הבחירות בישראל, שנערכו ב־27 באוקטובר, הסתיימו בתוצאה שהצליחה להפתיע גם את הפרשנים וגם את הסוקרים. במשך חודשים הציגו סקרים רבים תמונה שלפיה גדי איזנקוט ומפלגות האופוזיציה נמצאים בעמדת יתרון, ואילו בנימין נתניהו והליכוד מתקשים לשמור על כוחם. אלא שכאשר נספרו הקולות, התברר שהמציאות שונה: הליכוד נותרה המפלגה הגדולה ביותר, והגוש התומך בנתניהו זכה ל־53 מנדטים, לעומת 48 למפלגות היהודיות המתנגדות לו.
אבל גם התוצאה הזאת אינה מספקת תשובה לשאלה מי יהיה ראש הממשלה הבא. 19 המנדטים של המפלגות הערביות הפכו אותן לגורם שעשוי להכריע את המאבק על הרכבת הממשלה, ובינתיים אף אחד מהגושים אינו מחזיק ברוב הדרוש – 61 מנדטים.
הסקרים סימנו את איזנקוט
אחת ההפתעות הגדולות של מערכת הבחירות הייתה הפער בין התחזיות לבין התוצאות. בסקרים האחרונים שפורסמו בערוצים 12, 13 וכאן 11, הליכוד קיבל בין 19 ל־21 מנדטים, ואילו מפלגת ישר של גדי איזנקוט הוצבה במקום הראשון. הסקרים הציגו את גוש המפלגות המתנגדות לנתניהו כבעל יתרון, אף שגם על פי התחזיות לא היה לו רוב ברור של 61 מנדטים.
בפועל, הליכוד קיבל 27 מנדטים – פער של שישה עד שמונה מנדטים לעומת הסקרים האחרונים של שלושת כלי התקשורת. מפלגת ישר קיבלה 21 מנדטים. כלומר, לא רק שהסוקרים העריכו בחסר את כוחו של הליכוד, הם גם טעו בזיהוי המפלגה הגדולה ביותר.
הפער בלט במיוחד משום שלא כל הסוקרים הציגו אותה תמונה. בסקר האחרון של ערוץ 14, למשל, הליכוד קיבל 30 מנדטים, הרבה יותר מהתחזיות של הערוצים האחרים. הפער הזה היה ידוע עוד לפני הבחירות, אך לא תמיד קיבל את תשומת הלב הראויה בשיח הציבורי.
גם בליל הבחירות התברר עד כמה התמונה אינה חד־משמעית. מדגמי הטלוויזיה הראשונים הציגו תוצאות שונות, ובחלקם נראה כי גוש האופוזיציה מוביל. ככל שהתקדמה ספירת הקולות, התמונה השתנתה, והליכוד והגוש של נתניהו התחזקו. הפרשנים והפוליטיקאים שנשענו על המדגמים הראשונים נאלצו לעדכן את הערכותיהם במהלך הלילה.
הסוקר מנחם לזר, מנכ"ל לזר מחקרים, הודה לאחר הבחירות כי הסוקרים טעו והמעיטו בכוחו של נתניהו. לדבריו, גם בבחירות 2015 נרשם פער דומה, כאשר כוחו של נתניהו התחזק ביום הבחירות עצמו. הסבר מלא לפער הנוכחי עדיין דורש בדיקה של נתוני ההצבעה ושל שיטות הדגימה.
אז מי בעצם ניצח?
כאן מתחיל הבלבול שמאפיין את השיטה הפוליטית בישראל. בניגוד לארצות הברית, שבה מצביעים ישירות למועמד לנשיאות, בישראל מצביעים למפלגות. ראש המפלגה הגדולה ביותר אינו הופך אוטומטית לראש הממשלה, וגם מי שמוביל במספר המנדטים אינו בהכרח מי שיצליח להרכיב ממשלה.
התוצאה הסופית הותירה את ישראל עם שלושה גושים: הגוש התומך בנתניהו קיבל 53 מנדטים, הגוש היהודי המתנגד לו קיבל 48, והמפלגות הערביות – הרשימה המשותפת ורע"ם – זכו יחד ב־19 מנדטים. זהו הישג משמעותי למפלגות הערביות, שהפכו לשחקניות מרכזיות במשא ומתן הפוליטי.
בימים שלאחר הבחירות הודיעו נציגי המפלגות הערביות כי הם עשויים להמליץ לנשיא יצחק הרצוג להטיל על איזנקוט את מלאכת הרכבת הממשלה. תמיכה כזאת עשויה לסייע לו להגיע למספר הדרוש, אך היא אינה מבטיחה הקמת ממשלה. גם בתוך גוש האופוזיציה קיימות הסתייגויות משיתוף פעולה פוליטי עם המפלגות הערביות, ואיזנקוט עצמו יצטרך להתמודד עם הפערים בין השותפות האפשריות.
מנגד, נתניהו עדיין מחזיק בגוש הגדול יותר, אך גם הוא רחוק משני המנדטים הדרושים כדי להגיע לרוב. האפשרויות כוללות ניסיון לצרף מפלגות נוספות, הקמת ממשלת אחדות או ממשלה שתישען על תמיכה מבחוץ. כל אחת מהאפשרויות כרוכה בוויתורים פוליטיים משמעותיים.
הציבור הצביע – והמערכת עדיין מחכה
שיעור ההצבעה הסופי עמד על 77.9 אחוזים, מהגבוהים שנרשמו בישראל בעשורים האחרונים. 5.7 מיליון בני אדם הצביעו, אך גם השתתפות גבוהה כל כך לא הצליחה להעניק לאחד הצדדים רוב ברור.
הפער בין הסקרים לתוצאות מעלה שאלות על יכולתם של מכוני הסקרים לזהות את הלך הרוח של הציבור, במיוחד במערכת בחירות שבה מפלגות וגושים משתנים, וההחלטה של מצביעים רבים עשויה להתקבל ברגע האחרון. הוא גם מזכיר עד כמה מסוכן להציג סקר בודד או סדרת סקרים כאילו הם כבר תוצאה.
בינתיים, הבחירות הסתיימו אך המאבק הפוליטי רחוק מסיום. הנשיא יצחק הרצוג צפוי לקיים התייעצויות עם נציגי המפלגות, ולאחר מכן להטיל על אחד המועמדים את מלאכת הרכבת הממשלה. אם אף אחד לא יצליח לגייס את התמיכה הדרושה, ישראל עלולה למצוא את עצמה בדרך למערכת בחירות נוספת.
האירוניה היא שהציבור יצא להצביע בשיעור גבוה, הסקרים סיפקו תחזיות נחרצות למדי, והקלפיות כבר נספרו – אבל השאלה המרכזית, מי ינהיג את ישראל, נותרה פתוחה.
