Page 22 - ‏‏waia181

‫הרב הדר מרגולין‬

‫איך אפשר לשמוח‬
‫בעולם מלא צער?‬

‫איך אפשר מצד אחד‪ ,‬לשאת בעול הזולת בעולם מלא בכל כך הרבה צער‪,‬‬
‫ומצד שני להמשיך לשמוח בחיי היומיום? האם אין סתירה בין שני הדברים?‬

‫זה מפסיד ב'מלחמת' החיים‪ ,‬איננו חייל נאמן‬ ‫ועל כך הובאו דברי הזוהר‪" :‬בכיה תקיעא בלבאי‬ ‫שאלה‪:‬‬
‫אני זוכר תקופה של פיגועים בארץ ישראל לפני‬ ‫מסטרא דא וחדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא"‪.‬‬
‫כמה שנים‪ ,‬הצער על המצב היה גדול ומוחשי‬ ‫ובתרגום‪ :‬בכייה תקועה בלבי מצד זה‪ ,‬ושמחה‬ ‫מבט חטוף בכותרות החדשות מספיק כדי לאבד‬
‫אצל כולם‪ .‬צלצל אלי יהודי עם שאלה‪ :‬הוא מורה‬ ‫את היכולת לשמוח‪.‬‬
‫בבית ספר‪ ,‬ומחמת הדיכאון שלו מהחדשות – הוא‬ ‫תקועה בלבי מצד זה‪.‬‬
‫לא מסוגל ללמד כראוי‪ ,‬כי מורה מדוכא אינו יכול‬ ‫יכולת יש בלב האדם לשתי תחושות‪ ,‬הלב גדול דיו‬ ‫מלחמות וטרור‪ ,‬סופות ורעידות אדמה‪ ,‬בצורת ורעב‪,‬‬
‫להצליח ללמד‪ .‬אבל החדשות הן כל כך מדכאות‪...‬‬ ‫כדי להכיל את שתיהן‪ .‬גם כשיש השתתפות בצער‪,‬‬ ‫חולי וצרות‪ ...‬אינני רוצה לדכא אתכם‪ ,‬אבל הרשימה‬
‫אין זאת אומרת שנמחקה מידת השמחה‪ .‬וכן להיפך‪.‬‬ ‫ארוכה‪ .‬השאלה היא‪ ,‬איך אפשר לשמוח כשיש כל‬
‫מה לעשות?‬ ‫כך הרבה כאב בעולם הגדול? האם יש דרך לראות‬
‫השבתי לו בדברים התואמים למה שנתבאר כאן‪.‬‬ ‫שתיהן אמת‪ ,‬ואין כאן סתירה‪.‬‬ ‫את אור השמחה הבוקע מתוך החושך המכסה את‬
‫אסור לו להיות מדוכא‪ ,‬כי אז הוא לא יעשה את‬
‫מלאכתו בצורה נאמנה‪ ,‬ואי אפשר שהילדים יסבלו‬ ‫הנקודה השניה היא כך‪:‬‬ ‫כל הארץ?‬
‫בגלל רצונו להשתתף בצער‪ .‬עליו להצטער‪ ,‬כן‪ ,‬אבל‬
‫עליו לעשות זאת במידה נכונה וראויה‪ .‬את הילדים‬ ‫לא יעלה על הדעת לוותר על השמחה‪ .‬אין השמחה‬ ‫תשובה‪:‬‬
‫ילמד בשמחה – כי זו חובתו‪ ,‬ואת הצער ישא בלבו‬ ‫מוגדרת כמותרות או לוקסוס‪ ,‬כדבר שנחמד לנו‬
‫מהצד השני‪ ,‬ויחשוב עליו בזמנים הנכונים – ולא‬ ‫כשהוא נמצא אבל אפשר להסתדר בלעדיו‪ .‬על‬ ‫שאלה קשה היא זו‪ ,‬כי יש כאן שני ערכים מנוגדים‪,‬‬
‫בזמן שהוא עסוק עם תלמידיו‪ַ .‬הפסד בקרב – אבל‬ ‫פי היהדות השמחה היא מוצר נצרך‪ ,‬אשר בלעדיו‬ ‫ושניהם אמיתיים‪ .‬האתגר שלנו יהיה‪ ,‬למצוא את‬
