Page 32 - waia225

‫אחת‪ .‬פעם על מידת האמת‪ .‬שבוע הקפדנו לומר‬ ‫ההייכהןבהשאודאםה?‬
‫רק את האמת‪ .‬בשבוע שלאחר מכן בחרנו את‬
‫מידת הענוה‪ ,‬וכך הלאה‪ .‬זו הייתה התקופה היפה‬ ‫דווקא בתקופה שהאכזריות קבעה לה שיאים חדשים ובלתי נתפסים‪,‬‬
‫ביותר בחיי"‪ ,‬היא מספרת‪ ,‬כאילו זה מובן מאליו‪ .‬בלי‬ ‫מתברר יותר מאי פעם שיש לשאלה הנואשת הזו תשובה‬
‫הקדמה מיוחדת‪ .‬פשוט זיכרון שבצבץ בה על אי‪-‬‬
‫של‪-‬שפיות שהיה לה במרתף החנוק יחד עם קבוצה‬ ‫הוכנסה לגטו נורא‪ .‬בו החלה לגווע ברעב מתמשך‪.‬‬ ‫אהרן קרביץ‬
‫של בנות גילה‪ .‬אי של אנושיות‪ ,‬בו יציר כפיו של האל‬ ‫תוך זמן קצר אנשים פשוט קרסו ברחובות מחוסר‬
‫לא נכנע לטירוף התת‪-‬אנושי שהשתולל סביבו‬ ‫תזונה‪ .‬איש לא בא להגיש להם עזרה‪ .‬סבתא שלי‬ ‫נסו לרגע לדמיין ילדה בת ‪ 13‬שמחה ועליזה שגדלה‬
‫מספרת על הפעם שבו היא התגנבה ל"שטח הארי"‬ ‫בעולם רגוע ובטוח עם בית חם‪ ,‬משפחה אוהבת‬
‫והמשיך לחיות כאדם‪.‬‬ ‫ונחרדה לראות שהשוק פעיל‪ ,‬אנשים הולכים לחיי‬ ‫וכל מה שצריך‪ .‬ילדה שחולמת על עתיד ורוד כפי‬
‫כנראה אף לא הרגישה במהלומה שהנחיתה לי‬ ‫מסחר רגילים והחשמליות נוסעות שם כרגיל‪" .‬זו‬ ‫שהעולם סביבה מציע לה‪ .‬זוהי סבתא שלי‪ ,‬שנולדה‬
‫על התודעה‪ .‬בלתי נתפס לכנות במילים "התקופה‬ ‫אותה וורשה שהכרתי אותה לפני המלחמה" היא‬ ‫בוורשה‪ ,‬וניסתה כמו כל אחת אחרת לחיות את‬
‫היפה בחיי" את גטו וורשה‪ ,‬התגשמות הגיהנום עלי‬ ‫כותבת בספרה האוטוביוגרפי "כתמים כהים בשלג"‪:‬‬ ‫החלום‪ .‬מעולם לא הטרידו אותה חששות כמו מה‬
‫אדמות‪ .‬אבל כך הסיחה לפי תומה‪ ,‬בכנות‪ ,‬כשהיא‬ ‫"תנועה רבה‪ ,‬המולה‪ .‬לא ניכר כאן כלל שלא הרחק‬ ‫יקרה אם תפרוץ שריפה בבית‪ .‬היא אמנם ידעה‬
