Page 38 - ‏‏waia171-2

‫לראשונה בכיתי מתוך תחושת חוסר אונים‪ .‬הרגשתי‬ ‫במשך הזמן הבנתי את מחירו של הסוד‪ ,‬ואת‬ ‫אירית פנט‬
‫שאין לי תשובה‪.‬‬ ‫חוסר התוחלת שבו‪ .‬אין סודות‪ .‬בוודאי בפני ילדים‬
‫שאוהבים אותך ויודעים‪ .‬אולי מפחדים ממציאות‬ ‫את המחלה גילו אצלי לראשונה בגיל ‪ .44‬שנה לפני‬
‫שוב נתתי לצד הטכני לסחוב אותי קדימה ולהגן‬ ‫גרועה מזו האמיתית‪ .‬והאנרגיה שנדרשת על מנת‬ ‫כן‪ ,‬שלחה אותי הגיניקולוגית לבדיקת ממוגרפיה‪,‬‬
‫עליי‪ ,‬וזה עשה את העבודה‪ ,‬אבל הפעם אחרת‪.‬‬ ‫לקיים את הסודיות ‪ ,‬והמחיר שלה‪ .‬אז סיפרתי‪,‬‬ ‫למרות שהיא לא חלק מסל הבריאות לגיל ‪ ,43‬אלא‬
‫ידעתי שאני מגייסת את כל כוחותיי‪ .‬לראשונה גם‬ ‫לכל ילד בנפרד לפי גילו והבנתו‪ .‬ההקלה הייתה‬ ‫רק בגיל ‪ .50‬עבדתי אז כעורכת דין בפרקליטות מחוז‬
‫אמרתי את המילים 'אני חולת סרטן'‪ ,‬לא ניסיתי‬ ‫תל אביב‪ ,‬הייתי אישה של‪ ...‬אימא של ‪ ...‬הממוגרפיה‬
‫לברוח מההגדרה הזו‪ .‬הסביבה קיבלה את הדברים‬ ‫משותפת להם ולי‪.‬‬
‫כפי שהצגתי אותם‪ .‬בפעם הראשונה האנשים‬ ‫אחר כך בחרתי לי דת חדשה ‪ .‬אורח חיים בריא‪.‬‬ ‫הייתה הדבר האחרון בסדר היום שלי‪.‬‬
‫מסביבי הסכימו לא לראות בי חולה‪ ,‬והפעם כיבדו‬ ‫אכלתי נכון‪ ,‬התעמלתי‪ .‬ניסיתי לקבל בחזרה את‬ ‫לא הייתה לי היסטוריה משפחתית‪ ,‬או סיבה לחשוד‬
‫את ההחלטה שלי להיעזר ולהיתמך‪ .‬הייתי חייבת‬ ‫השליטה על חיי‪ .‬עשיתי כל דבר שאפשר היה לבנות‬ ‫במשהו‪ .‬מעולם לא חשבתי על כיוון של סרטן השד‪.‬‬
‫ממנו את הכוח לנהל את החיים בחזרה‪ ,‬עבורי זו‬ ‫לכן בגיל ‪ 43‬החלטתי לא להיבדק‪ .‬החזקתי את‬
‫ללמוד להרפות את השריר‪ ,‬לוותר‪.‬‬ ‫פתק ההפניה לממוגרפיה ולא הלכתי‪ .‬שנה אחר‬
‫כשהסתיים הפרק השני של המחלה‪ ,‬הרגשתי צורך‬ ‫הייתה הדרך להתמודד‪.‬‬ ‫כך הגעתי לביקור שגרתי אצל הרופאה והיא שוב‬
‫חזק לתת משמעות לכל מה שקרה‪ .‬חיפשתי דרכים‬ ‫הניתוחים והטיפולים נמשכו כשנה‪ ,‬ואז הוכרזתי‬
‫להתייחס לחוויה שעברתי ולידע שצברתי‪ .‬פניתי‬ ‫כבריאה‪" .‬אין מחלה פעילה" בלשון הרופאים‪.‬‬ ‫שלחה אותי לעבור את הבדיקה‪.‬‬
‫לאחת מתשע ואמרתי שאני רוצה אבל אולי לא‬ ‫בנקודת זמן זו שאת מקבלת תעודת בריאות‪ ,‬זהו‬ ‫החלטתי שהפעם‪ ,‬אדאג לעצמי ואלך‪ .‬וכאן התחיל‬
‫אמצא את כוחות הנפש להתקרב למחלה ברמה‬ ‫הרגע שבו את מרגישה לראשונה מאוד חולה‪ .‬אחרי‬ ‫התהליך של גילוי‪ ,‬ניתוח‪ ,‬כימותרפיה ‪ ,‬הקרנות ‪ -‬כל‬
‫של התנדבות‪ .‬מבחינתי‪ ,‬היה לי ברור ‪ -‬אני מתקרבת‬ ‫ההשפעות המצטברות של הכימותרפיה והעייפות‪,‬‬
‫לפחד הגדול ‪ -‬המקרים הפוטנציאליים של חזרת‬ ‫פתאום אומרים הרופאים 'נגמר‪ ,‬חזרי לחיים'‪ .‬אף‬ ‫הסרט המפואר‪ ,‬בלי הנחות‪.‬‬
‫פעם לא עזבתי אותם‪ ,‬אבל אני לא מרגישה בריאה‪,‬‬ ‫במחשבה לאחור ‪ -‬הגוש היה משיש ואפשר היה‬
