אם הייתם מספרים לדרור מרקו לפני שמונה שנים שיום אחד הוא יעבוד עם המתופף מרווין סמית'י סמית' (שעבד עם סטינג) או פיינליסטית אמריקן איידול ג׳סיקה סנצ׳ס, הוא לא היה מאמין לכם. השמות האלו היו רחוקים כמו המרחק מתל אביב ללוס אנג'לס. אבל אז, בשנת 2015, לאחר השיחרור מהצבא והמסע בעולם שכלל גם 3.5 שנות מגורים בברזיל, הוא החליט להגיע לכאן ולא לקח הרבה זמן עד שהוא התחיל לגעת בכוכבים, הלכה למעשה ממש.
"למעשה הגעתי לכאן לאחר שקיבלתי שלוש מלגות ללימודי תואר ראשון במוזיקה ב – Musicians Institute בהוליווד" מספר מרקו, "מאז שאני כאן עבדתי עם מוזיקאים ברמה הכי גבוהה שיש כמו להקת האר אנד בי Surface, וזוכת דה ווייס של הפיליפינים ג׳ניס חוויאר. הופעתי עם מוזיקאים ברזילאיים שהיו חלק מההפקות של אומנים המקבילים בברזיל לשלמה ארצי ושלום חנוך אצלנו. אני עובד גם כנגן אולפן ומעבד שירים. אחד השירים שעבדתי עליהם זכה ב- 2019 בקטגוריית השיר הטוב ביותר וההפקה הטובה ביותר בתחרות אירופאית".
יש עליך השפעה רבה של מוזיקה ברזילאית?
"כן, אחת הסיבות שבגללן החלטתי לגור בברזיל היא המוזיקה. אני מאוד מחובר לסמבה, בוסה נובה, פוהו ושאר הסגנונות שבאים משם. כשגרתי שם ניגנתי בין השאר באחת הלהקות הרשמיות של הקרנבל בריו דה ז׳ניירו. את יודעת, להקות הענק האלה שמופיעות בקרנבל עם המון כלי הקשה? לקחתי גם חלק בהנהלה המוזיקלית של ההרכב. אבל האמת שאני כמו ספוג, יש בי קצת מהכל. כילד גדלתי בעיקר על רוק ופאנק אבל מהר מאוד נכנסתי לג׳אז ובלוז. כמובן שאני גם מושפע ממוזיקה מזרחית וים תיכונית. היום אני יכול למצוא את עצמי מנגן ערב אחד פופ, למחרת מוזיקה פרסית ולסיים בהופעת סולו שלי בסגנון מוזיקת עולם. אני גם מופיע באירועים לטיניים של קומביה וסלסה, מנגן המון עם אומנים פילפיניים מפורסמים וגם עם הקהילה היהודית כאן".
עם מי למשל?
"בסצנה הפיליפינית ניגנתי לאחרונה Lani Misalucha ועבדתי גם עם Geneva Cruz, Dessa Salazar, ו -Bryan Termulo. מעבר לזה אני המנהל המוזיקלי של האירועים של הקונסוליה הישראלית. עבדתי איתם בטקס יום הזיכרון שהיה ב – Stephen Wise Temple, שזה בית הכנסת השני הכי גדול בארה״ב. הייתי אחראי לגבש את הלהקה, שכללה בין השאר את אדם פרי, שהיה קלידן של היהודים, הראל סקעת ושירי מימון, ואת כפיר מלמד שהוא הבסיסט של גוגוש (אומנית פרסית ענקית). כתבתי את העיבודים המוזיקליים והנחיתי את האומנים שהופיעו, ביניהם יוצאי אמריקן איידול. הקונסוליה הייתה מאוד מרוצה וסיפרו לי שאנשי הקהילה אמרו שלא ראו הפקה מוזיקלית ברמה הזאת ב – 30 שנה האחרונות. זו הייתה גאווה גדולה בשבילי לשמוע את זה ואני מלא מוטיבציה לקראת האירועים העתידיים, בהם אני מתכנן לשלב עיבודים לכלי נשיפה וכלי מיתר. בנוסף, אני גם עובד עם InJoy Productions, ארגון מעגלים ועם ה- IAC באירועים עבור הקהילה היהודית והישראלית.
סצינת המוזיקה הברזילאית מאוד שונה מכאן, מתגעגע לשם?
"אני מתגעגע ל’ווייב’ הכללי ואני מאוד מחובר לתרבות שם, אשתי היא גם ברזילאית, אבל אין שום דבר שמשתווה לסצנה המוזיקלית פה מבחינת ההזדמנויות, הנטוורקינג פה ענק. למזלי, יצא לי לעבוד פה בין השאר עם מוזיקאי ברזילאי מדהים – מיקה מוטי, שעבד עם סנטנה וג׳יימי פוקס, בפרויקט מוזיקת עולם חדשני בשם One Globe Radio – שילוב של ג'אז, מוזיקה ברזילאית, אפריקאית ואלקטרונית. במסגרת הפרויקט השתמשנו בקונטרולרים של משחקי וידאו וכלים דיגיטליים בשביל לדמות סאונד של כלי הקשה. זה די מגניב וייחודי. הושמענו ברדיו, ניגנו בפסטיבלים כמו Levitt Pavilion's ו-LACMA's, ובכמה ממועדוני הג׳אז הכי אייקוניים באל איי ובארה״ב בכלל כמו The Baked Potato, The Blue Whale ו – Townhouse Venice".
תמיד ידעת שזה מה שאתה רוצה לעשות בחיים?
"כן, התחלתי לנגן בגיל צעיר. הרעיון לפתח קריירה במוזיקה תמיד היה שם. בתקופת הצבא קיבלתי את האומץ ללכת על זה כמקצוע וזה מה שהביא אותי לגור בברזיל אחרי השירות. היה לי שם את החופש לעשות את מה שאני באמת רוצה לעשות. אף אחד לא ישב לי על הראש ואמר: 'לך ללמוד רפואה או עריכת דין' או משהו בסגנון. לא שאני מזלזל חלילה, אחי הגדול הוא עורך דין, אבל קלישאתי ככל שזה יישמע, כשיש לך תשוקה אמיתית למשהו, לא משנה מה כרוך בזה מבחינת המאמץ או חוסר הודאות, אתה תעשה הכול בשביל להגשים את החלום שלך. וכן, ידוע שמוזיקה זה לא המקצוע הכי בטוח, אבל הגעתי למסקנה שאין שום דבר בעולם שייתן לי יותר סיפוק".
נכון להיום מרקו מאוד עסוק בין העבודה בסטודיו לבין ההופעות. בדצמבר האחרון הופיע באחד ממועדוני הג׳אז הכי נחשבים בעיר – Catalina Jazz Clube , הופעה שזכתה לכיסוי תקשורתי בגרמניה. בנוסף הוא מעביר כיתות אומן ברחבי קליפורניה ובד בבד הוא גם עובד על אלבום סולו.
"האלבום שלי הולך להיות בבואה של כל המסע המוזיקלי שלי ושל כל מה שעברתי ברמה האישית והתרבותית".
אפשר לעקוב אחר עבודתו של דרור מרקו כאן:
