חלפו שנתיים וחצי מאז התקיים פסטיבל הסרטים הישראלי האחרון בעיר. מאז, עברנו תקופה לא פשוטה של המגיפה, סגירה מוחלטת של בתי הקולנע ואז פתיחתם מחדש אחרי שנה וגם אז, בהדרגה. פסטיבל הסרטים ה-34 בשנה שעברה נערך אונליין. השנה הוא שוב יפתח בעיר במתכונתו הרגילה עם 30 סרטים, ביניהם סרטי קולנוע, תעודה וסדרות טלוויזיה.
בין ה-5-26 במאי יוקרנו סרטים ישראלים בבתי הקולנוע בעיר ובוואלי. סרט הפתיחה של הפסטיבל הוא תמונת הניצחון של הבמאי אבי נשר שזכה לשבחי הביקורת, מועמד ל-15 פרסי אופיר. ערב הפתיחה מציין גם את חגיגות יום העצמאות של ישראל. בערב הפתיחה ישתתפו גם יוצרי קולנוע ישראלים שיגיעו מהארץ במיוחד וכן קולנוענים מקומיים.
השנה יכלול הפסטיבל חמש הקרנות בכורה, ביניהן של הסדרות הישראליות עטורות השבחים: טהרן (עונה 2) ומלכת ירושלים.
פסטיבל הסרטים הישראלי נפתח לפני 40 שנה בבוסטון ובקרוב יחגוג את פסטיבל הסרטים ה-35 על ידי בחור צעיר בן 30 שהגיע לשם ללמוד מוזיקה. פניגשטיין שהיה מוכר כמתופף של כוורת הגיע ללמוד באוניברסיטת ברקלי למוזיקה ולא תיאר לעצמו שהוא הולך לקראת קריירה חדשה ולא צפויה בחיים.
"הייתי אז חמש שנים אחרי כוורת" נזכר פניגשטיין "השתתפתי גם בכמה סרטים כמו דודה קלרה והלהקה. האמת שלא ידעתי מה אני רוצה לעשות בחיים, להיות שחקן? מוזיקאי? כל שאר החברים שלי בלהקה ידעו בדיוק מה הם רוצים לעשות, הם רצו להיות מוזיקאים, לכתוב שירים ולהופיע עם החומר שלהם. לי לא היה את החלום הזה. אחרי כוורת הרגשתי שאני אבוד, אז החלטתי לנסוע לבוסטון ללמוד מוזיקה. חשבתי אולי אם אני אתחיל מהתחלה אהפוך גם אני למוזיקאי. למדתי מהר מאוד שזה לא פשוט, להתחיל בגיל 30 ללמוד מוזיקה, פסנתר ועיבודים זה לא פשוט. הבטיחו לי שתוך חצי שנה אוכל לכתוב ל-32 כלים אבל הבנתי שזה יותר מתאים ליוני רכטר אך לא לי".
"יום אחד פגשתי פרופסור באוניברסיטה ששאל אותי אם אני יכול להביא סרטים ישראלים להקרין בקמפוס. הוא אמר לי: ראיתי את אסקימו לימון, אתה יכול לברר איך משיגים סרטים? עניתי לו שאני מכיר מעט את התעשיה וכן, יכול לארגן משהו. ניגשתי למנחם גולן שישב באלנבי בסרטי נח ושאלתי אותו אם הוא יכול לתת לי סרטים להקרנה. הוא אמר לי שאין בעיה וביקש 1500 דולר. תזכרי שזה היה לפני יותר מ-40 שנה. אמרתי לו זה שכר לימוד של חצי שנה באוניברסיטה – היום כמובן זה הרבה יותר – ואז ניגש אלי בחור בשם שי קולר מפיק שהסתובב בחברות הפקה והפיץ את שתי אצבעות מצידון, ואמר לי שמעתי שאתה רוצה לעשות פסטיבל? הנה, קח כמה סרטים ותעשה את זה. חזרתי בחזרה לבוסטון והרעיון לא עזב אותי. החלטתי שאני רוצה לעשות את הפסטיבל. לקחתי את הסרט הלהקה של אבי נשר בו גם שיחקתי, גם את אסקימו לימון ועוד כמה סרטים ופתחתי את הפסטיבל הראשון לאורך ארבעה ימים, רביעי חמישי שבת ראשון".
היה לך כסף להרים פרוייקט כזה, בכל זאת זה לא זול?
"כלכלית היה לי קשה. זה לא כמו היום שזמרים וחברי להקות מרוויחים הון. רוב הזמן כשהיינו בכוורת קיבלנו משכורת, לא היינו שותפים. אנשים חשבו שבטח עשינו הרבה מאוד כסף כי כל הזמן הופענו אבל מה שקיבלנו היה בערך 30 דולר להופעה. אני זוכר שהתחלנו עם 1,200 לירות ושכר הדירה שלי היה 600 לירות, אז חצי מהמשכורת הלכה לשכירות וחצי למסעדות ולא נשאר הרבה אחרי זה".