‫חוזרת לאותה נערה צעירה ורעבה שהסתובבה שם‪.‬‬ ‫קבורים חצי מיליון אנשים בקבר המוני‪ ,‬אחדים‬ ‫שלא כל הפולנים סביבה אוהבי יהודים בהכרח‪,‬‬
‫גטו ורשה נמחק מעל פני האדמה היום לפני ‪73‬‬ ‫מהם גוועים מתים ברגע זה‪ ,‬והנותרים נידונים גם‬ ‫אבל היא גם ידעה שבעידן המודרני הנוכחי‪ ,‬תמיד‬
‫שנים‪ .‬בכ"ז בניסן תש"ג נלקחה גם סבתא שלי‬ ‫הם לאותו סוף‪ ".‬בחוץ חיו הפולנים חיים תקינים‪,‬‬ ‫יהיה מי שיבוא בסוף להציל אותה‪ .‬הרי אנו כבר לא‬
‫ברכבת האחרונה מוורשה ללובלין‪ .‬עיר פולנית יפה‪.‬‬ ‫נורמליים‪ .‬אם מישהו היה מתעלף שם באמצע‬ ‫בימי הביניים ולא מתמודדים מול ברברים או צלבנים‬
‫ממרפסות הבתים שבפאתי העיר ניתן לראות מחנה‬ ‫הרחוב‪ ,‬מן הסתם היו מזעיקים מיד אמבולנס‪ .‬אם‬ ‫פרימיטיביים צמאי דם‪ .‬הרי אפילו כאשר התחוללו‬
‫ענק ומגודר ובתוכו צריפים חומים ארוכים‪ .‬מיידנק‪.‬‬ ‫זה היה קורה לה שנה קודם‪ ,‬גם עבורה היו מזעיקים‬ ‫פרעות נגד היהודים ברוסיה היו אלו מעצמות‬
‫סבתא לא הגיעה ברכבת עד לשם‪ .‬הרכבת עצרה‬ ‫המערב שהטילו את כל כובד משקלם נגד הפרעות‬
‫בלובלין ומשם הם המשיכו ברגל‪ ,‬בריצה ובהצלפות‪,‬‬ ‫אמבולנס‪ .‬בכל זאת בני‪-‬אדם‪.‬‬ ‫הללו‪ .‬אני מניח שסבתא לא חששה למות מאיזו‬
‫אל תוך המחנה‪ .‬אי אפשר היה לפספס את זה‪ .‬הרוב‬ ‫מחלה‪ .‬טובי הרופאים היו אז בבתי החולים בוורשה‪,‬‬
‫לא עוד‪ .‬היום היא יהודייה מסומנת שראשה שווה‬ ‫יהודים ושאינם יהודים‪ .‬היא גם לא חששה למות‬
‫פשוט ראו ושתקו‪.‬‬ ‫קילו סוכר ועוד קצת קמח‪.‬‬ ‫ברעב‪ .‬כמו כל אדם אחר במדינה מתוקנת מערבית‬

