Page 77 - waia161
P. 77
אפוטרופוס של חסוי אשר עבר ניתוח לכריתת רגלו ,ביקש בשמו לשמור
את האיבר לצרכי קבורה על פי היהדות .לרוע המזל בית החולים וחברת
קדישא איבדו את הרגל ,ונתבעו בגין רשלנות ועוגמת נפש .בית המשפט
קיבל את התביעה וחייב אותם בפיצויים של 40אלף שקלים
השופטת הסבירה כי על פי חוק הכשרות לקבורה משותפת ואילו נשמרים בעבור בני
המשפטית והאפוטרופסות ,התשכ"ב ,1962 המשפחה .חברת קדישא מצידה הכחישה
אפוטרופוס על חסוי רשאי לתבוע בשמו על את הטענה וגרסה כי האיבר לא הגיע לידיה
סבל או כאב שנגרמו לו ,בעקבות נזקי גוף
למשל .עם זאת ,החוק לא מזכיר תביעה מעולם.
הנוגעת לנזק בלתי ממוני ,כמו עוגמת נפש. גם בית החולים וגם חברת קדישא טענו כי
מלכתחילה לא קיימת עילת תביעה במקרה
בעקבות עדות הבן ,השופטת קבעה כי זה .לגרסתם ,האיש שעבר את הניתוח לא
אובדן הרגל ייחשב לרשלנות ולעוגמת נפש הביע את רצונו לשמירת הרגל ,והבקשה
האפוטרופוס ,בנו של האיש שנותח ,העיד כי
כל שנות חייו היה אביו אדם מאמין שקיים הוגשה על ידי המשפחה בלבד.
אורח חיים דתי .למרות מצבו הדמנטי ,טען
הבן ,אביו היה רוצה להמשיך לקיים את יתרה מזאת ,הם טענו שאם החסוי לא הבין
הלכות היהדות ,ולכן הוא כאפוטרופוס מחויב מה קרה בשל הדמנציה ,לא ניתן לטעון כי
נגרמה לו עוגמת נפש ,גם אם האפוטרופוס
לאפשר זאת. הוא זה שהגיש את התביעה .הודגש כי אין
ספק שהתרחשה טעות ,אך הכרעה בסוגיית
הבקשה לשמירת הרגל לצרכי קבורה ,הסביר האחריות בין בית החולים וחברת קדישא
האפוטרופוס ,היא חלק מהאמונה המקובלת אינה רלוונטית כשלא מתקיימת עילת תביעה
בתחיית המתים .לפיכך סיכם כי אובדן הרגל מלכתחילה .הבן טען בתגובה שכאפוטרופוס
פגע בהשקפת עולמו של אביו ,גם אם לא הוא זכאי להחליט על ההליכים הרפואיים של
היה יכול להביע אותה בשל מצבו .השופטת אביו ,בכללם גם שמירת רגל כרותה לקבורה.
קיבלה את טענת הבן וקבעה כי אכן נגרמה עם זאת ,בחקירתו הוא הודה שהאב לא הביע
רצון מפורש לכך שהרגל תישמר לאחר
לחסוי עוגמת נפש בעקבות המקרה. הניתוח .הוא הסביר שכבר זמן רב אביו אינו
כשיר קוגניטיבית ולא מבין מה מתרחש סביבו.
באדיבותLawguide.co.il :
1-818-986-7800
16133 Ventura Blvd. Penthouse Suite, Encino, CA 91436 Tel: 818-986-7800 Fax: 818-986-7801
77 www.weinamerica.com To Advertise please call: (818) 654-2515
