Page 46 - waia193
P. 46
הם היו דור חלוצי ,שדיבר רק על ציונות ,בלי מילה
על השואה".
ליפשיץ מספרת שהשואה ליוותה אותה כל חייה,
כולל בדיחות שחורות על התקופה השחורה
בהיסטוריה.
"סבא שלי תרגם את המחברת לעברית ,ואז פשוט
נתנו לי לקרוא אותה .זה היה קשה והשפיע עליי
מאוד .ההורים שלי מהממים וכמובן תמיד רצו
בטובתי ,אבל בתור דור שני גם להם לא ממש היו
פילטרים .אפשר להבין ,כי הם בעצמם כל כך עמוק
בחוויה ,שהם לא מצנזרים .בסלון שלהם יש מדף
ספרי שואה שמרחף מעל הכול ,משהו סימבולי
מאוד ,יום אחד הוא יקרוס על כולנו .אז הנגישות
לספרות שואה הייתה מיידית .ילדה ,רוצה לקרוא ק'
צטניק? אין בעיה".
"ילדה מס' "60427
לראשונה אי פעם ,סרט ישראלי זכה בפרס הבאפטא בקטגוריית סרטי
הסטודנטים שהתקיימה בחודש יולי בלוס אנג'לס .בנימוקי השופטים לבחירת
הסרט הישראלי בפרס נאמר כי מדובר בסרט עמוק ,ואמוציונאלי המביא
לידי ביטוי אומנותי יוצא דופן את חוויות הדור השלישי של ניצולי השואה
שולמית ליפשיץ
אוריאל ברקוביץ סביה וסבותיה של ליפשיץ היו ניצולי שואה ומכאן סרט הגמר של בית הספר לקולנוע מעלה בירושלים -
ההשראה לתסריט .בראיון שנתנה למקור ראשון 'ילדה מס' '60427של הבימאית שולמית ליפשיץ,33 ,
המועמדות לבאפט"א הגיעה להם בהפתעה גמורה היא סיפרה" :היו אצלנו תסמיני דור שני ושלישי והאנימטור אוריאל ברקוביץ ,38 ,זכה בפרס הדרמה
הם מספרים .מנהלי התחרות פנו לבית הספר קיצוניים שכללו המון בדיחות שחורות .חשבנו הטובה ביותר בתחרות פרסי באפטא )תחרות
לקולנוע וביקשו מהם לקבל את הסרטים הטובים שזה נורמלי ,שכל המשפחות ככה ,ורק עם השנים האוסקר הבריטי( .זהו אחד הפרסים היוקרתיים
ביותר ומעלה בחרו לשלוח את הסרט הזה .בנימוקי התברר לי שממש לא ,ושחווינו דברים מוזרים. בעולם בתחום סרטי הגמר הסטודנטיאליים .הסרט,
השופטים לבחירת הסרט הישראלי בפרס נאמר כי למשל ,סבתא מצד אבא ,בכל בית חדש שהיא המשלב דרמה ואנימציה ,מבוסס על זיכרונותיה של
מדובר בסרט עמוק ,ואמוציונאלי המביא לידי ביטוי עברה אליו ,הייתה מכניסה את כל הילדים לבוידעם, הבמאית כנכדה של ניצולת שואה ,שתיעדה את חייה
אומנותי יוצא דופן את חוויות הדור השלישי של סוגרת ,בודקת שאפשר להתחבא ורק אז נרגעת.
סבתא מצד אמא ,שפרה בליצקי לבית רייזמן ,הייתה ביומן אישי במהלך השואה.
ניצולי השואה. צועקת מתוך שינה .היא הייתה עוטפת ומחבקת,
מנהלת "מעלה" ,נטע אריאל ,בירכה את הזוכים: אבל זה היה יותר מדי ,משהו לא נראה נכון ,לא טבעי. הסרט הקצר עוקב אחר סיפורה של ילדה בכיתה
"שמחים על נקודת ציון נוספת המוכיחה את איכותו לא היה לי נוח לחבק אותה ולא הבנתי למה ,חשתי ה' בתחילת שנות התשעים ,המגיעה לבית סבתה
של בי"ס מעלה ושל הדור הצעיר בקולנוע הישראל. רגשות אשמה על כך .כשהיא נפטרה הייתי בכיתה כדי לבלות שם חלק מהחופש הגדול .היא מגלה
ה' ,ובשבעה מצאנו את המחברת שלה בבוידעם. שם מחברת נסתרת שבה מגוללת הסבתא את
צילומים :בה"ס מעלה היא כתבה אותה ביידיש ב־ ,1946אחרי אושוויץ, סיפורה באושוויץ ,כולל מותה המחריד של אחותה,
כשהייתה במחנה פליטים באיטליה .היא כתבה אחות שהיא מעולם לא הזכירה באוזני ילדיה או
בעיקר כדי לעבד לעצמה את האירועים ,שהיא לא נכדיה .הילדה ,שמגלמת תהילה ליפשיץ אוצרת
דיברה עליהם מעולם ולא סיפרה עליהם לאף אחד. את הסוד בקרבה ,והחופשה הישראלית שעוברת
עליה מתובלת בלא מעט מראות שואה ורגעי חרדה,
המוצגים בסרט בעזרת אנימציה.
www.weareinamerica.com 46
