סרטה החדש של התסריטאית-במאית סיגל ארז Serial Beauty נבחר לפתוח את שבוע האופנה בלוס אנג'לס שיתקיים ב-27 בספטמבר. המותחן צולם בינואר השנה בלוס אנג'לס במשך 20 יום, תחת חברת ההפקה High Water Films אותה הקימה ארז ב-2000.
בנוסף לארז, כלל צוות ההפקה והשחקנים, ישראלים נוספים: מייק בורשטיין, סיגל דיאמנט, עוזר הצלם ניר גולדברג עוזר צלם ועורך הסרט ועוזר הפקה דני קנוסט.
הסרט, אותו כתבה ארז, עוסק בהתמכרות האובססיבית של נשים למראה החיצוני שלהן עד לרמה של סגידה. הסיפור עוקב אחר שני חוקרים המנסים לגלות את זהותו של רוצח סדרתי אשר שם על הכוונת שלו נשים יפהפיות. מדובר ברוצח לא רגיל המסדר את קורבנותיו באופן אמנותי כמעט בזירות רצח לא קונבנציונליות: יפות ואסתטיות כאילו מכין אותן לצילום.
סיגל היתה אמורה להתחיל לצלם את הסרט עוד לפני כארבע שנים אבל אז פרצה הקורונה והיא נאלצה להמתין. "בסופו של דבר החלטתי שהגיע הזמן להתחיל לצלם ועם המשאבים שעמדו לרשותי, התחלתי את ההפקה" היא מספרת.
איך עלה הרעיון לכתיבת התסריט?
"זה התחיל עוד לפני 20 שנה, ב-2003. אני ובעלי לשעבר התעניינו בשיעורי קבלה ומדי יום רביעי היינו עושים שיעורים בבית עם הקבליסט מייקל אבן עזרא. באחד השיעורים מייקל התחיל לדבר על לילית (מי שעל פי המיתולוגיה היהודית המאוחרת, היתה אשתו הראשונה של אדם – א.א.). הוא הסביר לנו שמדובר בדמות שקיימת בכל הדתות. לא היה כל חיבור בין לילית ואדם, היא היתה מעין העתק שלו. היא נשלחה מגן העדן ואז נוצרה חוה מצלעו של אדם. למעשה היתה זאת לילית שפיתתה את חוה לאכול מעץ הדעת. נכתב שאלוהים קילל את הנחש ואמר שבגלל מה שעשה הוא יזחל על גחונו, אבל הנחש ממילא כבר זוחל? לכן האמונה היא שהוא למעשה קילל את לילית, היא היתה הנחש.
וכך עלה לי הרעיון לסרט, במהלך השיעור. היינו קבוצה של כ-30 איש ואמרתי: תארו לעצמכם סרט שלילית חוזרת לעולם המודרני בתור אישה ודורשת את הכח שלה מחדש. כולם השתגעו מהרעיון וגם בעלי ואני זרקתי את השם: Serial Beauty, כי לילית היתה מאוד יפה. התחלתי לכתוב את התסריט והרגשתי נורא חולה לפתע פתאום. באותו הזמן הייתי נשואה שמונה חודשים ובתחילתו של הריון ראשון. דיברתי עם הרב דני במרינה והוא אמר לי: מה את עושה? תפסיקי לכתוב את התסריט הזה כשאת בהריון. לא יודעת אם הבאתי על עצמי את הפחד הזה אבל לא רציתי לקחת סיכון והנחתי את התסריט בצד".
ומתי חזרת אל התסריט?
"רק ב-2019. ישבתי עם רואה החשבון שלי אנדרו סוגמסו, והתחלנו לדבר על סרטים ותסריטים והעלתי את דמותה של לילית עליה כתבתי לפני שנים והוא התלהב מהסיפור ואמר שהוא רוצה לעשות אתי את הסרט. התסריט לקח תפנית מהסיפור המקורי מאחר והוא היה מאוד יקר להפקה ולא היה לי תקציב לכך".
הסרט מספרת ארז, קיבל כבר מספר הצעות לסטרימינג ולאחר הקרנת הבכורה, היא תחליט למי למכור אותו.
היום היא עובדת על סרט חדש המבוסס על סרט קצר בן 23 דקות שעשתה לפני ארבע שנים בשם: מה המספר שלך? What’s your number. הסרט הקצר שזכה בפרסים רבים בפסטיבלים סיפר על ניצול שואה הפוגש ילד שחור בפארק משחקים. הילד הממתין לאמו, שואל בתמימות את האיש לפשר המספר שעל ידו ותוהה אם מדובר בתאריך יום ההולדת שלו. הקשיש אז מספר לילד סיפור מופלא על כיצד חייל אמריקאי שחור, הציל אותו ואת אחותו מבור של גופות שרופות במהלך השואה.
"לצערי לא היה לי אז תקציב לעשות סרט באורך מלא וזה לא היה צעד עסקי טוב מצידי. סרט של 23 דקות הוא לא לכאן ולא לכאן, אז החלטתי להוסיף עוד 50 דקות ולעשות סרט באורך מלא".
על מה הסיפור?
"מדובר על חייל שחור שהציל שני אחים שהתחבאו בבור עם גופות מתות. סבה של הבחורה נתן לה מצביע יד לספר תורה וביקש ממנה שתשמור עליו כי יציל אותה. היא עשה זאת וכשהיא ואחיה נפלו לבור מלא גופות שרופות במטרה להסתתר מהנאצים, היא החזיקה את המצביע בידה. במשך שלושה ימים ולילות הם הסתתרו שם עד שהמחנה השתחרר והגיעו חיילי הצבא האמריקאי והרוסי. חייל אמריקאי לבוש באוברול לבן, ראה את מצביע היד מנצנץ מבעד לגופות השרופות והציל את שני האחים. ואגב, את הסיפור הזה חלמתי והתעוררתי כולי מזיעה".
למה החייל לבש לבן?
"זה היה משהו שהמורה שלי בבית הספר בארץ סיפרה לנו. היא היתה ניצולת שואה וסיפרה שניצלה על ידי מלאך שחור. שאלנו אותה מה זאת אומרת מלאך שחור? והיא סיפרה כי החיילים השחורים בתקופת המלחמה היו צריכים לבצע את העבודות "השחורות", בדיקת תאי הגזים לראות אם נותר מישהו בחיים וכדומה. החיילים האלו לבשו אוברולים לבנים וכך גם הוא".
"מבחינתי הסרט הוא לא רק סרט על השואה" מסכמת ארז "לכל אחד מאתנו יש מספר, כולנו מחוברים למספרים על בסיס יומיומי. עבורי זו מטפורה שכולנו על הרשימה של אלוהים. כולנו חיים ברובד הארצי, אבל הכל כאן הוא השתקפות של רמות גבוהות יותר של התרחשויות"..
