שלוש שנים לאחר מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר, התכנסו חברי הקהילה היהודית בתיאטרון סבן בבוורלי הילס לערב זיכרון לנרצחים, לחטופים ולניצולים, ולמפגן של סולידריות וחוסן.
האירוע אורגן על ידי StandWithUs, בשיתוף המועצה הישראלית-אמריקאית (IAC), הוועד היהודי האמריקאי בלוס אנג'לס (AJC), טמפל אוף דה ארטס, הקונסוליה הישראלית ו"ג'ואיש ג'ורנל". בין הדוברים היו נועה תשבי, מייסדת ומנכ"לית StandWithUs רוז רוטשטיין, הרב דייוויד ברון, קימברלי פלוטניק מהוועד היהודי האמריקאי ואלן קאר, לשעבר מנכ"ל המועצה הישראלית-אמריקאית.
במהלך הערב התקיים טקס הדלקת נרות בהשתתפות תשעה נציגים, לזכר קורבנות הטבח, החטופים, הנרצחים בשבי, חללי צה"ל והפצועים, וכן קורבנות האנטישמיות ברחבי העולם, בהם עובדי שגרירות ישראל ירון לישינסקי ושרה מילגרם, שנרצחו בוושינגטון במאי 2025. את הטקס הנחה דייוויד סויסה, עורך "ג'ואיש ג'ורנל".
הזמרת עדן קונטס הופיעה בליווי אמה, המלחינה שרון פרבר שליוותה אותה על הפסנתר. מקהלת בית הספר הילל שרה את "התקווה", ולהקת המחול קשת חיים הופיעה לצלילי "New Day Will Rise", השיר שאיתו ייצגה יובל רפאל את ישראל באירוויזיון 2025.
שלושה ניצולים מטבח פסטיבל הנובה שיתפו את הקהל בסיפוריהם האישיים. רום אל-חי הגיע לפסטיבל בשתיים לפנות בוקר עם שני חברים. "במשך עשר שנים אני מטייל בעולם והולך לפסטיבלי מוזיקה. מבחינתי זה היה המקום היחיד בעולם שבו הרגשת חופשי באמת ובשלווה", סיפר.
בשעה 6:29 בבוקר, כשהחלו הרקטות ליפול, ניסו השלושה להימלט. לאחר שנתקלו בפקק תנועה, הורו להם אנשי ביטחון לנטוש את המכוניות ולברוח. הם הסתתרו באזור מיוער תחת אש המחבלים. אל-חי התקשר לאמו והרגיע אותה שהוא בטוח, אף שלא ידע אם ישרוד. לאחר שעות של הסתתרות חולץ יחד עם שישה ניצולים נוספים על ידי שוטר, ותושבי יישוב סמוך קיבלו את פניהם באוכל ובחיבוקים.
ארבעה חודשים לאחר הטבח הגיע אל-חי ללוס אנג'לס. "הגעתי לבד, מבולבל ועם אנגלית גרועה", סיפר. הקהילה היהודית המקומית אימצה אותו והעניקה לו תחושת שייכות. "אם יצא משהו טוב אחד מ-7 באוקטובר, הרי זו תחושת החיבור והעוצמה של היהודים והישראלים. לעולם לא נסלח, לעולם לא ניתן לשנאה לנצח ולעולם לא נפסיק לרקוד", אמר.
לי סאסי, תושבת הוואלי הגיעה לישראל באוקטובר 2023 לבקר את משפחתה והשתתפה בפסטיבל עם בני משפחה נוספים. כשהחלה המתקפה, היא ודודה אבי סאסי, בתו דניאל וקרובים נוספים מצאו מחסה במיגונית סמוך לצומת בארי. מחבלי חמאס שגילו אותם השליכו פנימה רימון.
"דוד שלי קפץ כדי לבלום את הרימון והציל את חיי", סיפרה. דודה, בן 65, נרצח במקום. גם בן דודה ניצן רחום ובת זוגו לידור לוי, שהיו בהיריון וציפו לילדם הראשון, נרצחו באותו יום במיגונית אחרת, סמוך לצומת רעים. לי שרדה שמונה שעות במיגונית, מוקפת בפצועים ובנרצחים, עד שחולצה.
"אנחנו הרבה יותר חזקים ממה שאנחנו חושבים", אמרה.
הניצולה השלישית, מאיה רגב, הייתה בת 21 כשהגיעה לנובה עם אחיה הצעיר איתי וחברם עומר שם טוב, שעות לאחר שחזרו מחופשה משפחתית במקסיקו. השלושה ניסו להימלט, אך אורי דנינו, שכבר היה בדרכו למקום מבטחים, חזר כדי להציל אותם. "הוא חזר לתוך הסכנה רק כדי להציל אותנו. הוא היה גיבור אמיתי", סיפרה.
במהלך הבריחה ירו מחבלי חמאס לעבר רכבם. מאיה נפצעה קשה ברגלה, ושלושתם נחטפו לעזה. דנינו נרצח בשבי באוגוסט 2024, לצד חמישה חטופים נוספים.
מאיה שהתה בשבי 50 ימים, סבלה מכאבים קשים בעקבות הפציעה ועברה ניתוח בעזה. היא הופרדה מאחיה, ושוחררה ארבעה ימים לפניו.
"העובדה שאנחנו בבית לא אומרת שחזרנו להיות שלמים. אנחנו עדיין נושאים את הפצעים, ולמשפחות עדיין יש כיסא ריק סביב השולחן, אבל אנחנו כאן ואנחנו חזקים", אמרה. "הם ניסו להשמיד אותנו באותו יום ולקחת מאיתנו את העתיד, אבל הם נכשלו. נלחמנו זה למען זה, וגם אחרי שלקחו מאיתנו הכול, בחרנו בחיים".
