה ואת החינוך הכולל של רצח עם לחובה", אמר קוט. "זה הופך אותנו לכלי בעל ערך עבור בתי הספר, שכן הם זקוקים לדרכים ללמד את השיעורים האלה. המחזה נועד ללמד את ההיסטוריה של השואה באמצעות עדות פעילה".
בעוד המחזה מתמקד בזוועות השואה, קוט הדגישה כי רצתה גם להראות כיצד כל ניצול גילה תקווה וחוסן, ומצא את הכוח לשאת ולהתגבר על אתגרים בלתי נתפסים.
ההצגה בתיאטרון סבן נערכה בחסות קרן משפחת שרי ולס בילר וקרן הצדקה לן היל.
בנסון וקוט מתכננות להביא את המחזה לכמה שיותר בתי ספר בחוף המערבי, כולל אלה בסן דייגו, סן פרנסיסקו, סיאטל ולאס וגאס.
למידע נוסף ותרומות שיעזרו להביא ניצולים לבתי ספר ולקהילות מקומיות,
בקרו באתר: artsforchange.world