הגיע קהל לפסטיבל הראשון?
"היה לי מזל, ההקרנה הראשונה היתה של סרטו של אבי נשר, הלהקה. הסרט שלו תמונת ניצחון אגב פותח את הפסטיבל השנה אז זה מעגל יפה. בתום ההקרנה ניגש אלי רופא יהודי ושאל אותי אם אני מתכוון לשים פרסום על הפסטיבל בבוסטון גלוב, אמרתי לו שאני לא חושב כי זה מאוד יקר ואני בסך הכל סטודנט. אז הוא אמר לי: אל תדאג, אני אפרסם, אני רוצה שכל יהודי בבוסטון יגיע לפסטיבל הזה. במוצ"ש התפרסמה המודעה וביום ראשון, היום האחרון לפסטיבל תוכננו חמש הקרנות. כולן היו סולד-אאוט. זה היה מדהים. היו 600 מקומות באולם וכל הכרטיסים לכל ההקרנות נמכרו, סך הכל הגיעו 3,000 איש לפסטיבל ביום אחד. היה מפוצץ, יצאתי עם רווח".
שלושה שבועות אחרי זה כבר הייתי בדרך לניו יורק, עזבתי את הלימודים והלכתי לעשות את הפסטיבל בניו יורק".
ואיך הלך לך שם?
"זה גם סיפור מעניין. ביום הפתיחה היה קור כלבים. הכל קפא, לא היו מוניות כי כל הכביש היה מכוסה בקרח. אני חושב שגם הרכבות בסאבווי לא עבדו כי אני זוכר שהלכתי ברגל לפסטיבל מהדירה שלי ברחוב 28 עד רחוב 59 שם היה בית הקולנוע. הלכתי כ-30 בלוקים עם טוקסידו וכל הדרך הייתי בטוח שאין, אף אחד לא בא, מי יגיע בקור הזה? ברחוב 42 היה סמי טריילר שסגר את שני המסלולים, זה נראה ממש רע. ואז אני מגיע לקולנע והמקום מפוצץ. היה זה אולם של 300 מקומות וכל האולם היה מלא. הגיע גם נציג של ראש עיריית ניו יורק שנשא דברים. בימים שאחרי לא הרבה הגיעו בגלל מזג האוויר אבל בשבוע השני בפסטיבל בקווינס, השמש כבר יצאה וכולם הגיעו".
שנה לאחר מכן, פניגשטיין הקים את קרן "ישרא-פסט" והחליט שהוא עושה אירוע לקידום הפקות אמריקאיות בישראל, קופרודוקציה. לערב הפתיחה הגיעו סלבס רבים, ביניהם, ברוק שילדס. אחד האורחים היה נציג של הליגה נגד השמצה שפנה אליו במהלך הערב ואמר לו: "אני מגייס כספים במקצועי, בוא אלי למשרד, אני צריך ללמד אותך איך מגייסים כספים".
מנכ"ל הפסטיבל הצעיר לא חיכה הרבה זמן וכעבור מספר ימים כבר התייצב אצלו במשרד.
"היה לו חדר גדול בבניין משרדים. הוא היה גבר נמוך מאוד והשולחן שלו ישב על במה גבוהה עם שני טלפונים משני הצדדים. כשהגעתי למשרדו הוא דיבר בטלפון ללא הפסקה ובזמן שחיכיתי ניצלתי את ההזדמנות להסתכל על התמונות שעל הקירות. היו לו תמונות עם הרבה מאוד מפורסמים, באחת הוא עם ראש ממשלת ישראל, בשניה עם נשיא ארה"ב והיתה תמונה אחת עם גילה גולן, מי שהיתה סגנית מלכת היופי של ישראל בשנת 1960. על התמונה היא כתבה לו הקדשה חמה. זכרתי שמישהו אמר לי שאני צריך לפנות לגילה גולן לעזרה, כי היא עזבה את ישראל ונישאה למיליונר אמריקאי- יהודי. לא היה לי מושג איפה למצוא אותה ופתאום אני מגלה שהיא מיודדת עם האיש שבאתי לפגוש אותו.
בינתיים האיש סיים את השיחה והעניק לפניגשטיין את השיעור הראשון והחשוב ב"שנוררות".
"ישבתי לפניו והוא פתח ואמר: 'תקשיב יאנג מן, אף פעם אל תבקש שני דברים ממני, רק אחד כי אז אני מתבלבל ולא יודע איך לעזור ואז אני לא מרגיש נח, כי אתה מבקש שני דברים. דבר שני, כשאתה מבקש ממני משהו אתה חייב לגעת בליבי והדבר השלישי והכי חשוב, אתה חייב להיות בטוח שאני יכול לספק את הסחורה. בזמן שהוא מדבר ואומר את שלושת הדברים האלו, אני חושב מהר מה לבקש ממנו. נתתי חיוך, התקרבתי ורכנתי על שולחנו ואמרתי: 'אני רוצה לפגוש את גילה גולן'".
