Page 42 - waia206
P. 42

‫גשנבהרתטושבייהן‬

                                                   ‫כשחייגתי את השם הבא ברשימת הטלמרקטינג‪,‬‬
                                                  ‫תסריט‪-‬השיחה המוכן מראש לא יכול היה לעזור לי‬

                       ‫הרבה זמן לא התקשרתי‪".‬‬                    ‫ואז בחמימות שלא הגיעה לי‪" ,‬רחל‬                   ‫יעל זולדן‬
                                                                             ‫מתוקה‪ ,‬מה שלומך?"‬
‫"חמודה! אל תתנצלי‪ ,‬את עסוקה! כל הצעירים‬                                                            ‫כדי להתפרנס בתקופת האוניברסיטה‪ ,‬עבדתי‬
                                 ‫עסוקים מאוד‪".‬‬                  ‫"טוב‪ ,‬תודה"‪ ,‬עניתי בזהירות‪ ,‬כשאני‬  ‫בטלמרקטינג‪ .‬החדר המה בני אדם‪ ,‬והיה מחולק‬
                                                                ‫מנסה לחשוב כיצד להתקדם‬             ‫על ידי מחיצות קטנות ודחוס בצעירים כמוני‪ .‬אספנו‬
‫"כן‪ ,‬עסוקה"‪ ,‬הסכמתי‪" .‬אבל לא עסוקה עד כדי כך‪,‬‬                   ‫מנקודה זאת ולחזור לתסריט‬           ‫תרומות לכמה ארגוני חסד‪ ,‬והיינו מתקשרים‬
‫ופשוט לא יכולתי לחכות עוד יום אחד בלי לאחל לך‬                   ‫המכירה‪" .‬אז בכל אופן‪ ,‬אני פשוט‬     ‫לאנשים על פי רשימה קבועה‪ ,‬לרוב בזמן הפסקת‬
                                                                                                   ‫הצהריים שלנו‪ .‬בקולות עליזים ונעימים‪ ,‬יצרנו קרבה‬
                                    ‫שנה טובה‪".‬‬                                   ‫התקשרתי כדי‪"...‬‬   ‫מזויפת עם האדם התמים מצידו השני של הקו‪.‬‬
                                                                                                   ‫הקראנו בקלילות מתוך תסריט‪-‬שיחה מוכן מראש‪,‬‬
‫"וגם לך!" היא אמרה במהירות‪" .‬הייתי צריכה להגיד‬                  ‫"כמובן‪ ,‬אני יודעת למה התקשרת‬       ‫הזכרנו לאנשים את תרומתם בשנה שעברה ושאפנו‬
‫קודם! שנה טובה לך ולכולם‪ ,‬בריאות ואושר‪ ,‬ונחת‪.‬‬                   ‫מותק"‪ ,‬היא אמרה בצחקוק‪" .‬פשוט‬
                                                                ‫התקשרת 'צו בענטש מיר א‪'...‬‬                                           ‫להגדיל אותה‪.‬‬
        ‫שנה של 'אלעס גוט'‪ ,‬כל הדברים הטובים!"‬                   ‫לאחל לי שנה טובה‪ .‬אך‪ ,‬רחל‪ ,‬תמיד‬
                                                                                                   ‫כדי שלא להישמע משויכים למגזר מסוים‪ ,‬כל‬
                        ‫"אמן‪ ,‬גברת שיין"‪ ,‬אמרתי‪.‬‬                           ‫היית ילדה כל כך טובה‪".‬‬  ‫הבנות התבקשו לומר ששמן הוא רחל כהן וכל‬
                                                                                                   ‫הבנים כינו את עצמם דוד לוין‪ .‬זאת הייתה קומדיה‬
  ‫"ושנה מלאה בחברים טובים כמוך!" היא הוסיפה‪.‬‬                    ‫הסתכלתי על תסריט‪-‬השיחה‪ ,‬אבל‬        ‫מגוחכת‪ ,‬אולם ככה עשו את זה‪ ,‬וכל מי שהצליח‬
                                                                ‫לא מצאתי בו שום עזרה‪ .‬לא ידעתי‬     ‫להשיג תרומה גדולה היה מקבל בונוס ‪ -‬ואני רציתי‬
                     ‫"אמן!" אמרתי שוב‪ ,‬מבוישת‪.‬‬
                                                                                         ‫מה לומר‬                                   ‫את הבונוס הזה‪.‬‬
‫דיברנו עוד כמה דקות על מתכונים לראש השנה‬
‫וכמה מהר השתנה מזג האוויר‪ ,‬ואחר כך נפרדנו‪.‬‬                      ‫לרגע הזדעזעתי‪ .‬תמיד הייתי ילדה‬     ‫’פרידה שיין' היה השם הבא ברשימה‪ ,‬ובזמן‬
‫במשך כמה רגעים בהיתי מהורהרת בשפופרת‪,‬‬                                    ‫כל כך טובה? לא נראה לי‪.‬‬   ‫שהמתנתי לתשובה‪ ,‬שיננתי בלבי את נוסח תסריט‪-‬‬
‫וחשבתי על בדידותם הבלתי נסבלת של האנשים‬
‫המבוגרים‪ ,‬וכמה שאנחנו לא מבינים את גדולתן של‬                    ‫הסתכלתי על תסריט‪-‬השיחה‪,‬‬                       ‫השיחה המוכן‪ .‬הטלפון צלצל בקול חד‪.‬‬
‫מחוות קטנות‪ .‬ואז לקחתי את רשימת המספרים‪,‬‬                        ‫אבל לא מצאתי בו שום תועלת‪ .‬לא‬
‫העתקתי בזהירות את מספר הטלפון שלה על דף‬                                                            ‫”הלו?" קול צרוד‪ ,‬שנראה שלא רגיל לדבר הרבה‪,‬‬
                                                                                  ‫ידעתי מה לומר‪.‬‬                           ‫רעד בצידו השני של הקו‪.‬‬
                                  ‫והכנסתי לכיס‪.‬‬
                                                                ‫"כבר המון זמן שלא שמעתי ממך"‪.‬‬      ‫"שלום לך גברת שיין! מדברת רחל כהן"‪ ,‬זימרתי‬
                 ‫כדי להתקשר שוב בפעם אחרת‪.‬‬        ‫המשיכה גברת שיין בשמחה‪" .‬כבר המון זמן שאני‬       ‫בקול צלול כמו קריסטל ומזויף לא פחות‪" .‬מה‬
                                                  ‫לא שומעת מאף אחד‪ ,‬עד שאת התקשרת‪ .‬ואני‬
                                                  ‫פשוט יושבת כאן ומסתכלת מהחלון‪ .‬אני יודעת שזה‬                                       ‫שלומך היום?"‬
                                                  ‫טיפשי‪ ,‬יש כל כך הרבה מה לעשות לפני החגים ואני‬
                                                                                                   ‫"בסדר גמור"‪ ,‬היא ענתה בזהירות במבטא מזרח‪-‬‬
                                                                                    ‫סתם יושבת!"‬    ‫אירופאי כבד שהכרתי טוב כל כך מהסבים והסבתות‬
                                                                                                   ‫שלי‪ .‬שמעתי כיצד שנים ארוכות של הרגלי נימוסים‬
                                                  ‫קולה המשיך עוד ועוד כמו מים עולזים המשתחררים‬     ‫ממלאים את תפקידם כשהיא הוסיפה‪" ,‬ומה שלומך‬
                                                  ‫מסכר‪ ,‬ואני דמיינתי את הדירה שלה עם כיסאות‬
                                                  ‫עץ כהים הניצבים על רגליים מגולפות בעדינות‪,‬‬                                                 ‫את?"‬
                                                  ‫וספת קטיפה חומה ודהויה ומפיות תחרה קטנות‪.‬‬
                                                  ‫ראיתי בדמיוני את התמונות היקרות בגווני חום‪-‬לבן‬   ‫"בסדר‪ ,‬תודה"‪ ,‬עניתי במהירות‪" .‬כמו שאמרתי‪,‬‬
                                                  ‫והרחתי את ריחם של חפצים נקיים אך לא בדיוק‬              ‫קוראים לי רחל כהן‪ ,‬ואני מתקשרת בשביל‪"...‬‬