‫אז היכן היה האדם בשואה?‬ ‫היכן היה האדם בשואה?‬ ‫היא ידעה שהמדינה לא תיתן לה למות ברעב‪.‬‬

‫במיידנק‪ ,‬כך היא מספרת‪ ,‬גזזו את כל שערותיהן‬ ‫החיים בגיטו היו נוראים ומזוויעים‪ .‬אבל גם שם היה‬ ‫היא חיה את החלום עד שפלשו הנאצים לפולין‪.‬‬
‫והכניסו אותן למקלחות‪ .‬היא ואחותה‪ ,‬אסתר‪ ,‬עמדו‬ ‫סוג של חיים‪ .‬סבתא מספרת שהיא‪ ,‬עם קבוצת‬ ‫בגיל ‪ 15‬חרב עליה עולמה‪ .‬העולם שלה‪ ,‬זה שהיא‬
‫משני צידיה של אמא שלהן וניסו בכל כוחן לשמור‬ ‫חברות היו לומדות יחד עברית ומקצועות נוספים‪.‬‬ ‫הכירה‪ ,‬בטחה בו וסמכה עליו‪ ,‬קרס אל תוך עצמו‬
‫עליה שלא תילקח‪ .‬זה לא צלח‪ .‬שם‪ ,‬בארובה‬ ‫אבל המשפט שמשך במיוחד את תשומת ליבי‬ ‫לנגד עיניה‪ .‬ועמו חרב גם הביטחון האישי הבסיסי‬
‫הענקית המיתמרת במקום עד היום ואשר נראית‬ ‫בסיפור שלה היה על הקבוצה הסודית הקטנה‬
‫היטב מהעיר לובלין נחנקה אמה למוות יחד עם עוד‬ ‫והאמונה באדם‪.‬‬
‫שהייתה שם‪.‬‬
‫‪ 200,000‬איש‪ ,‬מחציתם יהודים‪.‬‬ ‫יחד עם כל משפחתה והקהילה היהודית‪ ,‬היא‬
‫השמועות המוזרות על מחנה ובו "מקלחות‬ ‫"מידי שבוע"‪ ,‬כך היא מספרת‪" ,‬עבדנו על 'מידה'‬
‫חשמליות" שבו חונקים אלפי בני אדם ושורפים את‬ ‫‪www.weareinamerica.com 32‬‬
‫גופותיהם הגיעו לסבתי בגטו כבר ב‪ ,1942-‬אולם‬
‫אף אחד לא התייחס ברצינות לבדיות האלה‪ .‬כך‬
‫כותבת סבתא בספר‪" :‬היתכן הדבר?! היתכן?! הרי‬
‫זה עובר כל דמיון פרוע‪ ,‬היכן האנושיות?! התרבות?‬
‫במאה ה‪ ?20-‬ואם דברים אלה קיימים אמנם אצל‬
‫הגרמנים‪ ,‬האם לא יפחדו לפחות מפני העולם‬
‫החופשי? קיימות תחנות רדיו מחתרתיות‪ ,‬קיימים‬
‫מרגלים בשטח הכבוש והם יודיעו‪ .‬לא! הזוועה הזאת‬
‫לא תיתכן! אלף פעמים‪ :‬לא! ואפילו נניח שזו האמת‪,‬‬
‫אז ברגע שישמעו על כך שם‪ ,‬מעבר לגבולות צלב‬
‫הקרס – מיד יבואו ויצילו‪ ,‬מחר מחרתים יפציצו את‬
‫ברלין‪ ...‬הרי לא ירשו שישמידו עם חף מפשע וחסר‬
‫הגנה‪ ,‬זקנים וילדים‪ .‬הרי זה מגוחך‪ .‬אנשים הם סוף‬
‫סוף אנשים עם לב אנוש‪ ,‬הרי גם להם יש ילדים כמו‬
‫פסק'ה ושלמה שלנו‪ ,‬גם להם יש אמא כמו אמא‬

‫שלנו‪".‬‬
‫לא‪ ,‬סבתא‪ .‬אנשים הם לא 'סוף סוף אנשים עם‬
‫לב אנוש'‪ .‬העידן המודני‪ ,‬ההומאניות והנאורות לא‬
‫עמדו לנו‪ .‬גם לא הדמוקרטיה שהעלתה את היטלר‬
‫לשלטון‪ .‬סבתא וכמוה עוד ששה מיליון חשבו שכל‬
‫אלו יגנו עליהם‪ .‬גם כשהם חוו דברים נוראים ואיומים‪,‬‬
‫הם לא העלו בדעתם חניקה שיטתית ורצח יזום‬
‫בסדר גודל המוני‪ .‬אבל הוא התקיים‪ .‬לא בבונקרים‬
‫ובמרתפים‪ ,‬כי אם במחנה ענק הניצב בגלוי על פני‬
‫קילומטרים רבים מתחת לאף של לובלין‪ .‬בכל יום‬
‫עברו מטוסי בעלות הברית מעל אושוויץ‪ .‬אף פצצה‬
‫לא נפלה שם למרות שכולם ידעו אז מה תהיה‬
‫המשמעות של פצצה אחת כזו‪ .‬רישומי המחנה כבר‬
‫היו אז בידי ההנהגה של בעלות הברית‪ .‬גם חברת‬
‫הרכבות הממשלתית של צרפת הסיעה יהודים‬
‫להשמדה‪ ,‬וקצינים צרפתים בשטח פולין החופשית‬

‫המשך‪...‬‬