שבוע לאחר שארבעה מתפללים בבית הכנסת בית ישראל בטקסס נלקחו כבני ערובה על ידי מוסלמי בריטי ממוצא פקיסטני ושוחררו כעבור 12 שעות, זק זבנר וחבריו המתנדבים התייצבו לפטרל בשדרות לה בריאה ובוורלי בלוס אנג'לס. הם רצו שהיהודים העושים דרכם לבית הכנסת ובחזרה הביתה, ירגישו בטוחים שיש מישהו שם השומר עליהם. וחשוב לא פחות, הם רצו שאלו שיבקשו להתעסק אתם, יבינו שלא כדאי להם.
זבנר, 40 הוא חלק מקבוצת גברים צעירים שאורגנה על ידי רמי פרנקלין, מתרגל ג'וגי'טסו שגייס את חבריו מהג'ים כדי להגן על יהודים בקהילה. בקיץ שעבר הם היו מאוד פעילים לאחר שנרשמו תקריות אנטישמיות רבות בכל רחבי ארה"ב, אך מאז דברים נרגעו וחזרו לקדמותם.
ואז קרה מה שקרה בטקסס ושבוע לפני כן הרצח של בריאנה קופפר בת ה-24 בחנות הרהיטים קרופט שבמקרה צמודה לבית הכנסת שערי תורה בלה בריאה. וכך, זבנר וחבריו החליטו שהגיע הזמן לחזור ולפטרל ברחובות. הם הגיעו לשם בערב שישי ובשבת בבוקר. איש לא התקשר אליהם או ביקש את שירותיהם אך נוכחותם התקבלה בברכה על ידי היהודים באיזור.
"זה נותן לנו תחושת ביטחון לדעת שהם כאן בשבילנו" אמרה חנה-לאה בעודה דוחפת עגלת תינוק ולצידה שתי בנותיה הקטנות בדרכן לבית הכנסת. "אנחנו לא מרגישים יותר בסיכון בגלל מה שקרה בטקסס אבל זה נחמד לדעת שיש לנו אותם בסביבה, במיוחד כשאנחנו חוזרים הביתה בלילה".
"זה עצוב ומצער שאנחנו צריכים להיות כאן, אבל אנחנו מרגישים צורך להגן על הקהילה היהודית שלנו" אמר זבנר בעל חברת פרסום ושלטי חוצות. "אנחנו כאן כדי להראות סולידריות שאתה צריך להרגיש חופשי לשמור על הדת שלך כמו כל אחד אחר במדינה הזאת מבלי להרגיש כאילו בכל רגע קבוצה של אנשים שחושבים שהם זכאים לפגוע בך בגלל הדת שלך, הולכים לתקוף אותך. בקיץ שעבר כשהיתה מלחמה בישראל, היו לנו כאן בין 30-40 מתנדבים בכל סוף שבוע, אבל ברור כשהטמפרטורה התקררה, לא היינו כל כך פעילים".
זבנר וחבריו אינם נושאים אקדח או כל סוג אחר של נשק אבל הם מקווים שעצם נוכחותם ברחובות תעצור את פשעי השנאה. "במאי האחרון כשירו בילדים בכדורי צבע, זה גרם לנו לרצות להיות הרבה יותר שם, בפנים שלהם. אנחנו רוצים להוסיף עוד אמצעי הגנה עבורם. אנחנו לא שוטרים, אנחנו לא גיבורי-על, אנחנו רק אנשים שיודעים לדאוג לעצמנו פיזית ונגן על האנשים שלנו אם נצטרך".
לזבנר מצטרף ג'יימי פוסטר, 28 שעובד בתעשיית המוזיקה. פוסטר עונד שרשרת מגן דוד שסבתו נתנה לו ואותה הוא לא מסיר אף פעם. שני הגברים מקבלים לעיתים קרובות הזמנות לארוחות שבת מהקהילה עליה הם שומרים. "לפעמים אנחנו הולכים לשתיים-שלוש ארוחות ערב בלילה אחד" אומר פוסטר. הקעקוע שעל זרועו בעברית: לעולם לא עוד, משמש לעיתים כנושא שיחה מסביב לשולחן השבת. ולא, לא איכפת ליהודים האורתודוכסים שהוא מקועקע, הוא אומר.
מאבטח העומד בחזית בית הכנסת "בית יהודה" הוא האיש היחידי באיזור שחמוש באקדח. "בבתי כנסת אחרים היתה בעבר אבטחה עד שהמגיפה פרצה" הוא אומר "אבל מאז, אני היחידי כאן. זה נטל כלכלי כבד על בתי הכנסת ולא כולם יכולים להרשות זאת לעצמם".