                                                                                        ‫מאווררים‪.‬‬                        ‫"רחל מי?" היא עצרה אותי‪.‬‬

                                                  ‫"אז מה איתך רחל? מה שלום אמא שלך? מה עם‬          ‫"רחל כהן" עניתי בקול ברור ורם‪ ,‬למקרה שלזקנה‬
                                                                                         ‫סבתא?"‬    ‫המסכנה יש בעיות שמיעה‪ .‬ואז‪ ,‬מכיוון שלא רציתי‬
                                                                                                   ‫לסטות מהנוסח המוכן‪ ,‬המשכתי‪" ,‬ואני מתקשרת‬
                                                  ‫יכולתי לשמוע את ההתלהבות בקולה‪ ,‬עד כמה היא‬
                                                  ‫שמחה בשיחה‪ ,‬והרגשתי שבא לי לבכות‪ .‬במקום זה‪,‬‬                                             ‫בשביל‪"...‬‬
                                                  ‫הושטתי את ידי אל תסריט‪-‬השיחה המוכן ודחקתי‬
                                                                                                   ‫"רחל כהן"‪ ,‬היא אמרה בקול תוהה‪" ,‬מצטערת אבל‬
                                                                                 ‫אותו ממני והלאה‪.‬‬  ‫אני לא מכירה אף רחל כהן ואני‪ ...‬אה! רגע‪ ,‬רק רגע‪,‬‬
                                                                                                   ‫רחל! כן‪ ,‬נראה לי שאני זוכרת אותך‪ ,‬רחל הקטנה!‬
                                                  ‫"אני בסדר גמור‪ ,‬גברת שיין"‪ ,‬אמרתי כשאני נשענת‬
                                                  ‫לאחור במושבי ומכניסה חמימות לקולי‪" .‬אני בסדר‪,‬‬              ‫לא שמעתי ממך כבר כל כך הרבה זמן!"‬
                                                  ‫ואמא שלי בסדר וגם סבתא שלי‪ .‬מצטערת שכל כך‬
                                                                                                                                       ‫‪www.weareinamerica.com 42‬‬
   37   38   39   40   41   42   43   44   45   46   47