Page 32 - waia205
P. 32
לקרימטוריום .אני זוכר שוולטר על רכבת בקר ובמשך 4-5ימים ,ללא אוכל ,ללא סיפור
רצה ללכת עם אמו ולרוץ מים ,ללא שירותים ,הסיעו אותנו לאושוויץ .לאבי הישרדותו
אחריה ,אבל אני עצרתי אותו. היתה מזוודה קטנה בה הסתיר תכשיטים שהצליח המופלא
הוא אמר לי" :למה אתה עוצר לקחת מהבית .כשהגענו לאושוויץ ,האס.אס והקאפו של יצחק
אותי ,אני רוצה להיות עם אמא היהודים התחילו לצרוח עלינו' :שנל ,שנל ,יהודים
שלי' ,אבל לי היתה הרגשה לא החוצה' .הם הורו לנו להשאיר את כל החפצים שלנו איילה אור-אל
טובה ואמרתי לו שישאר איתי". על הרכבת ,אבל לאבי היה קשה להיפרד מהמזוודה
בתחילת דצמבר ,כשהרוסים והתכשיטים שקיווה שיעזרו לנו להינצל בהמשך. אחד מניצולי השואה האחרונים ,יצחק )ארני( הקר,
התקרבו והטבעת מסביב אמרתי לו' :אבא ,אתה רוצה למות בגלל המזוודה הלך לעולמו ב 17-לאוגוסט .2021אלמנתו ,ניצה
לגרמנים התהדקה ,החליטו שפרונג ,ערכה אירוע אזכרה לציון שנתיים למותו
הנאצים להוציא 64אלף הזאת?' ,לקחתי ממנו אותה וזרקתי אותה הצידה. בביתם שבטרזנה .בסלון הבית רחב הידיים ,התכנסו
איש לצעדת המוות מאושוויץ "מאושוויץ צעדנו רגלית לבילגה .כשהגענו גילחו כ 70-אורחים ,חבריהם של בני הזוג להעלות
בירקנאו לקרוז-רוזן ,בקור לנו את הראשים והכניסו אותנו למקלחות .נתנו זכרונות ולהקשיב לסיפור הישרדותו של יצחק כפי
מקפיא ,עם נעלי עץ וסחבות לנו מדים אפורים-כחולים ומיד אחר כך הפרידו
על שלדי גופם" .הלכנו שלושה בינינו לבין הנשים והילדים .ראיתי את העשן עולה שסיפר באירוע "זיכרון בסלון" כשנה לפני מותו.
שבועות וכמובן שרבים נפלו מהקרמטוריום ,אבל איש מאיתנו לא ידע מה גם 75שנה לאחר תום המלחמה בה איבד את כל
בדרך .אני לא יודע איך הצלחתי משפחתו ,הקר עדיין מתרגש וקולו משתנק מבכי
ללכת ,הייתי כמו שלד ,אבל שורפים שם". כשהוא נזכר באותם ימים שחורים בהיסטוריה של
ידעתי שאם לא אלך ,ירו בי .בכל את ביקורו של יוזף מנגלה במחנה ,הקר לעולם העם היהודי .על מסך הטלוויזיה הגדול כפי שצולם
פעם שנפלתי ,וולטר היה מקים לא ישכח .זה הרגע שסימל את סופה של משפחת בערב השואה ,2020נראה הקר מספר בפרטי
אותי ובכל פעם שהוא נפל ,אני הקר והיוותרו בעולם יתום" .מנגלה ערך סלקציה
הייתי מרים אותו .בסוף הגענו בין הילדים .אותי הוא שלח לצד אחד ואת אחי לצד פרטים ובדיוק רב על ילדותו במחנה ההשמדה.
20איש לבוכנוולד ,השנה היתה השני .את וולטר ,בן דודי ,שלח לצד שלי .אבי ניסה הקר נולד בכפר קטן מחוץ לוינה ,אוסטריה.
כבר .1945היינו צריכים להוריד עוד לדחוף את ליאו לצד שלנו ,אבל מנגלה לא הניח "בכל הכפר שלנו היו רק שתי משפחות יהודיות.
את הבגדים ולהישאר כל הלילה לו .סך הכל הוא בחר 89ילדים ואת כל השאר שלח כשהנאצים עלו לשילטון ,היינו צריכים ללכת עם מגן
ערומים בחוץ .בבוקר גילחו דוד צהוב על המעיל .הייתי בן 9כשהעבירו אותנו
אותנו ,הכניסו אותנו למי ליזול ונתנו לנו חתיכת לחם לגטו בוינה .תושבי העיר ,כולל הילדים ,היו זורקים
קטנה .אכלתי חצי חתיכה וחצי החבאתי מתחת עלינו אבנים וקוראים לנו שמות .היה מפחיד .אבא
לבית השחי ,כדי שיישאר לי לאחר כך .הם מצאו את שלי עבד בשוק השחור כאופה וב ,1942-בדיוק
חתיכת הלחם הקטנה שלי ולקחו אותה .כל הלילה כשמלאו לי ,13שלחו אותנו לטרייזנשטט והפרידו
בכיתי בגלל החתיכה הזאת .אם הייתי מפסיד מיליון ביני לבין הורי .אני נותרתי עם בן דודי וולטר ושני
אחיו .אחי ,ליאו ,שהיה צעיר ממני בשלוש שנים,
דולר לא הייתי בוכה כל כך". נשאר עם ההורים שלי .בטרייזנשטט עבדנו במפעל
זמן קצר לאחר מכן ,הגיעה המלחמה לקיצה .הקר
התחבא עם בן דודו בצינורות הביוב וכשיצא משם נעליים .לא היה אוכל ,היה קשה ורע".
גילה שהגרמנים ברחו" .הם עוד רצחו כמה יהודים, יום אחד ,קרתה תאונה איומה .הקר חימם נוזל שנועד
לקחו את האוכל ונמלטו .האמריקאים שהגיעו אחר לתיקון הנעליים והחומר הדליק עלה בלהבות ,תפס
כך למחנה הביאו איתם מרקים ואוכל ואנשים בבגדיו ושרף את הנער מכף רגל ועד ראש .מיותר
התנפלו על האוכל ומתו כמו זבובים ,כי לא היו לציין כי הוא לא קיבל כל טיפול רפואי להקלה על
רגילים לאכול כאלו כמויות .לי ולשאר הילדים נתנו פצעיו הקשים" .במקום זה מנהל המחנה החליט
האמריקאים שוקולד .אחר כך הלכנו לכפר הקרוב, שמשפחת הקר גדולה מדי ושהגיע הזמן לשלוח
לקחנו עופות והכנו לעצמנו אוכל .לאחר השיחרור אותנו משם לאושוויץ-בירקנאו .הייתי על קביים,
וולטר החליט לנסוע לפלשתינה ואני ללכת לחפש אמי גם היתה במצב בריאותי לא טוב ,העלו אותנו
קרובי משפחה בגטו".
בני הדודים עברו לגור בהמשך בארה"ב ונותרו
קרובים זה לזה עד יום מותם .וולטר נפטר שלושה
שבועות לפני בן דודו והשניים קבורים באותו בית
הקברות מאונט סיני בלוס אנג'לס.
יהיה זכרו ברוך,
יצחק הקר 1929-2021
www.weareinamerica.com 32