‫המחלה‪.‬‬ ‫והפער הזה הוא שלב קשה בהתמודדות‪ ,‬שבו‬ ‫להרגיש אותו בקלות‪ .‬אילו הייתי מנסה להכיר את‬
‫זה די מאיים‪ .‬הפחד הופך לקבוע בחיים‪ .‬הוא יושב‬ ‫עצמי‪ .‬ועושה את מה שמלמדים בסדנאות בריאות‬
‫שם כל הזמן‪ .‬אפשר לדכא ולהכיל אותו‪ .‬אבל הוא‬ ‫נשברות נשים רבות‪.‬‬ ‫השד של עמותת אחת מתשע‪ ,‬הייתי יודעת עליו‬
‫שם‪ .‬לא מדבירים אותו‪ ,‬ואי אפשר להיפטר ממנו‪.‬‬ ‫זה הזמן בו האישה זקוקה לקבוצת תמיכה ‪ -‬הרגע בו‬
‫הוא מחליט מתי לצוף‪ .‬חששתי שבמקום כמו אחת‬ ‫היא אמורה להתיישר‪ .‬בקורס המתנדבות של אחת‬ ‫הרבה קודם‪.‬‬
‫מתשע גיליתי שאינני לבד‪ .‬הרבה נשים מתקשות‬ ‫היחס שלי אל המחלה היה כאל בעיה שצריך לפתור‪.‬‬
‫מתשע הסיכוי שיצוף גבוה יותר‪.‬‬ ‫לנקות את השולחן אחרי מחלה ‪ .‬הסביבה מצפה‬ ‫עוד משהו ברשימה‪ .‬ראיתי במחלה סוג של תאונה‬
‫קורס המתנדבות בעמותה היה סוג של עיבוד‬ ‫ממך להשאיר אותה מאחוריך‪ ,‬ואת בטראומה‪.‬‬ ‫או משימה ששלחו אותי לטפל בה‪ .‬סירבתי לפתח‬
‫המחלה וסגירת מעגל בהתמודדות עם הפחדים‪.‬‬ ‫לראשונה את מרשה לעצמך להבין מה קרה‪ ,‬להוריד‬ ‫יחס רגשי לנושא‪ ,‬אפילו לא פחד‪ .‬הבנתי שהגילוי‬
‫בעזרת המתנדבות האחרות‪ ,‬כולן חולות לשעבר‪,‬‬ ‫הגנות ‪ -‬חולת סרטן‪ .‬התקבלת למועדון‪ ,‬ואצלנו לא‬ ‫מוקדם יחסית‪ ,‬וראיתי את עצמי בת מזל‪ .‬קראתי‬
‫צעירות יותר ופחות‪ ,‬יכולתי להרגיש שאני מבינה טוב‬ ‫לסרטן שלי "סרטן מרצדס" ‪-‬באתי‪ ,‬ראיתי‪ ,‬ניצחתי‪.‬‬
‫יותר דברים שקרו לי ‪ .‬יכולתי להרכיב את הפאזל‬ ‫מבטלים את כרטיס החבר‪.‬‬ ‫הבנים שלי בני ‪ 10 ,13‬ו‪ .8-‬מספרים להם? איך‬
‫שלי מחדש‪ .‬התנדבתי בקו החם של העמותה עם‬ ‫מספרים? אולי זו אנוכיות מצידי‪ .‬אולי אני מנסה‬
‫תחושת שליחות ועם הביטחון שאני יכולה להתמודד‪.‬‬ ‫חייתי שנה וחצי בביטחון גדול‪,‬‬ ‫להקל על עצמי וילדי ישלמו את המחיר‪ .‬במשך‬
‫אחרי הפעם השנייה היו שמונה שנים וחצי של שקט‪,‬‬ ‫ואז התגלה שוב גוש‪.‬‬ ‫חודשים ארוכים ניסיתי "לחסוך" מהילדים את‬
‫עד הפעם השלישית‪ .‬לפני כ‪ 3-‬שנים‪ .‬לא קל לכתוב‬ ‫ההתמודדות עם הידיעה שאימא חולה‪ .‬אין בחילה‪.‬‬
‫על זה‪ .‬זו הייתה הפתעה שקשה מאוד להכיל‪.‬‬ ‫הלכתי להיבדק מתוך מחשבה ששילמתי את חובי‪.‬‬ ‫אם הריח של הטוסט שהכנתי לארוחת הערב שולח‬
‫הפעם היה קיים חשש להופעת גרורות‪ ,‬מה שהיה‬ ‫לא עלה בדעתי שהתוצאה יכולה להיות חיובית‪.‬‬
‫עלול להוביל לשלב חדש במחלה‪ .‬הסביבה הקרובה‬ ‫הייתי הכי לא מוכנה בעולם‪ ,‬יותר לא מוכנה מבפעם‬ ‫אותי להתחבא בחדרי‪ ,‬אתחבא‪.‬‬
‫הראשונה‪ .‬כשקראתי את התוצאה התפרקתי‪.‬‬
‫קיבלה את המחלה בשלישית בהלם‪ ,‬בדיוק כמוני‪.‬‬ ‫‪www.weinamerica.com 38‬‬
‫קיבלתי עזרה מדהימה ותמיכה מהילדים ומבעלי‪,‬‬
‫שהיה שותף מלא לתהליך‪ .‬בלעדיו לא הייתי עושה‬
‫את זה‪ .‬חייתי חיים רגילים בשנה הזו‪ ,‬פרט לימים‬