לאה, 19 ואחותה אסתר, 17 מתגוררות רבע שעה הליכה בית הכנסת שלהן. "אף פעם לא פחדנו לחזור הביתה הביתה בלילה, עד לפני שנה, אז היו כמה תקיפות נגד יהודים" אמרה לאה "עכשיו אנחנו הרבה יותר מודעים לסביבה שלנו. ערכנו שיחות על איך לשמור על בטיחות אם משהו יקרה. אנחנו משתדלים ללכת בקבוצות גדולות ככל האפשר וכך גם האחים שלנו. כשאנחנו רואים את מגן עם ו"מלאכי שבת" אנו מרגישים יותר טוב"
זבנר ופוסטר לא אוהבים במיוחד את השם מלאכי שבת (באנגלית: Shabbat Angels). "אנחנו לא מלאכים, אנחנו פגומים כמו כל אחד אחר. אנחנו לא עושים שום דבר מיוחד" אמר פוסטר. הכינוי ניתן להם על ידי בני הקהילה ודבק בהם.
לפעמים הם מתבקשים ללוות הביתה קשיש או קשישה במשך כמה רחובות עד שיגיעו הביתה בשלום. למרות שהם שמחים לספק את שירותם, הם מודים שהם מאוכזבים שאין יותר נוכחות משטרתית באזור ושפשעי שנאה אנטישמים אינם זוכים לאותו סיקור תקשורתי ותגובה מצד פוליטיקאים כמו פשעי שינאה אחרים באמריקה.
"פוליטיקאים, בעיקר בשמאל, נותנים לאמביציה הפוליטית ולדעת על ישראל להכתיב איהם הם מתייחסים ליהודים באמריקה וזה מגעיל. אנחנו חייבים לקרוא לזה" אמר זבנר. "הרטוריקה האנטי-ציונית הזאת היא אנטישמית. מבחינה היסטורית היינו פגיעים, אבל אנחנו לא פגיעים יותר. בכל פעם שהתקריות האלו קורות וערוצי החדשות מחליטות לא לעשות מזה דבר גדול כמו שעושים עם מיעוטים אחרים, זה רק מעורר את היהודים הרפורמים, השמרנים והמודרנים-אורתודוכסים לצאת ולתמוך בבני עמם. אני מכיר הרבה אנשים שלא הרגישו זיקה ענקית לקהילה החסידית אבל כשדברים כאלו קורים, הם מרגישים חובה להגן על האנשים שלהם. מי אנחנו אם אנחנו לא מוכנים להגן על האנשים הפגיעים ביותר סביבנו?"
שני הגברים אומרים שהם מחוברים לשורשים היהודיים שלהם יותר מאי פעם, לא מעט בגלל הזינוק במספר התקריות האנטישמיות במדינה. "הדור שלי הותנה להתבולל ולהסתיר את הסמלים והסימנים היהודים שלו" אומר זבנר "גדלתי בבית קונסרבטיבי ואני יהודי היום יותר מאשר הייתי אי פעם. בשנתיים האחרונות נעשיתי לא מתנצל ומראה יותר את היהדות שלי. בעידן זה, לכל אחד יש את הקול שלו וצריך לקבל כל אחד על האינדיבידואליות שלו. אני יותר מחובר לישראל היום והצורך שלי במדינה יהודית בטוחה, אף פעם לא היה ברור יותר מאשר כשדברים כאלו קורים".
יהודית מרגולין בת ה-79 חלפה על פני עשרות זרי פרחים שהונחו מחוץ לחנות הרהיטים קרופט. אלו מהווים תזכורת חיה למה שקרה שם לא מזמן. "אני מודאגת היום יותר ממצב ההומלסים מאשר מפשעי השינאה" היא מודה. ב-19 בינואר נעצר החשוד ברצח בריאנה. המשטרה זיהתה אותו כשון לאוול סמית', 31 שעל פי הערכות הוא חסר בית. הוא נכנס לחנות ודקר את קופפר למוות עם סכין ללא סיבה נראית לעין.
סמית' נעצר בעבר כתריסר פעמים ובכל פעם שוחרר לרחוב. "יש הרבה חסרי בית באיזור, חלקם בלתי צפויים וחולי נפש" אומר מרגולין "כשאני חוזרת הביתה לבד בלילה, זה מאוד מפחיד. יש הרבה דברים שקורים שלא מדווחים עליהם, תקיפות של מחוסרי בית או פושעים אחרים שדורשים כסף בשליפת אקדח או סכין. רק כשמישהו נרצח כמו הילדה המסכנה הזאת, זה קורה. זה נהדר לדעת שיש אנשים בקהילה שנמצאים כאן כדי לשמור עלינו, אבל הם לא יכולים להיות כאן כל הזמן. זו מציאות עצובה. חייתי כאן רוב חיי ואני לא זוכרת שאי פעם חששתי לבטחוני כמו עכשיו".
