"ישראל היא אפרטהייד”. “ישראל הורגת פלסטינים”. “ישראל מבצעת טיהור אתני”. “יהודים הם בסדר אבל ציונים לא”. “אנטי ציוניזם אינו אנטישמיות”. “שחררו את פלסטין”. התנגד לכיבוש”. אלה היו הכותרות שראיתי כשהחלטתי לבדוק את האינסטגרם שלי ביום שני בבוקר.
הייתי המומה. ראיתי את החברים שלי, חברי לבית הספר, המורים והמפורסמים האהובים עלי מפרסמים את הכותרות האלה. פירסומי אינפוגרפיקה על המתרחש בארץ שלי. אנשים שלא יודעים דבר על הנושא פתאום הפכו למומחים בשאני כאמריקאית ישראלית נאבקתי להבין. תמונות של הפגנות עם דגלי פלסטין וקריאות השוואה בין ראש הממשלה הקודם להיטלר גרמו לי לרצות לזרוק את הטלפון שלי על הקיר. לראות את היהודים מוכים ברחובות ניו יורק ולוס אנג'לס, רק 20 דקות מהמקום בו גרתי, זעזע אותי. האנטישמיות והאנטי-ציונות הלכו וגברו בעיתונות וברשתות החברתיות.
ככל שעברו הימים, ההתבוננות ברשתות החברתיות נעשתה קשה יותר ויותר. ספירת הרקטות הלכה וגברה. התקשרתי למשפחה מודאגת עם כל הודעה על מטח רקטות נוסף וריצה למקלטים. בעוד שמחצית הלב היה עם משפחתי בישראל והתפלל לשלומם, הרגשתי כל כך חסרת אונים שלא יכולתי להגן עליהם או לעשות דבר. המחצית השנייה של ליבי התמלאה בזעם, כעס, אכזבה והעולם חסר האמת שידעתי בליבי. מודעות זו לא משנה כמה דיונים ושיחות אני מנהלת כי זה לא ישנה את התמונה הגדולה, התמונה המכוערת שמצטיירת אל מול עיניי. לצערי, הרוב המכריע יהיה נגדי, נגד עמי וארצי. הרגשתי כל כך לבד, שלא יכולתי להפסיק לשוטט באינסטגרם כדי לראות איזו אינפוגרפיה נוראית הציבה ג'יג'י חדיד לעיניי העולם. נקלעתי לשרשרת סירטונים של הפגנות, תקיפות והמון שקרים שלרוב נובעים מחוסר הבנת הנושא. בכל פעם אני נפעמת מחדש מהמתרחש סביבי וסביב ישראל. חיפשתי תשובות לענות לאנשים חיפשתי דרכים להסביר להם כמה הם טועים.
אחותי וחבריי היו הולכים לבית הספר, ואומרים דבר אחד בעברית, וקבוצה אקראית של ילדים הייתה עוברת ואומרת "פלסטין החופשית". מדוע יש לזלזל ולבטל את הנרטיב של אדם אחד ומאבקם להביא לשינוי, או להצביע על מאבקים של אדם אחר?
דבר נוסף שזעזע אותי היה שראיתי את עמיתי היהודים והישראלים מפיצים שקרים על ישראל, כמו גם אתרים ומגזינים יהודיים ברשת, שחשבתי שיהוו מקור לאמת ולהפצתה עם מספר הקוראים הגדול שיש להם. איך גם ישראלים באמריקה מפיצים שקרים ומגלים בורות כזו?
שמעתי וראיתי את הסנטימנט האנטי-ישראלי עוד לפני שפרץ הסכסוך. לכן, בעזרת Stand With Us, לקחתי את היוזמה להתחיל קורס להיסטוריה של ישראל עבור בני גילי היהודים. . Stand With Us שינתה את חיי בצורה משמעותית בשנה האחרונה ונתנה לי את הכלים לחנך אחרים. חברתי שרון ואני נפגשנו עם קבוצה של 12 בני נוער בכל יום שלישי בערב במשך 8 שבועות רצופים כדי ללמד את ההיסטוריה של ישראל מההתחלה ועד היום. אני שמחה לספר שהצלחנו לראות את התלמידים שלנו בפעולה במהלך הסכסוך הזה. הם פרסמו אינפוגרפיות מדויקות וניהלו דיאלוגים.
ראיית המידע המוטה שהתפשט בתוך הקהילה היהודית / ישראלית שלי הוכיחה לי עד כמה חשוב ללמד ולחנך את הדור הצעיר היום.
בימי הדאגה והתסכול הרגשתי חסרת תקווה, מושתקת ולבד. וידעתי שעמיתי היהודים, ובעיקר הישראלים, מרגישים אותו דבר. החלטתי להזמין לביתי את כל מי שמעוניין לדבר על המתרחש. כמה מאיתנו נשברו בבכי ורק חיבוק אחד גרם להבדל בעולם. חיבוק ממישהו שמבין אותך ומאיפה אתה בא. בזמן שהדיון נמשך זמן רכל אחד מאיתנו חש נחמה בקיום אחד של השני. כל כך קל להרגיש לבד כשרואים את כל העולם פונה נגדנו. המחשבה המנחמת הייתה שישראל לא הולכת לשום מקום, אני לא הולכת לשום מקום, עם ישראל חי, כל הזמן אמרתי לעצמי. לא משנה מה העולם יגיד אני לא אוותר וגם העם היהודי לא.
אם אתה או מישהו שאתה מכיר מעוניינים להיות חלק מ-standwithus או זקוקים לשקע היכן ניתן למצוא מידע מדויק בין אם מדובר בנער או מבוגר, אנא בקר באתר הבית Standwithus.com