‫יש חסרון בסיסי בחיים‪ .‬השמחה היא לא הגלידה‬
‫ַנצח במלחמה‪.‬‬ ‫שבסוף הסעודה‪ ,‬אלא הלחם והחמאה שבלעדיהם‬ ‫שביל הזהב שביניהם‪.‬‬
‫היטיב לבטא זאת ספר 'חובות הלבבות'‪ ,‬הנחשב‬ ‫כי מצד אחד‪ ,‬בודאי חשוב מאוד לשאת את העול‬
‫לספר מוסר והדרכה קלאסי‪ ,‬מאז כתיבתו לפני‬ ‫אין מה לאכול‪.‬‬ ‫עם בני אדם שסובלים‪ .‬התלמוד במסכת תענית‬
‫קרוב לאלף שנה‪ .‬מן ההנחיות המפורסמות שלו‪,‬‬ ‫ובכן‪ ,‬כאשר יש סתירה בין שני ערכים – צריך תחילה‬ ‫כותב שבזמן שיש רעב בעולם נכון שאדם יצטמצם‬
‫היא ההגדרה שנתן ל'שביל הזהב' בשאלה מעין‬ ‫להעריך את חשיבותם ונחיצותם של השניים‪ ,‬של‬
‫זו‪ .‬וכך הוא כותב על הנהגתו הנכונה של האדם‪:‬‬ ‫השמחה לעומת ההשתתפות בצער‪ ,‬בין בצרכים‬ ‫באכילתו‪ ,‬וכן שלא יתעסק בדברים של תענוג‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬הרי אם כל צער שיש בעולם יעציב‬
‫"צהלתו בפניו ואבלו בלבו"‪.‬‬ ‫המהותיים למותרות‪.‬‬ ‫אותנו וימנע מאיתנו לשמוח‪ ,‬לא נהיה שמחים כלל‪.‬‬
‫קשה לכתוב הנחיות מדויקות‪ ,‬כל מצב הוא שונה וכל‬ ‫להצליח בזה חשוב לזכור דבר חכמה שאמר אחד‬
‫אדם שונה מחברו‪ .‬אבל הנחיות כלליות יש כאן‪ .‬וכל‬ ‫החכמים‪ :‬עדיף להפסיד בקרב‪ ,‬אך לנצח במלחמה‪.‬‬ ‫אז איך נמצא את שביל הזהב?‬
‫המחפש את שביל הזהב‪ ,‬ימצא כאן את השלטים‬ ‫ולענייננו‪ :‬מי שמנצח ב'קרב' של השתתפות בצער‪,‬‬
‫אבל בגלל זה מפסיד ב'מלחמת' החיים‪ ,‬איננו חייל‬ ‫‪ 2‬נקודות חשובות יכולות להאיר את הדרך‪.‬‬
‫המראים את הדרך אל אותו השביל‪.‬‬ ‫טוב‪ .‬כי נחוץ לא רק להילחם‪ ,‬אלא גם להילחם‬ ‫הראשונה‪ ,‬היא בדברי הזוהר ‪ -‬המובאים בספר‬
‫בחכמה‪ ,‬ולשמור בראש את היעד המרכזי של‬
‫באדיבות‪aish.co.il :‬‬ ‫"תניא" פרק לד‪.‬‬
‫הניצחון הגדול והמשמעותי‪.‬‬ ‫התניא עוסק בשאלה כעין שלנו‪ ,‬בהתמודדות שבה‬
‫מי שמנצח ב'קרב' של השתתפות בצער‪ ,‬אבל בגלל‬ ‫שני הצדדים דומים לסוגייתנו; ב'סתירה'‪ ,‬כאשר מצד‬
‫אחד‪ ,‬אדם צריך להיות עניו ולדעת את השפלות‬
‫של עצמו‪ ,‬ולזכור את עוונותיו‪ .‬ומאידך‪ ,‬חיוב מידת‬

‫השמחה‪...‬‬

‫‪www.weinamerica.com 22‬‬