Page 20 - waia192
P. 20

‫‪...‬המשך‬

‫אל תגיד‪ :‬לי זה לא יקרה! לי זה לא יקרה! לי ז‬

‫כנראה הורה שאינו מסור לילדיו‪ ,‬מזניח ורשלני‪.‬‬         ‫ברט אינו חרדי‪ ,‬ערבי‪ ,‬מתנחל‪ ,‬אשכנזי‪ ,‬דתי‪ ,‬חילוני‪,‬‬  ‫ניבטת פעוטה מתוקה ומלאת שמחת חיים‪.‬‬
                                                    ‫או מזרחי‪ .‬הוא סתם הורה אמריקאי רגיל‪ .‬אחרי‬
‫גם דיאמונד עצמו סבר כך בתחילה‪" :‬אני חוקר‬            ‫שמקשיבים לדבריו המצמררים‪ ,‬מחלחלת החרדה‪:‬‬           ‫"כמה שעות לאחר מכן קריסטי באה לאכול אתי‬
‫את המוח והזיכרון מאז ‪ ,1980‬אבל חשתי מבוכה‬           ‫אם זה קרה לו‪ ,‬האם זה יכול לקרות גם לי? ברור‬       ‫צהריים ואספה אותי מהמשרד במכוניתה"‪ ,‬המשיך‬
‫כאשר עיתונאי שאל אותי ב–‪ 2004‬כיצד הורים‬             ‫שלא! הוא אבא ואני אמא‪ .‬הנה‪ ,‬מצאתי עוגן להיאחז‬     ‫ברט‪" ,‬כשנסענו פתאום חשתי כאב חד מפלח אותי‪:‬‬
‫מסוגלים לשכוח את ילדיהם במכונית ולהמשיך‬                                                               ‫'למה הגננת לא אמרה לי כלום על השמלה שבה‬
‫בענייני יומם‪ .‬זה בלתי נתפש‪ .‬ההנחה הראשונית‬                              ‫בו ולהרחיק ממני את האימה‪.‬‬     ‫הלבשנו את ריי־ריי באותו בוקר?' הלב שלי צנח‬
‫שלי היתה שמדובר בהזנחה הורית"‪ ,‬כתב דיאמונד‬                                                            ‫לקרקעית החזה — זה היה הרגע שבו הבנתי שהיא‬
‫במאמר שפורסם באתר ‪ .The Conversation‬השאלה‬           ‫לדברי פרופ' דיוויד דיאמונד‪ ,‬מומחה לפסיכולוגיה‬
‫המשיכה להטריד את דיאמונד‪ ,‬וכחוקר ואיש מדע‬           ‫ונוירולוגיה מאוניברסיטת דרום פלורידה‪ ,‬תמיד‬                                          ‫עדיין במכונית‪.‬‬
                                                    ‫יש עוגן כזה‪ .‬אנשים שומעים סיפורי זוועה מהסוג‬
 ‫הוא החליט לספק לשאלה תשובה מבוססת יותר‪.‬‬            ‫הזה ומסרבים להאמין שגם להם זה יכול לקרות‪.‬‬         ‫"הסיוט התממש‪ :‬ריי־ריי נשכחה למשך כמעט שלוש‬
                                                    ‫כיצד יכול הורה שפוי לשכוח את ילדיו למותם‬          ‫שעות באוטו לוהט מחום"‪ ,‬השלימה קריסטי את‬
‫מאז הוא נפגש עם הורים רבים ששכחו את ילדיהם‬          ‫במכונית לוהטת? זה הרי בלתי מתקבל על‬               ‫דבריו‪" ,‬חזרנו בטיסה למשרד‪ ,‬נסענו נגד כיוון התנועה‪.‬‬
‫במכונית‪ ,‬שוחח עמם‪ ,‬האזין לשיחות הופכות‬              ‫הדעת‪ .‬המסקנה המתבקשת היא שזה קורה רק‬              ‫במשך ארבעים דקות כוחות ההצלה ניסו להחיותה‪,‬‬
‫הקרביים שניהלו עם מוקדי החירום כשגילו את‬            ‫ל"אחר"‪ ,‬לאדם השונה מהם בתכלית — שהוא‬              ‫אבל למרות המאמצים‪ ,‬אי אפשר היה להציל אותה‪ .‬ריי‬
‫ילדיהם שנשכחו במכונית‪ ,‬קרא את הדו"חות‬                                                                  ‫מתה עשרה ימים בלבד אחרי יום הולדתה הראשון"‪.‬‬
‫המשטרתיים של האירועים ואף שימש עד מומחה‬
‫בכמה משפטים שהתנהלו בארה"ב נגד הורים‬                                        ‫‪Licence No: 0I01536‬‬
                                                                             ‫‪5530 CORBIN AVE SUITE 170‬‬
                    ‫ששכחו את ילדיהם במכונית‪.‬‬
                                                                                    ‫‪TARZANA CA 91356‬‬
‫כיום‪ 12 ,‬שנה מאוחר יותר‪ ,‬לפרופ' דיאמונד יש‬
‫תשובה אחרת לחלוטין לשאלה מיהם האנשים‬                ‫‪818.219.3525‬‬
‫המסוגלים לשכוח את ילדם במכונית — כולנו‪ ,‬או‬
‫"לפחות כל מי שאי פעם שכח משהו‪ ,‬מתישהו"‪ ,‬אמר‬         ‫‪W W W. PAT H WAY F I N A N C I A L . U S‬‬

