הבת מפריז / קריסטין הרמל
פריז, 1939. האמהות הצעירות אליס וג'ולייט נעשות חברות טובות לאחר שהן נפגשות יום אחד ביער בולון היפהפה. אף אחת מהן לא יכולה לחזות אז את הצל שתטיל המלחמה על צרפת וכיצד היא תטלטל את חייהן.
כשחייה של אליס נתונים בסכנה בגלל הנאצים, היא מפקידה אצל ג'ולייט את הדבר היקר לה ביותר בעולם – בתה הפעוטה. אבל שום מקום אינו בטוח במלחמה, אפילו לא חנות ספרים קטנה ושקטה כמו החנות של ג'ולייט ומשפחתה. וכשפצצה נופלת בשכונה, החנות ועולמה של ג׳ולייט נחרבים.
עם סיום המלחמה אליס חוזרת לפריז כדי להתאחד עם בתה, אך מוצאת רק את ההריסות שנותרו מהחנות. היא מגלה שהניצולות היחידות היו ג'ולייט וילדה קטנה. היא מנסה להתחקות אחר עקבותיהן של השתיים, וחיפושה הנואש אחר תשובות מוליך אותה לניו יורק למפגש גורלי.
יום אחד באוקטובר / יאיר אגמון ואוריה מבורך
שי־לי הכניסה זרת לפה של תינוקת בת חודש, שלמה התיישב על כורסה ועשה עצמו ישן, נסרין הוציאה את השרוכים מהנעליים של הילדים, מיקי ביקש מהמחבל לקיים את ההבטחה, עמית ליטפה את הפצוע האחרון במרפאה, ענר הדף שבעה רימונים מהמיגונית, עמנואל דאג שמכתב האהבה של החייל ההרוג יגיע ליעדו.
והכול קרה ביום אחד. ביום אחד באוקטובר. זה היה אחד הימים העצובים בתולדות העם היהודי. מדינת ישראל קרסה מול עינינו. הארץ התמלאה בחללים, בחטופים ובפליטים. זה היה הרגע הכי נמוך שלנו, הכי חלש שלנו, הכי חשוף שלנו. אבל גם אז, דווקא אז, באותו היום ממש – קמו ועלו לנו גיבורים.
הם היו גיבורים כמו פעם. כמו בתנ״ך, כמו בתש״ח. גיבורים מסוג גיבורים. ולצד העצב המר והכלימה הצורבת, לצד הפחד, המועקה והדממה, הם העניקו לנו את האפשרות לספר סיפור אחר. לראות את הטוב, לשמוח באור, לזכור את החסד. ואת הסיפור הזה אנחנו מספרים עכשיו למען הדור ההלום שלנו, למען החיבוק שכולנו זקוקים לו, ולמען הדורות הבאים.
*יום אחד באוקטובר הוא פרויקט מונולוגים ספרותי, שאפתני וחד־פעמי, שמעניק לקוראיו היכרות עם ארבעים גיבורים שהיו באמת. הסיפורים כולם מתרחשים באותן עשרים וארבע שעות, באותו חבל ארץ יפהפה וכואב. מי שיתחיל לקרוא בהם לא יוכל להניח את הספר מידיו. הגיבורים בלתי נשכחים. הסיפורים בלתי נתפסים. ובתוך כל התופת והצער הם מציעים לקוראים בהם רגע צלול של נחמה.
סולם גנבים / ליאור אנגלמן
גורלו של יודה טייב נגזר עליו מרגע לידתו. כבן למשפחת פשע משכונת התקווה, לא היה אמור להיות לו סיכוי לחיים אחרים, אבל אימא שלו נשבעה לעשות הכול כדי שבן הזקונים שלה לא יראה בית מעצר מבפנים.
אז כיצד – אחרי שהפך לתלמיד מצטיין, למפקד אהוב ולאיש חינוך נערץ – הוא מוצא עצמו מובל באזיקים, הרחק מכל מה שהקדיש לו את חייו?
סולם גנבים אינו סיפור על פשע, אלא סיפור על משפחות – אלו שנולדנו לתוכן ואלו שאנו בוחרים לעצמנו, אלו שמאיימות ואלו שמקיימות, אלו שמתקלקלות ואלו שאנו מתקנים. זהו רומן רב־תהפוכות, המלווה את גיבורו במורד חבלים שנופלים ובמעלה סולמות שראשם מגיע השמימה. עלילתו מציבה בפני הגיבור, בפני שלל הדמויות הבלתי נשכחות המקיפות אותו ובפני הקוראים שאלות הרות גורל: מהי הדרך שבה מוליכות אותנו כוונותינו הטובות, ומה הסיכוי שלנו להיחלץ מכלא הפחדים שלנו?
התשובות שהרומן מספק – באומץ, בחמלה וביופי – מבקשות לשחרר את הדמויות והקוראים כאחד מבית האסורים והאיסורים שנבנה מלבני העבר ולפתוח במפתח הלב את דלתו של שער הרחמים.
הגלויה / אן ברסט
בחורף של שנת 2003 , בין דברי הדואר האופייניים לתקופת חג המולד, לֶלְיה מוצאת גלויה אנונימית. מצידה האחד תצלום נושן של בית האופרה בפריז ומצידה השני, בכתב יד לא מוכר, מצוינים שמותיהם של ארבעת קרובי משפחתה שנספו באושוויץ. על הגלויה מודבק בול במהופך. דבר הדואר המסתורי הזה מערער את לליה ובעלה. מי שלח אותו, ומדוע? האם מדובר באיום מרומז, הקשור לעובדה שהיא מצויה בעיצומו של תהליך לאיתור נכסי המשפחה שהולאמו ונבזזו בתקופת השואה וגיבוש תביעת פיצויים מצרפת? משלא נמצא קצה חוט לפענוח התעלומה, הגלויה מוצאת את דרכה למגירה והחיים ממשיכים. חולפות שש־עשרה שנים, עד שבבית הספר שבו לומדת נכדתה של לליה, אחד הילדים זורק משפט שמציף מחדש את הנושא. הפעם זו אן, הבת של לליה ואימה של הנכדה, שנחושה לגלות מי שלח את הגלויה ומדוע. אן עצמה תוהה מה מניע אותה לחפש תשובות עכשיו; האם זה הגבר שנכנס לחייה? ואולי בכלל זה משבר גיל ארבעים?
היא שוכרת בלש וגרפולוג, מתחקה אחר מסמכים, נוסעת ברחבי צרפת, ומעיזה לראשונה להתמודד עם שאלות הנוגעות למערכות היחסים במשפחתה, לזהותה היהודית שתמיד הקפידה להדחיק ולבעיית האנטישמיות באירופה, אז והיום. לבסוף מאמציה נושאים פרי, והתעלומה מתפענחת באופן מפתיע. סיפור זה, המתפרש על פני למעלה ממאה שנה, מתרחש על אדמתן של רוסיה, לטביה, פלשתינה, פולין וצרפת, ומבוסס על קורותיה של המחברת אן בֶּרֶסְט ומשפחתה.