איך הוא הגיב?
"הוא מייד היכה באגרוף קפוץ בחזה ואמר לי: פגעת בליבי. ואז מבלי להגיד מילה נוספת, הוא הרים את שפורפרת הטלפון והתקשר לגילה גולן במיאמי. גילה התחתנה עם ניצול שואה שהמציא את השמיכה החשמלית בשנות ה-60 של אמריקאי התכסה בה עד שכמה אנשים התחשמלו, אבל בינתיים הפך למיליונר. הוא עשה הרבה כסף גם בתחום התרופות והיה מבעלי השליטה באולפני קולומביה. יום אחד הוא פתח טלוויזיה וראה את גילה וביקש מאיש יחסי הציבור שלו לנסוע לניו יורק ולמצוא אותה בשבילו. הוא אמר לו: אני רוצה להתחתן אתה וזה בדיוק מה שקרה".
"גילה בהתחלה לא נשמעה נלהבת בטלפון, היא ענתה לאיש מהליגה נגד השמצה שהיא תומכת רק ביתומים כי היא עצמה היתה יתומה. אבל האיש לא וויתר: גילה, הוא לא רוצה כסף, רק לדבר אתך, יש לו רעיון מאוד מעניין, את צריכה לשמוע אותו. היא השתכנעה ואמרה: טוב, עוד שבועיים אני מגיעה לניו יורק ואפגוש אותו בדירה שלי. בקיצור, הגעתי אליה, עליתי במעלית לדירה ומחכה לי שם אישה מדהימה ביופיה. היא היתה אז בתחילת שנות ה-40 לחייה. היא לבשה שמלה מנומרת וחבשה כובע. סיפרתי לי על פסטיבל הסרטים, הקולנוע הישראלי והרעיון שלי לערב גאלה בוולדורף אסטוריה עם ארוחת ערב חגיגית אבל אמרתי לה שהשותפים שלי לא מאמינים שאצליח למכור שולחנות כי בכל זאת מדובר ב-2500 דולר לשולחן. היא הלכה לחדר שלה וחזרה עם צ'ק של 25 אלף דולר שהיום זה כמו 75 אלף דולר".
שיחקת אותה
"האמת שנבהלתי. לא רציתי לקחת את הכסף כי זה חייב אותי לעשות את האירוע ועדיין לא הייתי בטוח שאני יכול להרים דבר כזה. חוץ מזה, הבטחתי שאני לא מבקש כסף ופתאום אני לוקח צ'ק כזה? אבל היא דחקה בי לקחת את הכסף. היא אמרה לי, אם לא תקח, לא היה אירוע כזה, אז אתה לוקח ואני הולכת לעזור לך. וכך היה, לאירוע הגיע אסי דיין, פול סורבינו, הווארד קוסל, ברוק שילדס וכמובן גילה גולן".
נראה לי שהפסטיבל השנה הינו המורכב ביותר, אני זוכרת שדיברנו ולא ידעת היכן בדיוק הוא יפתח
"נכון. עד הרגע האחרון לא ידענו שנוכל לפתוח בלמלי בוואלי ורק לפני שלושה שבועות קיבלתי הסכם ורבלי שהוא יתקיים שם. כבר חשבתי לעשות אותו בבית הקולנוע בשרמן אוקס גלריה ששייך לישראלי מוקי ריגל. הוא מספר שני בעולם המחזיק בבעלותו הכי הרבה מסכים. יש לריגל בתי קולנוע מאוד יפים אבל עכשיו בדיוק עוברים שיפוצים".
ובנוסף לכל אתה מנהל את הפסטיבל מהארץ, איך מתמודדים עם המתח?
"אל תשאלי אותי, לא יודע, מתמודדים. אני מגיע ללוס אנג'לס מספר פעמים בשנה. הפסטיבל נדחה כבר פעמיים בגלל המגיפה, הוא היה אמור להתקיים בנובמבר, אחר כך במרץ ועכשיו הוא סופסוף יפתח במאי".
היית מאמין אז שיום אחד תחגוג את הפסטיבל ה-35?
"ממש לא, מי האמין שנגיע בכלל לפסטיבל העשירי, אבל עשינו את זה".
ערב פתיחה יתקיים בסבן תיאטר
והקרנות הסרטים בלמלי מיוזיק הול בבוורלי הילס ובלמלי טאון סנטר באנסינו.
לרכישת כרטיסים מראש
לערב הפתיחה: 310-247-1800
israelfilmfestival.com