                                ‫בראיון טלוויזיוני‪.‬‬                                                                                    ‫‪www.weareinamerica.com 20‬‬

‫שכחתם צרור מפתחות על השידה? פספסתם‬
‫פגישת עבודה? אם כך‪ ,‬זה יכול לקרות גם לכם‪ ,‬כך‬

                                ‫לטענת דיאמונד‪.‬‬

‫מ–‪ 1990‬עד ‪ 2004‬נשכחו למוות ‪ 100‬תינוקות‬
‫במכוניות בארה"ב‪ .‬מאז שולשו המספרים — ועוד‬
‫‪ 300‬תינוקות נכנסו לסטטיסטיקה הקשה הזאת‪,‬‬
‫מדווח דיאמונד במאמרו‪ .‬הוא אף ציין כי זוהי תופעה‬
‫רחבת היקף‪ 25% :‬מההורים לילדים בגילי ‪ 3–0‬דיווחו‬
‫כי שכחו את ילדם לפחות פעם אחת ברכב‪ .‬למרבה‬
‫המזל‪ ,‬רוב המקרים אינם מסתיימים באסון‪ .‬בממוצע‬
‫מוצאים את מותם ‪ 38‬ילדים בשנה לאחר שנשכחו‬

                                       ‫במכונית‪.‬‬

‫לאור המספרים הגדלים והולכים‪ ,‬העיתונות‬
‫האמריקאית מכנה את התופעה "סינדרום שכחת‬
‫התינוקות"‪ ,‬ואולם דיאמונד מבקש לדייק‪" :‬לא‬
‫מדובר בסינדרום‪ .‬זו אינה מחלה‪ ,‬רק כשל אנושי של‬
 ‫זיכרון שנוכחנו בו בשל המקרים הטראגיים האלה‪.‬‬

‫"כשל כזה הוא תוצאה של תחרות בין שתי מערכת‬
‫זיכרון מקבילות — זיכרון מתוך הרגל וזיכרון עתידי‬
‫)פרוספקטיבי("‪ ,‬מסביר דיאמונד במאמרו‪" .‬זיכרון‬
‫מתוך הרגל הוא המערכת המאפשרת לנו לזכור‬
‫פעולות החוזרות על עצמן ומבוצעות באופן אוטומטי‬
‫— כמו למשל‪ ,‬מסלול הנסיעה מהבית לעבודה‪ .‬זיכרון‬
‫פרוספקטיבי הוא זה שמסייע לאדם לתכנן קדימה‬
‫את מהלכיו‪ ,‬לקבוע פגישות ולארגן את סדר יומו‪.‬‬
‫במקרים של שכחת הילד ברכב‪ ,‬כשניטש מאבק בין‬
‫שני סוגי מערכות הזיכרון — הזיכרון מתוך הרגל יוצא‬

                             ‫כשידו על העליונה"‪.‬‬

‫על הזיכרון העתידי אחראים שני אזורים במוח —‬
‫ההיפוקמפוס )‪ (The Hippocampus‬המאחסן את‬
‫כל המידע החדש‪ ,‬והקורטקס הפרה־פרונטלי‬
‫)‪ (Prefrontal Cortex‬שהכרחי ליכולת לתכנן קדימה‪,‬‬

                                ‫מסביר דיאמונד‪.‬‬

‫לעומת זאת‪ ,‬מערכת הזיכרון מתוך הרגל ממוקמת‬
‫במרכז הגנגליה הבזאלית )‪,(The Basal Ganglia‬‬
‫המאפשר לאדם לבצע פעולות שגרתיות בלי‬
‫מחשבה ומאמץ מנטלי‪ .‬פעולות כמו קשירת שרוכים‬
   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25