צבי גוטמן נולד ב-15 בנובמבר 1947 בהרי קרפטיין באוקראינה, ילד בכור מבין שלושה ילדים. הוריו, שניהם ניצולי שואה. באוקראינה עם אנטישמיות עולה צבי תמיד הגן על עצמו ועל אלו שאהב כיהודי גאה.
הוא אהב לדוג מגיל צעיר מאוד כשהיה רק בן חמש. בגיל 14 הוא הבין שהוא יכול למכור את הדגים שדג לקהילה היהודית בעירו לשבת. הוא היה יוצא לנהר שזרם ליד הבית ולקח את שתי אחיותיו, חוה שהיתה אז בת 7.5 ורעיה בת ה-12. לאחר שקיבל תשלום על מכירת הדגים, הוא הקפיד לחלק את הכסף שווה בשווה עם אחיותיו. לא משנה היה לו שהוא זה שדג ושזה היה הרעיון שלו, צבי תמיד רצה לתת לאחרים, בעיקר למשפחתו. זה היה שיעור חשוב שאביו לימד אותו.
כשהיה בן 18 הוא גוייס לצבא הרוסי לשלוש שנים. במהלך שנים אלו, הוא לא שב הביתה והקשר היחידי שלו עמם היה באמצעות מכתבים. כשהיה בן 25 הוריו ואחותו עשו עליה. בישראל, אביו היה בעל קצביה בבני ברק ושם גם הוא עבד. הוא הצליח ליישם את מה שלמד מאביו כשפתח חנות משלו בנס ציונה לפני שעבר לארה"ב.
ב-1975 בגיל 27 הוא עשה עליה. בתחילה הוא התגייס לצבא ואחר כך נישא לאשתו רבקה ב-1977. הוא השתתף במלחמת ישראל לבנון ב-1982. במהלך הזמן הזה, נולדו שני בניו, משה ואלון. ב-1986 צבי ביחד עם משפחתו, היגרו ללוס אנג'לס. שנה לאחר מכן, הוא רכש קצביה בשם "הדר" בפיירפקס.
בשנת 1995 הוא רכש את "מיסטר כושר" והפך את העסק להצלחה גדולה. כשחלה במחלת הכבד, שני בניו, משה ואלון התחילו להריץ את העסק.
ב-2007 צבי איבד את אביו כשאביו חלה, חב"ד הציעו לו את תמיכתם וצבי היה נרגש מעזרתם והתאהב בחב"ד. מאותו הזמן, הפך חיוכו לחלק רגיל בחב"ד אנסינו, שם תמיד הרגיש בבית.
לאורך כל הזמן הזה, הוא עדיין נהג לבקר בחנות עד כמה שיכול. כשמחלת הכבד ממנה סבל הפכה לקשה וקריטית יותר, הוא נאלץ להפסיק לעבוד מה שהיה לו קשה מאוד. הוא אהב לעבוד ולראות את חברי הקהילה בחנות. הוא היה איש חרוץ שרצה להרגיש שהוא תורם ועושה משהו חשוב עם זמנו.
זאת הסיבה שמחלת הכבד היתה כה קשה עבורו, בגלל שהיא אילצה אותו להישאר בבית רוב הזמן. ככל שמצבו הבריאותי הפך לקריטי יותר, גם הכליות שלו החלו להיכשל והוא נאלץ לעבור דיאליזה שלוש פעמים בשבוע. בארבע השנים האחרונות לחייו, כשהוא כבר קיבל השתלת כבד, הוא עבד קשה על מנת להתחזק ולזכות באיכות חיים טובה יותר. במהלך הזמן הזה הוא ראה עוד ארבעה נכדים נולדים והצליח לבנות אתם מערכת יחסים.
פניו הוארו בכל פעם שהיה עם נכדיו. הנכדים קראו לו: זיידי. למרות מצבו הבריאותי, הוא עדיין אהב להתרועע עם נכדיו ותמיד חיוך ענק היה שפוך על פניו כשהוא בילה בחברתם. כשהנכדים היו עוזבים, הוא היה נוהג ללוות אותם אל המכונית ולהעניק להם נשיקות וחיבוקים. לא משנה היה שהוא חלש או שסבל מכאבים, הוא רצה לראות אותם שמחים ושידעו עד כמה הם אהובים.
הוא היה חביב וחברותי על כל הקהילה, לא משנה מי הם היו, הוא תמיד התייחס לכולם בשוויון. האופי הסלחני והעדין שלו היו מהדברים שהשפיעו על כל מי שסבב אותו.
צבי אהב לתת ככל שיכול והיה מאמין גדול בצדקה. האספקט מעורר ההשראה שלו ביותר היה צניעותו. הוא לא רצה לקבל תודות הוקרה אלא רצה רק לדעת שלאחרים יש את מה שהם צריכים. הוא אהב את משפחתו עד מאוד.
בנוסף לדיג הוא אהב מאוד לשחק פוקר, טבע, אוכל טוב וחברה טובה.
הוא הצליח לקיים מערכת יחסים אישית וקרובה עם כל אחד שהכיר. היתה לו היכולת לגרום לאנשים להרגיש מיוחדים ושרואים אותם.
ב-6 ביולי 2021 הוא אושפז בבית החולים ונמסר לו כי הכבד שלו נכשל שוב ושהוא זקוק להשתלה על מנת לשרוד.
שוב שמו נוסף לרשימת הממתינים להשתלה. הוא שיתף עם אלו שהגיעו לבקרו על תכניותיו לטייל וכי הוא מתכוון לשוב לחנות ולתת לבניו זמן מנוחה ברגע שיקבל כבד חדש. האופטימיות שלו וכוחו בזמן זה, העניקו השראה לכל מי שהיה סביבו.
ב-24 באוגוסט 2021, הוא נכנס שוב לניתוח לצורך השתלת כבד. למרבה הצער, צבי סבל מסיבוכים בזמן הניתוח והלך לעולמו. הוא הותיר אחריו אישה, שני בנים, חמישה נכדים ושתי אחיות. זכרו יהיה לנצח ברכה לכל מי שהכיר אותו.
ברוך דיין אמת.
