Page 30 - waia216
P. 30
משהו שלא חשבתי שיקרה לי .אני שתמיד רציתי עקםפסהי ומתהובפנורלתה
וחייתי את החיים במלואם ,ללא פחד ,תמיד טיילתי,
התנסתי במלא חוויות ,ללא פחד תמיד אני הייתי אני. מה קורה כשיום אחד החיים משתנים כמעט בלי סימנים מקדימים? איך
ופתאום סרטן? תמיד חשבתי שאני בלתי מנוצחת. ממשיכים הלאה כשברגע אחד כל התוכניות לעתיד משתנות?
הפחד ,חוסר הוודאות דיי הציפו אותי אך מהר מאוד
הבנתי שעלי לבחור איך להתמודד עם המצב הזה. ביוזמה משותפת של עמותת סטנד ביי מי ובאדיבות מגזין אנחנו באמריקה
בחרתי ללכת על אומץ ושקט נפשי ,להאמין .בחרתי נביא סיפורים אישים מאנשים שחיים פה ביננו ,מתמודדים ,משנים ,מגלים.
להקשיב לצוות הרפואי ,ולאמץ תזונה נכונה ,אבל זה כי אם רגע נקשיב ,נגלה שכשרואים את המופלאות באנשים מסביבנו ,נוכל
רק חלק ממה שאנחנו יכולים לעשות .הסרטן מביא
הרבה התמודדויות שלא מדברים עליהם ,בגלל זה להכיר במופלאות בתוכנו.
כל כך חשוב להקיף את עצמכם באנשים הנכונים" . והפעם קפה עם סימה פרלה.
"בהתחלה לא רציתי לדעת ,פשוט עושה מה מארחת אותנו לקפה בביתה מואר השמש בחיוך ש .דמרי
שהרופאים אומרים אבל די מהר הבנתי שזה קורה גדול "וזה מה שאני עדיין אומרת עכשיו ,חמש שנים
לי ואני צריכה לדעת .אז שאלתי ,קראתי ,התעניינתי", חייה של סימה פרלה השתנו בין רגע .בגיל ,64
היא נזכרת" .הבנתי שאני צריכה להכיר את הגוף אחרי שהסיפור התחיל". לאחר שנים של בריאות טובה ,הקפדה על תזונה
שלי טוב יותר ,להקשיב לו ולדעת איך לטפל בכאב נכונה ופעילות גופנית ,היא אובחנה עם סרטן המעי
ואיך להתמודד עם תופעות הלוואי ,ומה הנפש שלי "האבחנה הפתיעה ,למרות שכשקראו לי אחרי הגס .האבחנה הגיעה כהפתעה והחדשות הללו לא
בדיקתי קלונסקפיה שיגרתית כבר הייתה לי רק זעזעו את חייה ,אלא גם דרשו ממנה להסתכל
צריכה". תחושה ,אני זוכרת שאמרו לי את האבחנה ואחרי
השוק והשאלה מה זה אומרת ,המחשבה הייתה על המציאות בעיניים אחרות.
לא סיפרתי ,לא שיתפתי ,כי גם היום יש אנשים מה עכשיו? לבעלי זה היה מאד קשה ,ידעתי שאני
שנרתעים כשהם שומעים את המילה סרטן ,אנשים צריכה תוכנית פעולה ,שאני צריכה להתמודד עם "אני בריאה עם מחלה" ,היא מספרת כשהיא
שלא יודעים מה להגיד וזה בסדר ,אבל לצערי היו
חברים וחברות שפשוט נעלמו מהשטח ,וזה קורה www.weareinamerica.com 30
הרבה .היום אני יודעת שמי שנשר כנראה היה חבר
לתקופה אחרת ולשמחתי גיליתי חברים חדשים
ויש הרבה אנשים ,חברים וחברות שהתגלו במלוא
יופיים"
אחרי הניתוח והטיפולים הכימותרפיים ,חזרתי
הביתה וניקיתי את הבית כאילו לא קרה דבר .זה היה
חלק מהגישה שלי – להמשיך בשגרת חיי ,להתמודד
עם האתגרים בצורה פרקטית ורגועה ,ולא לתת
לסרטן להשתלט עלי.
אני מבינה היום כמה חשוב להקשיב לגוף .אני למדתי
על בשרי שאסור להתעלם מסימנים מוקדמים ושיש
לפנות לטיפול רפואי בזמן .אני רוצה לעודד את
כולם להיות קשובים לגופם ולפנות לרופא כשהם
חשים שמשהו לא בסדר.
תמיכת המשפחה והקהילה הייתה קריטית במסעי.
בעלי היה לצידי בכל רגע ,אבל הרגשתי לבד ,לא
הייתי בטוחה מה לעשות .שמעתי על עמותת סטאנד
ביי מי ,אבל לא רציתי לפנות .אני? אני אפנה לבקש
עזרה? מה פתאום! אני לא רוצה להיות נטל.
סימה צוחקת ושותה מים קרים" ,זאת הייתה השיחת
טלפון הכי חשובה שאי פעם עשיתי .והמסר שלי
פשוט ,לא להתבייש ,אי אפשר להתמודד עם משהו
אם אנחנו מסתירים ,מתחבאים .השיחה עם סטנד
ביי מי ,ישר נתנה לי את ההרגשה של אני לא צריכה
לבקש עזרה ,המסר מהעמותה זה :את לא לבד .הם
אמרו לי והם הראו לי שהם לא בשביל "לעזור" אלא
באמת ללוות אותי לאורך כל הדרך ,עם כל העליות
והירידות ליווי על ידי אנשים מקסימים ,מתנדבים,
שמטוב לבם נתרמים אנשים שהם עכשיו משפחה
וחברים.
המסע של סימה עם המחלה היה רצוף אתגרים
פיזיים ונפשיים.
"הטיפולים הכימותרפיים היו קשים ,בדיקות,
אישפוזים .החיים משתנים .אבל היה לי על מי
להשען .חברים וחברות חזרו לחיי כי גם אני למדתי
איך להיות ואיך ולהתמודד ,העמותה הקיפה אותי
בעטפת של אכפתיות ועזרה ,וסיפקה תמיכה
קריטית".
היא מתארת איך הכוח להתמודד עם המחלה לא
נובע רק מעצמה ,אלא גם מהסביבה התומכת,
העמותה והחברים שלצידה בכל שלב .היא יודעת
שכאשר יש תמיכה ,גם ברגעים הקשים ביותר ,ניתן