‫בבית החולים‪ .‬לא ויתרתי על כלום‪ ,‬החלמתי שוב‪.‬‬
‫כבר סיפרתי את הסיפור הזה‪ .‬בכל חשיפה מחדש‬
‫גם אם נהיה קצת יותר קל‪ ,‬עדיין קשה‪ .‬להפוך את‬
‫עצמי עם התפרים החוצה‪ .‬זה המחיר‪ .‬אבל יש‬
‫גם תמורה‪ .‬ההזדמנות להעיר ולעורר את הגילוי‬

‫המוקדם‪.‬‬
‫מילת הקסם‪ .‬התקווה‪ .‬כאלף חולות חדשות מתחת‬
‫לגיל ‪ 50‬מתגלות מדי שנה בשנה‪ .‬אלף נשים שאם‬
‫תתמזל להן ההבנה בזמן יבדקו ויקבלו חיים במתנה‪.‬‬
‫המערכת קוראת לכן לממוגרפיה רק בגיל ‪ ,50‬וגם‬
‫אז פעם בשנתיים‪ .‬לעולם לא הייתי מגיעה לגיל ‪50‬‬
‫אילו חיכיתי לגיל הבדיקה הזה ‪ -‬לא נעים לחשוב עד‬

‫כמה הוא מושפע משיקולים כלכליים‪.‬‬
‫לימדו להכיר את השדיים שלכן‪ .‬שימו לב לשינויים‪.‬‬
‫לכו לכירורג שד‪ ,‬לכו לממוגרפיה‪ ,‬לאולטרה סאונד‪.‬‬
‫אל תניחו להיסחפות‪ ,‬לפחד ולמזל לקבוע מה‬
‫שאתן יכולות לעצור‪ .‬המסר הוא נפלא‪ .‬מסרטן שד‬
‫מחלימים‪ .‬יותר מ‪ 90-‬אחוז מאלו המגלות בזמן‬
‫תהיה בריאות לחלוטין‪ .‬בבקשה ‪ ,‬נצלו את זכות‬

‫הבחירה ‪ ,‬היא שלכן‪.‬‬

‫באדיבות‪ :‬סיפורה של אירית פנט פורסם לראשונה‬
‫במאקו ‪ .N12‬מפורסם לזיכרה של רונית שמש ולזכר‬
‫כל הנשים שנלחמו באומץ בסרטן השד אך לא יכלו לו‬